"אין ספק שמצרים מפירה את הנספח הצבאי בחוזה השלום, שכן היא הכניסה מספר גדול יותר של כוחות לסיני מאשר נקבע בנספח, ומעבר למה שישראל הסכימה לתת, לנוכח בקשה של מצרים להגדיל את הכוחות שייאבקו בטרור" - כך אמר ל-ynet שגריר ישראל במצרים לשעבר, דוד גוברין.
גוברין הזהיר כי "מצרים משקיעה סכומי עתק בהתעצמות צבאית חרף העובדה שאין אף מדינה שמאיימת עליה ולמרות מצבה הכלכלי הקשה. במקביל, קיימת השקעה רבה של מצרים בתשתיות צבאיות ואזרחיות מזרחית לתעלה בסיני. ישראל חייבת להתייחס ליכולות שמצרים בונה ולא להסתמך על פרשנות של הכוונות או האינטרסים שלה בעת הנוכחית. כוונות ואינטרסים יכולים להשתנות בקלות עם חילופי משטר, כפי שקרה במצרים ב-2012 עם עליית האחים המוסלמים".
גוברין שימש כשגריר ישראל במצרים בין השנים 2016 ל-2019. מנובמבר 2021 שימש כשגריר הראשון של ישראל במרוקו ולאחרונה פרש ממשרד החוץ. את הדברים אמר לרגל פרסום ספרו החדש "שותפות בצל יריבות", שעוסק ביחסי קהיר עם ישראל מבעד לעיניים המצריות.
לדברי גוברין, הדרך שבה המצרים רואים את הישראלים מאופיינת בדיסוננס ובסתירה. "מצד אחד הם חשים עוינות ושנאה, כי ישראל נתפסת כישות אימפריאליסטית, נטע זר, ישות מלאכותית", הסביר. "היה לי קל יחסית לעמוד על כך. כשהגעתי למצרים, נשאלתי שוב ושוב את השאלה 'אצלכ מניין?', דהיינו - מה המקור, מה המוצא שלך. אמרתי שאני נולדתי בארץ. 'כן', אמרו לי, 'אבל מאיפה הגיעו הוריך?'. לאחר זמן מה הבנתי את ההיגיון המנחה העומד מאחורי השאלה. ישראל נתפסת כקובץ של אנשים, ערב רב, שהגיעו מרחבי העולם להתנחל באזור, כבשו וגזלו את זכויות הפלסטינים ואדמתם. בנוסף, ישראל היא מדינה שמאיימת על זהותה התרבותית הערבית-מוסלמית, והמהווה יריבה של מצרים בזירה האזורית והבינלאומית".
5 צפייה בגלריה
נשיא מצרים א-סיסי. "רואה בשלום עם ישראל בחירה אסטרטגית"
(צילום: Martin Sylvest / RITZAU SCANPIX / AFP)
מצד שני, גוברין מספר כי הוא חווה גם הערצה ואפילו קנאה מצד המצרים כלפי ישראל. "ישראל נתפסת כמדינה מודרנית בעלת יכולות מדעיות גבוהות, מעצמת הייטק עם רמת חיים גבוהה", הסביר. "ישראל היא מדינה דמוקרטית. שדרן פופולרי, אברהים עיסא, אשר אינו נמנה על אוהדינו, הביע התפעלות מכך שבעיצומה של המלחמה הנוכחית מקיימים בישראל את המשפט של נתניהו ולא דוחים אותו. 'העם שופט את ראש הממשלה נתניהו', קבע. זה בעיניו ביטוי לעצמאות ולחוסן של מערכת המשפט הישראלית".
לדברי גוברין, "הדרך להתמודד עם המתח הזה היא שימור אתוס המאבק בישראל על-ידי הפיכת המאבק המזוין למאבק תרבותי ודיפלומטי. התנגדות לנורמליזציה, חרם של האיגודים המקצועיים על קיום מגעים עם נציגים ישראלים, ניגוח ישראל בתקשורת המצרית וניהול מאבק בזירה הדיפלומטית הבינלאומית. למעשה, מצרים אימצה אסטרטגיה של דו-קיום והשלמה דה פקטו מכורח המציאות עם מדינת ישראל, אבל לא בהכרח הכרה בלגיטימיות שלה.
"חשוב להדגיש ולהבין שהעמדה המצרית הרשמית מסרבת להכיר בזכויות ההיסטוריות של היהודים בארץ ישראל ובזכותם להקים בה בית לאומי. מצרים דוחה את תפיסת הציונות כתנועת שחרור לאומית לגיטימית. הציונות, בעיני המצרים, הייתה ונשארה תנועה קולוניאליסטית הכובשת את אדמות הפלסטינים ומקפחת את זכויותיהם. ישראל היא ישות פוליטית שנולדה בחטא. אם בעבר היה סימן שאלה לגבי ההכרה המצרית בישראל בגבולות 67, הרי שכיום, לאחר 7 באוקטובר - יש סימן שאלה לגבי ההכרה דה פקטו בישראל בגבולות 48".
5 צפייה בגלריה
נתניהו בחרמון הסורי. גוברין מזהיר: "אחד הלקחים החשובים שלמדנו מ-7/10 הוא שלא ניתן לסמוך על הפרשנות שלנו של כוונותיו של הצד השני"
(צילום: מעיין טואף/ לע״מ)
גוברין הסביר: "ההכרה בזכות ההיסטורית של העם היהודי קשורה קשר הדוק לסוגיית הנורמליזציה בין המדינות. ללא הכרה כזו לא יהיה פיוס שורשי ואמיתי בין העמים, וללא פיוס לא תשרור נורמליזציה מלאה. המדיניות המצרית ביחס לישראל מתנהלת אם כן בכמה קווים מנחים. יחסים דיפלומטיים רשמיים, שגרירויות, שיתוף פעולה צבאי וכלכלי - כן. יחסי קרבה, פיוס וקשרי תרבות בין העמים - לא".
"בהיותה המדינה הגדולה ביותר באזור וכמי שממלאת תפקיד מרכזי בו, מצרים לא יכולה להשלים עם היכולות הבלתי קונבנציונליות המיוחסות לישראל. מצרים אינה יכולה לקבל את העובדה שמדינה קטנה כמו ישראל תוכל לאיים עליה ותפגע בכך בדימוי העצמי והלאומי של מצרים, ביוקרתה ובמעמדה הפוליטי באזור. לפיכך, מצרים פועלת לקדם יוזמות בזירה הדיפלומטית באופן עקבי ומתמשך כבר עשרות שנים, כדי לכפות על ישראל להתפרק מהיכולות המיוחסות לה, על-פי פרסומים זרים, בתחום הגרעין".
"ישראל - האויבת ההיסטורית של מצרים"
ספרו של גוברין מנתח בהרחבה את המאפיינים העיקריים לשלטונו של עבד אל-פתאח א-סיסי. "הנשיא א-סיסי רואה בשלום עם ישראל בחירה אסטרטגית ומודע היטב לנכסיותו של חוזה השלום ולתרומתו לפיתוחה של מצרים", אמר גוברין. "עם זאת, מצרים רואה בישראל את איום הייחוס בשל יכולותיה הצבאיות המתקדמות".
לדבריו, "אין מחלוקת על כך שישראל מהווה את איום הייחוס של מצרים. לצערי, קיים עיסוק מצרי אובססיבי מדי שנה בהנחלת הזיכרון הלאומי של הניצחון על ישראל במלחמת יום כיפור, וניפוץ המיתוס של 'הצבא הבלתי מובס'. עובדה זו מבליטה עוד יותר את היותה של ישראל האויבת ההיסטורית של מצרים. אחד המאפיינים העיקריים לשלטונו של א-סיסי הוא שמאז שעלה לשלטון יש תהליך ברור של מודרניזציה והתעצמות מסיבית של צבא מצרים באוויר, בים וביבשה - בעלות של מיליארדי דולרים. לצד ההצטיידות באמצעי לחימה מתקדמים, מצרים משקיעה משאבים רבים באימון הצבא ושיפור כשירותו המבצעית, וכן בבניית בסיסים צבאיים ותשתיות צבאיות".
גוברין מצביע על כך שהיקף הבנייה וההרחבה של תשתיות בסיני הן בעלות אופי הגנתי והתקפי, וחורג מן המוסכם בהסכם השלום. דוגמאות לכך הן הרחבת שדות תעופה צבאיים מזרחית לקהיר - בסיני, ברפידים ובאל-עריש; בניית בונקרים חדשים, מאגרי תחמושת והכפלת מאגרי הדלק; בניית שבע מנהרות מתחת לתעלת סואץ - ארבע באזור איסמעיליה ושלוש באזור פורט סעיד; והרחבת צירי תנועה מרכזיים בסיני לאוטוסטרדות, במקומות שבהם יש תנועה דלילה של תושבים.
במקביל, חל כרסום מתמשך בנספח הצבאי של הסכם השלום שמתבטא בהכנסת מספר גדול יותר של כוחות מזה שהתירה ישראל למצרים במסגרת מאבקה בטרור. התעצמות הצבא המצרי מעוררת סימני שאלה לנוכח העובדה שמצרים נהנית ממציאות גיאו-אסטרטגית נוחה שבמסגרתה אין שום איום עליה מצד שכנותיה. ההתעצמות הצבאית נעשית למרות המצב הכלכלי העגום: החזר חובות חיצוניים, אינפלציה גבוהה (20%), שיעור צניחה נמוך (2.4%) ושיעור ילודה גבוה במיוחד (2.85%).
גוברין מזהיר: "קיומו של ציבור עוין הגובל עם ישראל, שולל את זכותה להתקיים ומתנגד לנורמליזציה, לצד תהליך התעצמות מסיבי של הצבא המצרי שרואה בישראל את איום הייחוס העיקרי שלו - כל אלה עלולים להוות סכנה למדינת ישראל במצב של שינוי הנסיבות ו/או חילופי שלטון, כפי שקרה כבר במצרים ב-2012 עם עליית האחים המוסלמים. אחד הלקחים החשובים שלמדנו מ-7 באוקטובר הוא שלא ניתן לסמוך על הפרשנות שלנו של כוונותיו של הצד השני, אלא עלינו ללמוד לעומק את תרבותו, שפתו, הלך מחשבתו ולעקוב מקרוב אחר בניית יכולותיו".
5 צפייה בגלריה
הפגנה של תומכי האחים המוסלמים במצרים, 2014. "אינטרסים יכולים להשתנות בקלות עם חילופי משטר"
(צילום: AP)
השגריר לשעבר הציע פתרון. "מה שנדרש הוא מעבר מ'תרבות של סכסוך' ל'תרבות של שלום'. זו אינה משימה קלה לנוכח התנגדותם של חלקים נרחבים בציבור המצרי, ובכללם הגורמים האיסלאמיסטיים והנאצריסטיים", הסביר. "מעבר כזה מחייב לקעקע מן היסוד תפיסות ישנות, דעות קדומות ואידיאולוגיות עוינות. יש לפתח במקומם 'תרבות של שלום' המבוססת על שיתוף פעולה ופיוס".
הוא סיכם: "כל זה דורש שינוי תודעתי, חברתי ותרבותי עמוק ביחס לישראל. הדרך לשינוי עוברת בספרי הלימוד של בתי הספר ובכלי התקשורת, הקולנוע והספרות הנתונים רובם ככולם למרות המדינה. זהו תהליך ארוך ומורכב, אך הכרחי. היעדר הנחיה ברורה ו'אור ירוק' מצד ראשי המשטר המצרי ליצור קשרי שלום עם ישראל מצד אחד, וטיפוח האיבה והחשדנות מצד שני, הם מתכון בטוח להעברת הסכסוך לדורות הבאים".
