באחד מימות השבוע היו מטוסי קרב של צה"ל, הרבה מטוסים, אמורים להיות בדרכם למה שהוגדר "משימה משוגעת", בטון מפרגן, בלבנון. אבל ברגע האחרון, כשרוב ההשלמות כבר נערכו וחלק מהטייסים המריאו, הוחלט בדרג המדיני להמתין. אצל הבכירים בצה"ל התומכים בפעולה אגרסיבית ובלתי פוסקת בלבנון - האלוף תומר בר, מפקדם של אותם טייסים, הוא מהשמות הבולטים ברשימה - נרשם תסכול קשה ומחשבה כי ישראל לא תלך עד הסוף. אבל לפחות לגבי הפעולה הזו, החששות הללו התבדו עם חיסול חסן נסראללה בדאחייה.
בשעת ערב מאוחרת אמש התרבו הסימנים כי גם באיראן וגם בחיזבאללה מתחילים להפנים את תוצאות התקיפה הקטלנית בלב הדאחייה. אם בשעתיים הראשונות עדיין טרחו מקורות במשמרות המהפכה ובחיזבאללה להזין כתבים אוהדים באמירות על שנסראללה ראה את הנולד ובכלל נמצא בטהרן, או שהוא זחל איכשהו החוצה מתוך המנהרות שמתחת לדאחייה, הרי שאלו התחלפו בהמשך בספקנות, ולאחריה בדאגה, ואז בשתיקה. עד ההודעה בצהריים.
הריסות בדאחייה
ככל שנקפו הדקות, ואחר כך השעות, וחיזבאללה לא הוציא הודעה מטעמו כי נסראללה שרד (מה שהוא הזדרז לעשות במקרה של כרכי לפני כמה ימים) כך התעצמו הדאגות. אל מול מידע נוסף שהגיע, והצביע על מותו של האח, בעל הברית, והגורם החשוב ביותר עבור איראן מחוץ לאיראן, הורה המנהיג הרוחני, עלי חמינאי, לזמן ישיבה בהולה של המועצה לביטחון לאומי.
שעון הזמן לתגובה מתקתק
עד למותו של נסראללה ההחלטה של איראן הייתה לא להתערב במלחמה של ישראל נגד חיזבאללה, אף שמנהיגיו הם בשר מבשרה של המנהיגות שם. האיראנים מאמינים כי נתניהו מבקש לסבך אותם במלחמה אזורית כדי לסייע לטראמפ לנצח במירוץ לנשיאות, מה שהם מנסים למנוע בכל דרך. לפי התפיסה הזו, גם כשהם רואים את חיזבאללה נכתש, ואת אנשיו מאבדים את מאור עיניים וכוח הגברא שלהם, הם עדיין שומרים מרחק, כי הנשיאות בארצות הברית חשובה יותר.
אבל אל מול ההתנקשות בנסראללה, שהיה חבר שווה בן שווים, ואולי אף שווה יותר, לחברי המנהיגות הבכירה באיראן ובציר ההתנגדות, קשה מאוד להניח שאיראן תוכל לא להגיב. למעשה, יש קונצנזוס רחב בין כלל הגורמים בישראל בצבא ובקהילת המודיעין כי מרגע שיוכרז גם שם מותו של נסראללה, יתחיל לתקתק שעון הזמן עד לתגובה הזו.
נראה שבן דודו של נסראללה מצדו אימו, האשם ספי א-דין, שרד את ההתקפה או בכלל לא היה בבונקר בזמן שהתרחשה. הוא סומן כיורשו של נסראללה וייטול נטל את המושכות לידיו, אם כי אולי באופן סודי בינתיים, שייערכו הישיבות הרשמיות של מועצת השורה למנות יורש. מינויו של ספי א-דין הוא צעד בעל משמעות הצהרתית כפולה - גם להראות המשכית ורציפות בפיקוד ובהנהגה, וגם להפקיד אותה בידי מי שידוע בעמדותיו הקיצוניות כלפי ישראל ובנוגע למאבק נגדה.
מקור צבאי בכיר אמר אמש כי "היורש הוא יותר קיצוני מנסראללה וכבר ככל הנראה מתחיל לקבל את השליטה. בחיזבאללה מתכננים כבר את הירי אולי גם לתל אביב. בינתיים זה כמו עד עכשיו, אבל המבחן יהיה בימים הקרובים כשיתאפסו. אני לא רואה את איראן נשארת בחוץ, השאלה איך תתערב וכמה".
טונאז' עצום
את נסראללה המליצו גורמים בכירים בצה"ל להרוג כבר ב-11 באוקטובר. ההתנקשות בבכירים נוספים, חלקם מתחת לקרקע, בוודאי אותתה לנסראללה הזהיר והחשדן כי ישראל יושבת לו עמוק בתוך מעגלי קבלת ההחלטות והעברת המידע בארגון. ולמרות זאת, ולמרות כל תכסיסי ההטעיה של נסראללה - שמיעט לצאת בכלל לציבור מאז 2006, מאמין כי הוא יעד להתנקשות ישראלית כל הזמן - ולמרות תנאי מלחמה שנחשבים לגרועים ביותר לאיסוף מודיעין, ולמרות הערנות ולמרות הכול, הצליח שוב המודיעין הישראלי, אמ"ן במקרה הזה, להביא להישג משמעותי ביותר - איתור מיקומו של נסראללה. הוא סיפק לחיל האוויר את המידע הדרוש כדי להטיל על הזירה הזו, הנמצאת מתחת לארבעה בניינים, לא פחות מ-83 חימושים שונים, טונאז' עצום של פצצות.
ציר הזמן "סודר"
רק ימים, תחקירים ופרוטוקולים (שטרם זויפו) יגלו מה בדיוק עמד מאחורי תהליך קבלת ההחלטות שבו הפך הדרג המדיני פניו. זה קרה אחרי שמנע - ביחד עם ביידן, גנץ ואיזנקוט - את המהלך של צה"ל שזכה לתמיכת גלנט, לצאת קודם למערכה בצפון, ואחרי שהגדיר את המלחמה בלבנון כאסון איום לישראל, בוודאות. לאחר כל אלו, ראש הממשלה הורה לצאת למערכה חריפה נגד אותו ארגון בדיוק.
יש רבים במערכת הביטחון הבטוחים שהדבר קרה כמעט במקרה. לפני כמה שבועות החלו לפי הפרסומים להגיע סימנים לכך שמבצע הביפרים בסכנת חשיפה, ושאם הוא לא יופעל עד תחילת השבוע שעבר - חיזבאללה עלול לגלות אותו, ואיתו אולי גם את המבצע השני, של מכשירי הקשר הצבאיים. לפי המקורות, נתניהו החל לשנות את הרטוריקה שלו בדיוק אז, כשידע כי יצטרך לקבל החלטה משמעותית בקרוב - אם ללחוץ או לא ללחוץ - ולכן "סידר" את ציר הזמן כדי שיובן שהוא החליט לשנות את מטרות המלחמה. כך נדמה כאילו ההחלטה ללחוץ באה כתוצאה משינוי אסטרטגי ולא מאילוץ מבצעי.
נתניהו רומז, בקבלת שבת בניו יורק
ההחלטה ללחוץ התקבלה תוך התנגדות חריפה של בכירים ביטחוניים, שחשבו כי מדובר בטעות קשה שעלולה להוביל למלחמה, ובעיקר שלא ברור כיצד היא תוביל למטרה שנקבעה כמטרת המלחמה - השבת התושבים הפליטים לבתיהם.
אבל היציאה למערכה רחבה נגד חיזבאללה היא לגמרי על דעתם, אם לא בעידודם ובדחיפתם, של בכירים אחרים בתוך מערכת הביטחון ובראשם מפקד חיל האוויר, מפקד פיקוד הצפון וראש המוסד. הם סברו מזמן שצריך לצאת למלחמה נגד חיזבאללה וסבורים היום כי יש לנצל את שעת החולשה והבלבול כדי להכות את הארגון מכה חריפה ביותר.
דדי ברנע אימץ את הגישה התקיפה מאוד של קודמו יוסי כהן כלפי חיזבאללה. כהן ניהל ויכוחים קשים עם הנהגת הצבא שתחת פיקוד איזנקוט וכוכבי, וטען שאסור לישראל להיכנס למב"מ ("המערכה שבין המלחמות" שכללה בעיקר תקיפות משלוחי אמל"ח), שפירושה סוג של הרתעה הדדית. ברנע סבור כי יש להכות את חיזבאללה מתי שאפשר והכי קשה שאפשר.
ויש עוד גורם שמשפיע תמיד על תהליך קבלת ההחלטות, אבל שהיה לו חלק הולך וגובר בביטחון שבסופו של דבר נדרש לדרג המדיני כדי לקבל את ההחלטה - ביטחון שיש לישראל גם את המידע כדי לבצע את אותן התקפות בהצלחה וגם המידע שמספיק להתגונן מפני הנקמה. זהו אגף המודיעין של צה"ל. באמ"ן הציגו בפני ראש הממשלה נתונים שלפיהם מדובר על הזדמנות שלא בטוח שתחזור, שאם ימתינו עד שהוא, נתניהו, יחזור מניו יורק, ייתכן שנסראללה יעבור למערך הבונקרים שלו למלחמה, ושם יהיה הרבה יותר קשה לפגוע בו.
השינוי אחרי 2006
כל ההישגים בשרשרת ההתקפות האחרונה על חיזבאללה נעוצים במודיעין סופר מדויק. לפי הפרסומים בחו"ל, מבצעי הביפרים והווקי-טוקי יוחסו למוסד. הוא נשען על היכולת של אמ"ן להביא מידע מסייע, מתקף ומתריע מתוך חיזבאללה.
אמ"ן סיים את מלחמת לבנון השנייה ב-2006 בתחושה קשה של רבים מאנשיו כי לא תרמו מספיק ללחימה השוטפת. כחלק מהלקחים הוקמו אז צוותים מיוחדים של אמ"ן, בתוך מערכי הלחימה וחיל האוויר, כך שיוכלו לספק מידע ישירות לתאי השליטה בזמן אמת ולקבל דרישות משם כדי להציף אותן למערכי איסוף המודיעין.
2 צפייה בגלריה
ראש המוסד ברנע והרמטכ"ל הלוי. ברנע אימץ את הגישה התקיפה מאוד של קודמו
(צילום: שלו שלום)
חיזבאללה אחרי 2006 נחשב לאויב המשמעותי יותר, וזה שהושקעו בו הרבה יותר משאבים ותשומת לב מאשר חמאס. במסגרת המשאבים הללו הצליחו לעקוב לעיתים באופן צמוד ממש אחרי בכירי חיזבאללה. המשאבים העצומים שהושקעו אפשרו לכל מערכי המודיעין הישראלי שנחשפו למידע הרגיש, לפתח מומחיות אינטימית עם היעדים המרכזיים - המנהיגים של חיזבאללה. נזכיר כי ב-2008 חוסל בדמשק עימאד מורנייה, בפעולה שיוחסה לישראל ולארה"ב.
בסיוע המודיעין שאסף אמ"ן, לארצות הברית הייתה אפשרות לאתר בדיוק את מיקומו של קאסם סולימאני, שבא לבקר את נסראללה בביירות בינואר 2020. ואז כשיצא משם בדרכו לדמשק, ומשם לבגדד, שם פגעו בו טילים אמריקניים.
המבצעים של פיצוץ הביפרים ומכשירי הווקי-טוקי דרשו, לפני כל פעולה אחרת, הבנה של ישראל כי בגלל הזהירות הרבה שנוהגים בחיזבאללה באמצעי תקשורת סלולריים, החליטו בארגון על המעבר ההדרגתי לשימוש בתווכי תקשורת אחרים, כמו הדיבוריות. עצם השגת המודיעין הרגיש מאוד הזה היא הצלחה גדולה.
הפעולות הללו בוצעו תוך שיתוף פעולה הדוק בין כלל גופי המודיעין. הוקמו מערכות מחשבים משוכללות, המאפשרות "היתוך" של מידע רב באופן שבארגונים יכולים לגשת, לקרוא ולנתח.
