זה היה לפני שבועיים, אולי טיפה יותר, בחמסין של אחת משכונות רפיח.
בתוך אחד המבנים, בחדר חשוך ומטפטף מלחות, ששלושה מאווררים שהשתעלו בו ממאמץ לא הצליחו להזיז את האוויר במטר, מג"ד 932 של חטיבת הנח"ל אל"מ דותן מלול עשה שיחה עם אחת הפלוגות שלו. שיחת חתך כזאת, שבה התאפשר לנוכחים לשאול ולדבר.
יותר מכל דבר אחר שנאמר שם, בחדר המטפטף, הרגע המשמעותי ביותר היה זה שבו המג"ד דיבר על משמעות. לוחמים שנמצאים בלחימה חודשים ארוכים כל כך, בלב שטח אויב, חייבים משמעות. כזו שתעמוד מולם בכל פעם שפוקחים עיניים לשמירת לילה, או כשיוצאים לעוד פעילות מסכנת חיים. אחרת, מה יחזיק?
"לבן הקטן שלי לא אמרו שאני בעזה. אמרו לו שנסעתי לאנשהו, כדי שלא יידאג על אבא", המג"ד גילה ללוחמים. "אז אני פה כדי שהבן שלי לא יצטרך לחזור להילחם בעזה כשיגדל, וכדי שלא יצטרך לשקר לבן שלו".
ואז, אחרי שגמר על הלב של כולם, המג"ד ביקש מלוחמיו שיחשבו הלילה, לפני השינה, למה הם פה, ברפיח. למה הם מקריבים כל כך הרבה.
מפגינים תוקפים שוטר במהלך פריצה למתחם ובניין בית הדין הצבאי בבית ליד
(צילום: i24news)
אני לא יודע אם הלוחמים שפגשתי, ועמדו לצאת מעזה, הם אלו שהוזעקו למהומות בבית ליד. אני כן בטוח שאף אחד מהם, לפני שהלך לישון וחשב על משמעות, לא דמיין את האירוע הזה.
מה אמור לעבור בראש של לוחם שחזר מעזה, ובעיני רוחו החזיק תמונת משמעות מוצקה, על כך שהוא מגן על המדינה, על ילדיה, על עתיד החברה הישראלית - ואז נדרש לעמוד בפני פורעי חוק מבית שפורצים את תוך בסיס ישראלי?
למה זה מגיע ללוחמים הללו? למה אלו שנלחמים באויבים מרים, מתוך אמונה שמאחוריהם עומד עם מאוחד, צריכים לבוא ולגלות שמאחוריהם כאוס? מה, אין מספיק אויבים אמיתיים?
***.
בימים הנוראיים הללו יש מספיק גיבורים אמיתיים במדינה שלנו שזקוקים להגנה. שחייבים להילחם בשבילם. כאלה שנפגעו בגופם ובנפשם. כאלה שאיבדו חברים ולא התאוששו. כאלה שחזרו מהחזית כדי לגלות שזכויותיהם הפקר
ואם כבר משמעות, עוד משהו, הפעם למנהיגים שלנו.
בימים הנוראיים הללו יש מספיק גיבורים אמיתיים במדינה שלנו שזקוקים להגנה. שחייבים להילחם בשבילם. כאלה שנפגעו בגופם ובנפשם. כאלה שאיבדו חברים ולא התאוששו. כאלה שחזרו מהחזית כדי לגלות שזכויותיהם הפקר.
אלו האנשים שבשבילם צריך להסתער. אלו הלוחמים שבשבילם חייבים לדהור יקום שלם מעבר לבית ליד או שדה תימן.
אבל לא. על מה ומי מגנים אותם פוליטיקאים קיצוניים שהתייצבו לצד רעולי פנים או מתפרעים? איזו צדקת דרך עומדת להם כשהם הולכים לישון וחושבים על המשמעות, כמו שביקש אל"מ מלול מלוחמיו? מה הם מדמיינים לעצמם? את המשמעות של שלמות הבייס?
אל תנסו לחפש משמעות אמיתית. זה הכל סיסמאות לבייס. לשואו. הצגה שמקורה באוזלת יד וחוסר יכולת. הפוליטיקאים הקיצוניים חכמים בלהפגין את קיצוניותם, את כוחם, כלפי פנים, כלפי העם - לא כלפי האויבים האמיתיים. שם, כולנו רואים, הם לא באירוע.
הפוליטיקאים הללו הם לא אלו ששומרים עלינו. לא לפני 7 באוקטובר, ולא אחריו. כל פעם, כמו נשרים שיורדים לגיחה על הקרקע, הם קורעים עוד חתיכה מאיתנו. מהעם שלנו. מהמוסדות הכי הכרחיים לקיום שלנו. טייסים, משטרה, שב"כ, מוסד, עכשיו משטרה צבאית.
מזל, מזל, שיש לנו את הלוחמים, מגיני ישראל האמיתיים, אלו עם המשמעות האמיתית, אלו ששומרים עלינו מהאויבים שלנו, ועכשיו מסתבר, נאלצים לעצור מלחמה כדי לשמור עלינו מפורעים בתוכנו.
