החברה הדרוזית בישראל גועשת לאחרונה על רקע הדיון הציבורי סביב המאבק הקורא לבטל את האיסור החל על נשים דרוזיות דתיות לנהוג. הנה המובן מאליו: זאת קריאה צודקת ומתבקשת לתיקון עיוות שמפלה נשים בנימוקים דתיים. היא מצטרפת לשורה של קריאות לרפורמה ביחס של החברה הדרוזית והממסד הדתי שלה כלפי נשים. הקריאות הללו הן פרי מאמציהן של נשים אמיצות שחותרות נגד הזרם, נגד הנוהג רב השנים ונגד השתקה עוינת.
אל הנשים הללו הצטרפו גברים רבים שהבינו שעתידה של החברה הדרוזית וטובתה טמונים בין היתר בשינוי היחס כלפי נשים. רבים שותפים לקריאה לאפשר לנשים דתיות לנהוג וניתן לומר שהיא כבר מתקרבת לקונצנזוס, וזאת בניגוד למשתקף מהאופן שבו התקשורת הישראלית מסקרת את הסוגייה.
הדיון בנושא התעורר לאחרונה ביתר שאת בעקבות כתבה וכמה טורי דעה שפורסמו ב"הארץ". ושם, יחד עם הדרישה לשינוי, השתחלה קריאה קולנית אחרת: דרישה לפרק את החברה הדרוזית מהדת ומכלליה, או לחלופין לפרק את המוסדות הדתיים. הדרישה הזו מזלזלת בכללים שהם בחזקת החמצן שלנו כחברה, אלה שאפשרו לנו לשמור על הלכידות מול האתגרים שעמדו בפנינו לאורך מאות שנים וכללו טיהור אתני, רדיפה ומלחמות.
אי אפשר להתעלם מכללי הדת הדרוזית, זו שבין השאר מחייבת ירושה שווה לנשים (בניגוד לחלקים בחברה המוסלמית), שאוסרת על ביגמיה ושמעניקה לאישה זכות מפורשת לגט
קצת סדר עבור הקוראות והקוראים היהודים שלא בקיאים בסוגייה: הדרוזים הדתיים הם אלה שבוחרים לקיים את הפרקטיקות של הדת הדרוזית, שכוללות בין היתר מגבלות על נשים (לבוש אחיד וצנוע, וכן, איסור נהיגה מחשש שזו תוביל לשהות עם גברים שאינם מבני משפחתה), ועל גברים (הימנעות מאלכוהול וטבק, חובת גידול שפם וכו'). מדובר בערך ב-17% מהאוכלוסייה הדרוזית בישראל. כלומר, כ-25 אלף איש.
הקולות הפרוגרסיביים קוראים תיגר על כל מיני חוקים דתיים, וחלקם דורשים לבטל את המוסדות הדתיים והלגיטימציה שלהם, אף שאלה רצויים ומקובלים על רוב החברה הדרוזית, גם זו הלא-דתית. פירוק הממסד הדתי משמעותו נטרול המרכיב הדתי בחברה הדרוזית. או במילים פשוטות, זה ויתור דה-פקטו על האופי שלה.
אז כן, חובה להעניק שוויון לנשים, אבל במסגרת שינוי ורפורמה בתוך הדת ולא באמצעות דילוג מעליה.
יש אבסורד פרדוקסלי בסיטואציה הזאת: אלה המחוללים את הטורנדו הפרוגרסיבי נגד הדת הדרוזית ומוסדותיה הם בדיוק אותם אנשים שמטיפים (בצדק) נגד הקולוניאליזם שבמסגרתו עמים כבשו ארצות כמשימה מתרבתת שמטרתה לחנך את הילידים לנאורות. מי שמכם לחנך עשרות אלפי דרוזים שחושבים ומאמינים אחרת?
- לקריאת כל הטורים של פאדי מקלדה - לחצו כאן
פירוק הממסד הדתי משמעו ביטול החברה הדרוזית, המסורת שלה ואופייה הייחודי. אגב, זו חברה שמצטיינת בהתנגדותו לכפייה, כך שמי שרוצה – רשאי לקום ולעזוב אותה. הזכות שלהם לאוטונומיה ולחופש מדת היא זכות יסוד ואין להקל בה ראש, אך אין משמעותה כפירה בזכותו של מי שמעוניין בשימור התרבות של החברה דרוזית או בהשתייכות לקולקטיב בעל מאפיינים ייחודיים.
המאבק החותר לביטול אופייה הייחודי של החברה הדרוזית עלול להוביל לריאקציה קיצונית ולעצירת המגמה המתמשכת של שוויון לנשים במישורים אחרים. אלה שרוצים להיטיב לכאורה עם הנשים הדתיות, תוך התעלמות מוחלטת מהן ומקולן, יקבלו אולי מחיאות כפיים בתקשורת בעברית אבל לא שינוי במעמד הנשים.
את המאבק למען השוויון וביטול הפטריארכיה צריך להמשיך, אבל אי אפשר להתעלם מכללי הדת הדרוזית, אלה שבין השאר מחייבים ירושה שווה לנשים (בניגוד לחלקים גדולים בחברה המוסלמית), שאוסרים על ביגמיה ושמעניקים לאישה זכות מפורשת למתן גט.
התרבות הגאופוליטית ונוכחות הדרוזים במרחב המזרח-תיכוני העניקה פרשנות מחמירה לכמה סוגיות וזו אכן פוגעת בנשים ובמעמדן. נגד זה ראוי להילחם תוך רפורמה במוסדות הדת ובאמצעות שילוב נשים בעמדות מפתח - הן בהנהגה האזרחית והן בהנהגה הדתית. אבל אי אפשר לעשות זאת תוך כפירה בלגיטימציה של הדת ומקומה בחברה הדרוזית.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
