כמו רבים מיישובי עוטף עזה, גם קיבוץ ניר יצחק ספג אבדות רבות במתקפת הפתע של חמאס בשבת האחרונה. גם עתה ממדי האסון בקיבוץ עדיין לא ברורים לגמרי - שלושה מחברי הקיבוץ נהרגו, אך רבים נוספים עדיין מוגדרים כנעדרים כשגורלם אינו ידוע.
הכותרת
מאחורי הקלעים של המשא ומתן להשבת השבויים והחטופים
26:25
משעות הבוקר בשבת נכנסו עשרות מחבלי חמאס לשטח הקיבוץ ויצאו למסע טבח. הם עברו בית-בית במטרה לרצוח או לחטוף את כל מי שנקרה בדרכם. המחבלים זרעו הרס רב במרחב הציבורי ובזזו ציוד מהבתים אליהם פרצו. תושבי הקיבוץ היו סגורים בממ"דים במשך למעלה מ-14 שעות, ללא גישה למים, מזון ושירותים, כאשר בזמן הזה התבצע ירי ללא הפסקה וללא הבחנה, בתוך הבתים ומחוצה להם.
בחלק מהבתים הצליחו המחבלים לפרוץ לממ"דים, לפצוע חברי קיבוץ ואף לקחת בשבי משפחה בת חמש נפשות. מצבם אינו ידוע.
כל תושבי הקיבוץ חוו שעות קשות של חוסר אונים ופחד מוות כשהם סגורים בממ"ד ומשוועים לעזרה, שומעים קולות ירי וצעקות. התקשורת בין החברים בוצעה באמצעות קבוצת הוואטסאפ הקיבוצית, כאשר משפחות מדווחות על נוכחות מחבלים וירי בתוך ביתן ומתחננות להצלה, בלי יכולת לדעת מה מצבם של האנשים הקרובים אליהם. חלק מחברי הקיבוץ היו מנותקי קשר כבר מהרגעים הראשונים של הלחימה.
כיתת הכוננות של הישוב, המורכבת מחברי קיבוץ מתנדבים, נלחמה בגבורה מול עשרות מחבלים והגנה בגופי הלוחמים על התושבים. רכבים של מספר משפחות נגנבו וכפי הנראה שימשו להעברת החטופים לרצועת עזה.
בקרבות נהרגו שניים מחברי הקיבוץ - ירון שחר (51), רבש"ץ הקיבוץ ואב לשלוש בנות, ואופק ארזי (28) שנלחם עם כיתת הכוננות. אופיר מלמן, חייל צה"ל בן 21, נהרג במסגרת הלחימה במוצב סופה הקרוב לקיבוץ.
ארבעה מחברי כיתת הכוננות נעדרים ומצבם אינו ידוע: טל חיימי בן 41 נשוי ואב לשלושה, אורן גולדין, בן 33, נשוי ואב לתאומים בני שנתיים, בועז אברהם, בן 60 נשוי ואב לשלושה, ליאור רודאייף, בן 61, נשוי ואב לארבעה.
קלרה מרמן, בן זוגה לואיס ושלושה קרובי משפחה שהתארחו אצלם נחטפו מהבית וגורלם אינו ידוע.
המחבלים פגעו בצורה הרסנית בתכולת בתים פרטיים, במפעלי הקיבוץ ובמשק החקלאי. פגעו במיכון ושרפו חומרי גלם.
עם תום הלחימה הועברו כל החברים למבנים ממוגנים בקיבוץ, שם שהו למעלה מ-24 שעות נוספות עד שפונו באמצעות הצבא והועברו באופן מרוכז למקום מבטחים עם ביגוד מינימאלי וציוד בסיסי.
כשהקיבוץ ריק לגמרי מחברים, אין בשלב זה מי שיעבד את השדות, יחלוב ויאכיל את הפרות ואת שאר חיות המשק (לול ומשק-חי). אין צפי לחזרה נראית לעין ולא ברור אם השלכות העזיבה והנזק שייגרם למשק ולתשתיות יהיו ברות תיקון.
מהקיבוץ נמסר: "עוברים עלינו ימים קשים. אנחנו עוסקים כרגע בשיקום של עצמנו ברמה הנפשית והחברתית, משתדלים לעטוף כל מי שזקוק לכל מענה. אין לנו ספק שהחוסן החברתי של קהילת ניר יצחק עם הסולידאריות והאחדות שלנו יהיו העוצמות שיאפשרו לנו להשתקם בבוא העת".
