במרכז ההתכנסות של הקבינט הביטחוני אמש (שלישי) עמדה העסקה להחזרתם של חלק מהחטופים והחטופות. לא ברור כמה מהם ישובו בעסקה, אך התמורה המסתמנת ברורה: שחרור אסירים והפסקה בלחימה לזמן מוגבל. כפי שנכתב כאן מספר פעמים, למרות ההצהרות הרשמיות במערכת הביטחון, יש החוששים כי התוצאה עלולה להיות סיום המלחמה עקב הלחץ הבינלאומי וגם סכנת פגיעה בלוחמים, כפי שקרה לפני תשע שנים במבצע צוק איתן.
אולם מעבר להיבטים הצבאיים, הכניסה לרגעי ההכרעה מחייבת עיסוק גם ביכולת של מערכת הביטחון להציג עמדה מקצועית ועצמאית באמצעות האישים הבכירים שכבר הודו באחריותם למחדל הנורא של 7 באוקטובר. ראש שב"כ רונן בר (שיצא למצרים כדי לדון בפרטי העסקה), הרמטכ"ל הרצי הלוי וראש אמ"ן אהרון חליוה מחויבים לומר את דעתם, אולם הם יעשו זאת כשעל כתפיהם מונחת משקולת אדירה בדמותם של 1,400 נרצחים ונרצחות וכמובן החטופים והחטופות.
הכותרת
כאב של לוחמים: היחידות ביקשו קב"ן ביום הראשון למלחמה
25:36
שלושתם, יחד עם צמרת פיקוד הדרום ואוגדת עזה, נושאים בנטל האיום: הידיעה שבאמצעות התנהלות אחרת וטיפול נכון בהתרעות שהיו יכלו לצמצם באופן דרמטי את היקף האסון של השבת השחורה. לבסוף, סדרת פקודות הן הפער בין הטלטלה שאנחנו חווים לאירוע ביטחוני חמור, אך בסדר גודל נמוך הרבה יותר.
במצב כזה, לא בטוח שיש לראשי המערכת את היכולת לממש את מלוא המשקל הסגולי שלהם, נוכח הפגיעה האנושה במעמדם. כך, לדוגמה, העסקה המסתמנת תהיה חלקית ולא תכלול את כל רשימת החטופים. האם רמטכ"ל אחר, שלא היה מעורב במחדל, היה מוכן לקבל עסקה כזאת ולא יוצא נגדה בכל הכוח? אין ספק שהלוי מוביל את המערכה בתבונה ובשום שכל. ובכל זאת, דווקא בגלל המשמעויות הצבאיות של עסקה חלקית, חובה להציף גם סוגיות מגה-רגישות. בסוף יש משפחות שממתינות בקוצר רוח לאות חיים מיקיריהן ומנגד אויב אכזרי שיודע מהם הנכסים האסטרטגיים המועטים שנשארו לו כדי להבטיח הישרדות.
כמו כן, גם ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון יואב גלנט לא באים לרגע הגורלי ללא צל ענק: גלנט, כמי שעומד בראש המערכת שכשלה ואף עודכן לפנות בוקר על ההתרעה, ונתניהו שאולי עודכן נקודתית רק לאחר המטחים הראשונים אבל התעלם מההתרעות האסטרטגיות שהוצגו לו בשנה האחרונה. גם על כתפיהם רובצת אחריות שמקשה על שיקול דעת נקי באשר לעסקה, התוצאות שלה וגם ריצוי דעת הקהל. שניהם יודעים שעתידם הפוליטי יתייצב למבחן שממנו ייתכן מאוד שאין דרך חזרה, והשבת חלק מהחטופים והחטופות בהחלט תספק לעם ישראל קצת שמחה אחרי חודש מחריד. מנגד, משפחות שיגלו שיקיריהן לא נכללו בעסקה יקימו קול צעקה, מה שיגרום לכל הצמרת לצופף שורות.
(צילום: שמוליק דודפור)
אני סבור שלא נכון לקבל עסקה חלקית אלא להמשיך בלחץ הכבד על חמאס, כך שבסופו של יום נגיע לעסקה אחת והארגון המתועב לא יוכל להמשיך ולהתעלל במשפחות ובנו כחברה. ספק רב אם הצמרת המדינית והביטחונית מסוגלת לייצר עמדה כזו ולעמוד למשפט הציבור.
למעשה, גם אתמול התחוור עד כמה גדולה ההתקדמות של צה"ל ועד כמה נצמדת החרב לגרונו של חמאס: בצבא הודיעו על שליטה מבצעית במחנה הפליטים שאטי אחרי קרבות קשים בשטח הצפוף שאכלס עד לאחרונה כ-50 אלף איש. בקרוב תושלם גם ההשתלטות על העיר עזה. הבוקר החלה הפעילות בבית החולים שיפא, על כל האמצעים שחמאס אחסן בו. כמו כן, אוגדה 162 השלימה את כיבוש כביש החוף בצפון הרצועה. שתי אוגדות החוד הסדירות שפועלות באזור מתחילת התמרון הקרקעי, 162 מצפון ו-36 מדרום, צפויות להיפגש בימים הקרובים.
דווקא בגלל זה, אסור להסתכן באובדן המומנטום. צה"ל גם זקוק להבקעה בתחום החיסולים, מעבר לדרג המג"דים. עסקה "קטנה" עכשיו היא עולם ומלואו עבור הרבה אנשים. אבל האינטרס הלאומי הוא עסקה גדולה וסגירת החשבון עם חמאס אחת ולתמיד.
