לאורך השנים שבתו רעב מאות מחבלים שנכלאו או נעצרו בישראל - חלקם נתפסו בקלונם אוכלים בסתר, אבל חלקם החזיקו מעמד במשך תקופות ארוכות. המכנה המשותף לכולם היה שהם קיבלו בסוף את הפרס המיוחל ושחררו מהכלא. המחבל חאדר עדנאן שמת השבוע היה מבין המתמידים. כך או אחרת, אפשר לומר שמותו של שובת רעב בכלא היה רק עניין של זמן.
עדנאן היה פעיל בג'יהאד האסלאמי, גוף רצחני שמוכרז על ידי מדינות רבות כארגון טרור, ועל כן נעצר מספר רב של פעמים. בשלב מסוים, יחד עם מחבלים אחרים, הוא למד פטנט חדש: לשבות רעב. ב-2012 הייתה מערכת הביטחון אובדת עצות מולו עד שהכניע אותה, וחלף המשך החזקתו במעצר הוא שוחרר. השחרור עוכב במעט כדי לשמור על כבודה הפגוע של מדינת ישראל, אך בסוף הוא הצליח לכפות את רצונו.
את עדנאן אני מכיר מקרוב. בקיץ 2015 נשלחתי כפרקליט איו"ש לבצע את אחת המשימות הקשות ביותר שהוטלו עליי במסגרת שירותי הצבאי, והוא לסכם, שוב, את תנאי הכניעה של מדינת ישראל בפניו אחרי ששבת רעב במשך 52 ימים. לעולם לא אשכח את תחושת הכישלון והבדידות שחשתי מהמחזה המבחיל בבית חולים אסף הרופא באותו לילה, לאחר שסוכמו הדברים ונשמעו קולות הצהלה מתומכיו. שוב הוא הצליח.
באותם בימים קודם בכנסת תיקון לפקודת בתי הסוהר שנועד ל"מניעת נזקים בריאותיים לאסיר שובת רעב". המטרה הייתה לאפשר להעניק טיפול רפואי למחבל שובת גם ללא הסכמתו. החוק נדרש לאזן בין האוטונומיה של הפרט בבואו להחליט אם לקבל טיפול רפואי, לבין העובדה שעסקינן במחבלים כלואים שלא עומדת להם הזכות להחליט אם הם מפרים את חוקי הכלא ואם לאו. באותם ימים קיווינו שהתיקון יביא בשורה חשובה וינטרל את שביתות הרעב, אבל בישראל כמו בישראל: מיד לאחר החקיקה עתרה ההסתדרות הרפואית בישראל (הר"י) יחד עם אחרים לבג"ץ בדרישה להכריז שהתיקון הוא לא אנושי ובלתי חוקתי.
כעבור שנה חטפו העותרים סטירה נדירה. בפסק דין מקיף קיבלו שופטי העליון את כל טענות המדינה ואישרו את חוקתיות התיקון. בין היתר הם הפנו להסדרים דומים שמאפשרים הענקת טיפול רפואי בניגוד לרצונו של הכלוא במדינות מערביות אחרות כגון צרפת, ארה"ב, אוסטרליה, גרמניה ואוסטריה.
עו"ד מוריס הירשחרף האישור מבג"ץ התמידה הר"י בסירובה ליישם את החוק, והוא נותר כאות מתה. המחבלים הבינו את החולשה והמשיכו בשביתות הרעב, כשעם הזמן הוסיפו רכיב חדש: כל פעם שמחבל מהג'יהאד האסלאמי שבת רעב במשך זמן, ומערכת הביטחון "התמהמה" להיכנע, איימו חבריו בעזה במתקפה. או סבב לחימה או שחרור המחבל. מאזן אימה פשוט. מותו של עדנאן אמור לסמן את תחילתו של עידן חדש. המחבלים שובתי הרעב לא רוצים למות, הם פשוט התרגלו לכניעה לסחטנות. כעת הם יבינו שמדינת ישראל לא נכנעת עוד לאיום.
כפי שמערכת הביטחון עמדה בפני הסחטנות של עדנאן, כך מצופה שהיא תגיב, ובעצומה רבה, לירי הרקטות מהרצועה שהגיע אחרי מותו. הפגנת חולשה וכניעה לסחטנות הטרור מחלישה את מדינת ישראל, ובהתאם עמידה איתנה מול האויב תבסס ותחזק את ההרתעה שלה.
- סא"ל (מיל') עו"ד מוריס הירש שירת 19 שנים בפרקליטות הצבאית ובתפקידו האחרון כיהן כפרקליט איו"ש. הוא ראש המחלקה המשפטית במכון "מבט לתקשורת פלסטינית", וחבר בתנועת הביטחוניסטים ובפרויקט הניצחון
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
