כי מציון תצא תורה, ודבר החוק מירושלים: בית המשפט העליון בישראל אמר אתמול (יום א') את דברו, והוא נשמע צלול ושוויוני מאי פעם, נעדר כל עכירות פוליטית ונטול קצף דתי, ומכוון לאוזניו הצמאות של הציבור. זהו פסק דין היסטורי המכיר לראשונה בזכויותיו של האדם החד-מיני להעמיד צאצאים תחת קורת ביתו, וגדולתו לא רק בפתיחת שער הכניסה ללהט"בים אל תוככי החברה ושינוי חוק הפונדקאות, אלא בעיקר באומץ להודות כי נעשה להם עוול ממוסד רב-שנים.
יותר מהיותה בשורה מרגשת עבור מי שצעד בדרך הייסורים של פונדקאות בנכר וכילה חסכונות משפחתיים כדי ליהנות ממה שכל אישה הייתה מקבלת ברוחב יד, פסיקת העליון מבשרת על שלב חדש והכרחי בהתפתחות של חברה מתוקנת שמסוגלת להודות בטעויותיה, ולקחת אחריות מיידית על צמצום הנזקים.
טיעונים לוגיים כמו "חוק תרומת הביציות אינו חוקתי, זאת משום שההסדר מחריג מתחולתו גברים יחידים ובני זוג מאותו מין, תוך פגיעה בלתי מידתית בזכותם להורות ובזכותם לשוויון", שהביאו השופטים בראשית דבריהם בפסק הדין, לא יכולים היו להיאמר עד היום בהקשר לסוגיה הכואבת. זו אמירה שחושפת את הדיאלוג המשובש בין הממשלה לאזרחיה, משקפת את הניתוק הרגשי של הריבון מיוצאי חלציו, ואת הניכור המתמשך כלפי אזרחים שטובים לקרב אבל רעים לקואליציה.
נבחרת השינוי רצה לעבר משוכת זכויות להט"בים ובני משפחותיהם, ובית המשפט מסוגל כעת להעניק לה רוח גבית. הוא מנכיח את תרומתם של שרים ובעלי תפקידים בכירים בני הקהילה
ככל שמעמיקים בשבעת העמודים שגוללו בין השאר את קורות ימי העתירה ואת הישיבות שקדמו לה, מתברר עומקה של ההכחשה, ומתבהרת תמונת העולם המעוותת של המחוקקים שהשתיקו את השיח סביבה, ומי שהיה זקוק להוכחה, קיבל אותה בהמשך: "לא הייתה התכנות פוליטית לקידום הליכי חקיקה בסוגיה", נימקו בפשטות שופטי העליון את העובדה שזה לא קרה קודם, כמי שמדווחים על רוע גזירה שלא ניתן היה לבטל, ופוסקים: "העדר היתכנות פוליטית אינו יכול להצדיק את המשך הפגיעה הקשה בזכויות יסוד".
מרב בטיטוהוא מכונה "השלמה לפסק דין", מסמך צנוע שאינו מעוניין במצעדי גאווה צבעוניים או חרד מהפגנות מחאה המוניות, אבל מצהיר על מוכנות לעליית כיתה בבית הספר של היחסים בין הממשלה למיעוטיה. נבחרת השינוי רצה לעבר משוכת זכויות להט"בים ובני משפחותיהם, ובית המשפט מסוגל כעת להעניק לה רוח גבית, הוא מנכיח את תרומתם של שרים ובעלי תפקידים בכירים בני הקהילה, בהובלת המהלך שראשיתו במעשים אמיצים של בודדים ונחושים ושיאו בחקיקה רשמית תחת חותם מדינת ישראל, והוא משקיף לטובת הציבור את הנסיבות הפוליטיות שיצרו את חלון ההזדמנויות הנדיר.
אין בפסק הדין הזה שמץ מזיכרון ההתלהמות ותופי הטם-טם של החרדים לדבר המשפחה היהודית, רק צליל מיתר רגוע של אמירת האמת החוקית הצרופה, ומילים מדודות שבחרו לצטט מדבריו של השופט מישאל חשין ז"ל, כאילו בישרו לכל מיעוט בישראל: "והפליה, ידענו, היא הרע-מכל-רע (...) אין פלא בדבר אפוא שבכל אתר ובכל דור עשו ועושים בני החברה הנאורים להעלמתה ולמיגורה של ההפליה. והמלחמה היא מלחמה מתמדת, מלחמת יום-יום".
- מרב בטיטו היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
