"המאבק הזה הרג אותנו, נשארתי עם המון שאלות בלי תשובה". כך תיאר בצהריים (שני) ולדימיר בוטוק, אביה של יסמין וינטה שנחנקה למוות באכזריות על-ידי סייעת בפעוטון "מאשה והדב" בשנת 2018, על הפיצוי המוקטן שבית המשפט פסק עבור המשפחה. הסיבה לכך, כפי שפורסמה הבוקר ב-ynet ו"ידיעות אחרונות", היא החלטתו של השופט יונתן לבנה לקבוע את הפיצוי בהתאם לשכר הממוצע במולדובה, ארץ מוצאם של ההורים, ולא לפי השכר שיסמין אמורה הייתה להרוויח אם הייתה נשארת לגור בישראל.
"אם היינו ישראלים, ההחלטה הייתה אחרת", אמר ולדימיר בייאוש. "אבל אלינו לא מתייחסים כמו לבני אדם. אומרים לנו 'קחו את הכסף ותלכו מכאן'. אף אחד בממשלה לא עוזר לנו, ואין לנו כוח לעוד מאבק בבית המשפט. כל המאבק הזה כבר הרג אותנו". הוא ציין כי הוא נותר עם המון שאלות לא פתורות, ולא מצליח להירדם בלילות. "אף אחד לא אומר לי איך אני יכול לקבל את 400 אלף השקלים שבית המשפט אמר שמגיעים לי", אמר בשיחה עם ynet.
"אני לא יודע לאן ללכת ומה לעשות עם עצמי", הוסיף ולדימיר, שמאז מותה של בתו הוא ואשתו נפרדו - אך נותרו בקשר טוב. "קשה לי לראות משפחות עם ילדים קטנים, בכל פעם שאני רואה אבא עם ילדה קטנה אני בוכה. נשארתי בלי כלום. פעם הייתה לי ילדה, ומשפחה מאושרת, ועכשיו אין לי כלום. אני לא יודע איך להתחיל את החיים מחדש. אם לא היו הורגים את יסמין, הייתה לי היום משפחה גדולה, עם עוד ילדים".
רוב הפיצוי שנפסק לטובת ההורים נקבע בגין סעיף של כאב וסבל, וסכום זעום מתייחס לפיצוי על "אובדן ההשתכרות" העתידי של וינטה, לו הייתה נשארת בחיים, בגלל קביעת בית המשפט כי מרכז חייה הוא במולדובה, שם רמת השכר מאוד נמוכה בהשוואה לישראל.
בית המשפט חייב את הסייעת אינה סקיבנקו ואת מנהלת הגן אולגה פיליצ'נקו לפצות את ההורים ב-1.16 מיליון שקלים וב-272 אלף שקלים הוצאות משפט. במקור ביקשו ההורים פיצוי של שני מיליון שקלים, בהתאם לכך שמרכז חייה של הפעוטה הוא בישראל ולא במולדובה. סעיף אובדן ההשתכרות העתידי נחשב בדרך כלל מאוד משמעותי בתביעות נזיקין בגין מוות, אבל בית המשפט קיבל את טענת הסייעת ומנהלת הגן כי יש לחשב את הפיצוי לפי שכר ממוצע של 1,500 שקלים בלבד, המקובל במולדובה, ולא לפי השכר הממוצע בישראל, העומד על כ-11 אלף שקלים (פחות הוצאות שוטפות של החיים). מדובר בסך הכל בסכום שקטן בכ-500 אלף שקלים. בית המשפט גם החליט שלא להטיל פיצוי עונשי על הנתבעות, למרות חומרת המעשים.
בנימוקים להחלטה כי הוריה של וינטה יפוצו לפי השכר הממוצע במולדובה, ולא בישראל, צוין בפסק הדין של השופט יונתן לבני כי לא התקבלה אינדיקציה ממשית שוינטה צפויה הייתה להישאר ולעבוד בישראל בעתיד. עוד נקבע שהוריה הגיעו לישראל כתיירים, נשארו בה ללא אישור, וכשהטרגדיה התרחשה תכננו לחזור למולדובה תוך פרק זמן מסוים. כמו כן נכתב שההורים קברו את יסמין במולדובה.
באשר לנימוקים שלא להטיל על הנתבעות פיצוי עונשי, בית המשפט אמר כי מקור מעשיה של מנהלת הגן הוא במחדל ורשלנות בפיקוח, ולא בזדון, ואילו הפיצוי שהוטל על הסייעת במסגרת ההליך הפלילי - 120 אלף שקל - ממלא את תכלית ההרתעה ואין צורך להוסיף עליו.
גם כדי לקבל את מלוא הסכום שבית המשפט פסק לטובתם, ההורים יאלצו לנהל מאבק לא קל. מיליון שקלים הם אמנם כבר קיבלו, משום שלמזלם הגן היה מבוטח עד גובה זה בחברת הביטוח, אבל כדי לקבל את 400 אלף השקלים הנותרים הם יצטרכו לרדוף אחרי מנהלת הגן, שהכריזה על עצמה פושטת רגל, ואחר הסייעת שמרצה עונש מאסר ארוך.
בפסק הדין של השופט יונתן לבני, מבית משפט השלום בראשון לציון, נכתב: "העדויות בתיק מצביעות על מוות מחנק קשה ומייסר של פעוטה חסרת אונים, אשר נתנה מבטחה בעולם המבוגרים ובסייעת שהופקדה לשמור על חייה. לא קשה לתאר את הסבל והייסורים שהיו מנת חלקה לפני מותה". השופט קבע כי הגן נוהל למעשה ללא פיקוח, על ידי הסייעות, וכי המנהלת פיליצ'נקו נהגה לבקר בו פעם ביום למשך חצי שעה. בית המשפט קבע שהתרשלה בניהול הגן.
ההורים יוצגו במיצוי זכויותיהם נגד הסייעת, בהליך הפלילי, על ידי עו"ד קובי שקלאר.
