בשלב הנוכחי של המלחמה בצפון, ישראל בבירור היא היוזמת והמסלימה. חיזבאללה בינתיים רק מגיב, מנסה לשמור על יוקרתו וכנראה מנסה לחשוב על אסטרטגיה חדשה שתשרת את מטרותיו ואת מטרות איראן, מעצמת החסות שלו.
נראה שאיראן הורתה כבר לשלוחיה לנסות להגביר את מאמציהם לסייע לחיזבאללה, ולכן ראינו ניסיונות לשגר כטב"מים וטילי שיוט על-ידי המיליציות העיראקיות והסוריות ממזרח. כמו רוב הטילים והרקטות ששיגר חיזבאללה, הם יורטו על-ידי "רגל" ההגנה האווירית של ישראל, שבנויה על ארבע שכבות טילי יירוט ועל פטרולים אוויריים שמבחינים בכטב"מים הקטנים מרחוק ופוגעים בהם. בסך הכל מערכי ההגנה האווירית האלה עבדו לא רע בלילה האחרון, אבל אפשר להניח שבימים הקרובים נראה מאמצים גדולים של החות'ים בתימן, ושל המיליציות השיעיות בעיראק וסוריה לשגר לעבר ישראל - ולכן תחושת שאננות במרכז ובדרום הארץ היא לא במקומה.
היירוטים הלילה. מערכי ההגנה עבדו לא רע
(צילום: דובר צה"ל)
בינתיים חיזבאללה וגם פטרוניו נוהגים בזהירות רבה מאוד בכל התחומים. זה קורה מפני שהם חוששים - אולי אפילו בצדק - שישראל מנסה למשוך אותם לתגובה ולמלחמה עצימה שהם יסלימו אליה, ואז לארה"ב לא תהיה ברירה אלא להתייצב לצד ישראל ולעזור לה לממש את יעדיה האסטרטגיים.
"גריעת היכולות", והכנת האפשרות למהלך הבא
לכן, מה שקורה כרגע זה משחק שחמט קטלני, שבו מאז "מתקפת הביפרים", ביום שלישי בשבוע שעבר, ישראל קבעה לעצמה יעדים אופרטיביים ואסטרטגיים והיא מממשת אותם בהדרגה. בשלב הנוכחי צה"ל מנצל את הגמישות ואת המוכנות המבצעית והלוגיסטית שיש לחיל האוויר, כתוצאה מהכנות של שנים, כדי לגרוע יכולות מחיזבאללה בקצב תעשייתי. זאת כהכנה לשלב הבא, אם יהיה בו צורך, שבו צה"ל יתמרן קרקעית לתוך שטח לבנון כדי להרחיק פיזית את חמושי חיזבאללה מגבול ישראל ולפרז את דרום לבנון מנשק כבד, כולל טילי נ"ט וטילים אחרים. בצה"ל קוראים לזה "תהליך גריעת יכולות".
המשמעות היא שצה"ל בעיקר פוגע במשגרי רקטות, במחסני אמל"ח, במתקנים לייצור ושיגור כטב"מים וכמובן, בשטחי ההיערכות של כוח רדואן הסמוכים לגבול ישראל ונמצאים בשטחי הסבך שבמרחק של קילומטרים ספורים או אפילו מאות מטרים ספורים מהגבול. יש להניח שהתהליך הזה נועד להכין את האפשרות למהלך הבא, בדומה למה שעשה צה"ל לפני התמרון בעזה, כשהכוונה היא להשיג שתי מטרות: האחת, למזער את הנזק שסופגים יישובי הצפון ממטחי הרקטות והטילים של חיזבאללה, שבוודאי יתגברו מאוד כשיתחיל התמרון. השנייה, לשבש את ההיערכות של חיזבאללה, כולל של כוח רדואן, להילחם בכוחותינו אם וכאשר ייכנסו קרקעית.
תקיפות צה"ל בדרום לבנון. גם בשטחי ההיערכות של כוח רדואן
בתהליך הזה יש חידוש: בעבר חיל האוויר טען שהוא לא יכול לצוד כל משגר בודד מבין האלפים שחיזבאללה פיזר בדרום לבנון ובאזור המבצעי שבין ביירות לנחל הליטאני. כיום חיל האוויר, בעיקר מטוסי הקרב שיכולים להטיל פצצות מדויקות, אכן צד משגרים מפני שהמודיעין שיש בידי צה"ל והמומחיות שצבר פיקוד צפון בצבירת מטרות ותיקופן מאפשרים לחיל האוויר כיום לצוד משגר בודד או מחסני אמל"ח בדיוק רב.
פיצוצי המשנה שנראים בצילומי ההפצצות מעידים שההצלחה ב"גריעת היכולות" היא באחוזים טובים, אפילו טובים מאוד. במקביל, פועל חיל האוויר גם בעומק לבנון כדי לפגוע במערכי ההגנה האווירית שהאיראנים סיפקו לחיזבאללה. סוללות טילי הקרקע-אוויר מתוצרת רוסיה, SA-6, SA-8 ופנציר (SA-22) ומתוצרת איראן S-385, לצד סוללות אחרות, מגבילות את חופש הפעולה האווירית של המטוסים מעל כל שטחה של לבנון, וחיל האוויר רוצה כבר עכשיו "לנקות" עבור עצמו את השטח לקראת שלבי המערכה או המלחמה העצימה הבאים.
בדרום לבנון תהליך "גריעת היכולות" מתבצע בעיקר, כאמור, באמצעות השמדה מהאוויר ובארטילריה של משגרים ושס"מים (שס"ם - שטח סבוך מבוצר), שעלולים לשמש את כוח רדואן כנקודות כינוס והסתערות לשטחנו. צה"ל ימשיך בתהליך הזה היום ובימים הקרובים.
הנכס האיראני, שבו ישראל בינתיים לא פוגעת
נשאלת השאלה מדוע צה"ל אינו תוקף את מערכי הטילים והרקטות הכבדים מאוד של חיזבאללה, כמו פת"ח 110, עימאד, סקאד 7 וטילים אחרים שיש לחיזבאללה, בעיקר באזור בקעת הלבנון. המערכים האלה הם נכס איראני שמשמרות המהפכה הפקידו בידי חיזבאללה כדי שישתמש בהם במערכה גדולה נגד ישראל, אם זאת תתקוף את מתקני הגרעין באיראן. לכן חיזבאללה אינו ממהר להשתמש בהם גם כשאנשיו נהרגים בסיטונות, וגם כשיוקרתו סופגת מכה אנושה מאין כמוה.
אלה לא טילים של חיזבאללה אלא טילים של איראן, ולכן אם צה"ל יפגע בהם עלולה להתפתח מלחמה אזורית. כשארה"ב דורשת מאיתנו למנוע מלחמה אזורית, עלינו להתחשב באילוץ הזה למרות שהשיקול הצבאי הטהור היה אולי מכתיב לישראל הנחתת מהלומות עצימות ברצף מהיר כדי להרוס את ארסנל הטילים המאיים על העורף של ישראל במקביל להרחקת כוח רדואן וחמושי חיזבאללה מהגבול.
כאמור, חיזבאללה מגיב כעת, אבל ניכר שהוא מגביל את עצמו הן במספר הטילים והרקטות שהוא משגר, והן בקביעת המטרות – הוא מכוון בעיקר, כפי שהודיע, למטרות צבאיות וביטחוניות כמו שדה התעופה רמת דוד ומפעלי רפאל שנמצאים מצפון לקריות, והוא אינו משגר טילים מדרום לקו חיפה-טבריה. השינוי היחיד בתגובת חיזבאללה הוא לא רק בטווח הפגיעה שהם הרחיבו מעט דרומה (הם כבר פגעו באמצעות כטב"מים באזור הקריות וטבריה), אלא גם בסוג הטילים שהם יותר כבדים.
רגע הפגיעה הישירה בקריית ביאליק. חיזבאללה טוען שכיוון למפעל של רפאל
הלילה ראינו כנראה רקטות כבדות מסוג פאג'ר 5 שהטווח שלהן הוא 70 ק"מ, אולי אף יותר, וראש הקרב שלהן משקלו באזור 100 ק"ג חומר נפץ. אלה טילים שבפגיעתם הם עלולים להסב נזק יותר חמור למבנים ולאנשים שנמצאים מחוץ למחסות, אבל הם בפירוש אינם מדויקים ולכן - למרות שחיזבאללה מגביל את עצמו לפגיעה ברמת דוד ובמתקנים ביטחוניים אחרים - הפגיעות הממשיות הן באזורי מגורים אזרחיים באזור הקריות ועמק יזרעאל.
גם מספר הטילים הוא במובהק קטן יותר. במטח הראשון הלילה היו עשרה טילים בלבד, במטח השני קצת יותר ורק לפנות בוקר, כשהם הצליחו להתארגן, המטחים היו כבר של עשרות טילים, רובם לא כבדים אלא מה שאנחנו מכירים כקטיושה 122 מילימטר ("גראד").
נסראללה דבק במשוואות הישנות
הסיבה לכך היא שנסראללה, בהיעדר אסטרטגיה חדשה שתתמודד עם ההסלמה היזומה של ישראל, דבק עדיין במשוואות הישנות שעל-פיהן ניהל במשך 11 החודשים האחרונים את מלחמת ההתשה נגד צפון ישראל. נסראללה מנהל כלכלת חימושים לנוכח מתקפות "גריעת היכולות" של חיל האוויר הישראלי ובינתיים, כל עוד לא קיבל אור ירוק מטהרן לעשות שימוש בכל ארסנל הטילים הכבד שביכולתו, הוא מנסה שלא לגרור את ישראל לתקוף את מערכי הטילים הכבדים האלה, ולכן הוא אינו יורה מדרום לחיפה ובעיקר מחשב מסלול מחדש.
נסראללה בבעיה אמיתית משום שחוץ משני בכירים - עלי כרכי (מפקד חזית הדרום) וטלאל חמיה (מפקד היחידה לפיגועים בחו"ל) - אין לו באמת אנשים שהוא סומך עליהם ומכיר אותם כדי לנהל עימם סיעור מוחות צבאי כמו שהיה רוצה. אפשר שהמהלומות שצה"ל מנחית בלבנון, שיעצימו ויסלימו, יגרמו לנסראללה, אולי אפילו תוך כדי שהאש נמשכת, לנהל משא ומתן חשאי על הסדרה אם באמצעות הערוץ האמריקני שלו שותפות גם סעודיה וקטאר, ואם באמצעות הערוץ הצרפתי ואולי בשניהם. אם הוא לא יפנה למסלול ההסדרה המדיני כפי שהאמריקנים רוצים, ישראל תוכל בסופו של דבר להשיג את יעדיה האסטרטגיים, כלומר הרחקת חיזבאללה ונשקו מהגבול ופגיעה אנושה בארסנל הטילים הכבדים, באמצעים צבאיים. כרגע גם מסלול ההסדרה וגם מסלול המערכה העצימה פתוחים מנקודת ראותה של ישראל. הכדור עכשיו הוא במגרשם של נסראללה וחמינאי.
