ביום ראשון, באולמות המקושתים של מנהרות הכותל, בתפאורה ובתאורה מיסטית ודרמטית, נפרדה הצמרת המשפטית מהמשנה ליועץ המשפטי לממשלה, רז נזרי, שבחר בעצמו את הלוקשיין, כ"משקף את נצחיות העם היהודי".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
האירוע הגרנדיוזי, שהתרחש חמישה חודשים לאחר שהחליט לפרוש כיוון שלא נבחר ליועמ"ש, כלל בראש ובראשונה את ארבעת היועצים המשפטיים שהיו הבוסים שלו - אליקים רובינשטיין, מני מזוז, יהודה וינשטיין ואביחי מנדלבליט.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
נזרי היה היועץ של כולם, היה עם כולם בצמתים הדרמטיים ביותר, ראה את הכול והיה שותף לטיפול המשפטי בכל הפרשיות הגדולות שהרעידו את מערכות המדינה.
על הנייר, סיכוייו להתמנות ליועמ"ש שיחליף את מנדלביט היו הגבוהים ביותר: שנות ניסיונו בלשכת היועץ; שליטתו בנרטיב המשפטי, חריפותו ודעתנותו כמי שלא מהסס להביע עמדות מיעוט; והיכרותו העמוקה עם הפוליטיקה והפוליטיקאים, עם עבודת הממשלה והכנסת ועם גורמי הביטחון והכלכלה - היכרות שהתחזקה עוד יותר מתוקף תפקידו כ"פרויקטור המשפטי" של הקורונה - סימנו אותו כיועץ הבא.
אבל כל אלה לא עמדו לצידו כאשר התמודד על הכהונה, אולי אפילו להפך. "נזרי אהב את ההתחככות עם הפוליטיקאים ולא אחת שימש כתובת ישירה ועוקפת יועמ"ש לשאלות ולבירורים שלהם", אומר גורם במערכת המשפטית. "אין ספק ששר המשפטים לא ראה בעין יפה את מסכת ההיכרות של נזרי עם כל כך הרבה פוליטיקאים. גם בעצם ימי המרוץ לתפקיד הגיעו לסער שמועות על כך שנזרי מפעיל את אנשי בנט ובראשם איילת שקד, כדי להעדיף אותו".
גורם משפטי אחר ממהר להגן על נזרי: "הדומיננטיות שלו בקרב השרים נוצרה מאליה נוכח ההערכה הכוללת אליו ובשל העובדה שנכח במסגרת תפקידו בכל ישיבות הממשלה והקבינט. רז התנהל באופן ממלכתי ביותר - אולי אפילו יותר מדי - במהלך המרוץ ולא שוחח כלל עם בנט, שקד או כל פוליטיקאי אחר בנושא".
כך או כך, השר סער העדיף להביא לתפקיד את גלי בהרב-מיארה והיועצת הנבחרת קיבלה גושפנקה רשמית של ועדת האיתור לבחירת היועץ. נזרי, לעומת זאת, לא נמנה אפילו בין שלושת המומלצים הסופיים. הפסדו התקבל בתדהמה בקרב כל בכירי המערכת המשפטית והפוליטית, ולווה אפילו במאמר מחאה של הבוס הקודם והמאופק שלו אליקים רובינשטיין ב"ידיעות אחרונות" .
יש טענה שנציגי השר סער בוועדת האיתור, בדגש על ח"כ צבי האוזר, מנעו ממך להיבחר. אם נגרם לך עוול, איך לא קמת והלכת?
"מוסד היועץ המשפטי לממשלה היה אמנם ביתי השני מזה כ-22 שנה - לגרסת רעייתי ומשפחתי, ביתי הראשון - אבל לא נולדתי יועמ"ש, ואיש אינו 'חייב' לי את התפקיד הזה. נבחרתי כבר בגיל צעיר לשלושה תפקידי משנה ליועץ על ידי ועדות איתור שונות, יועצים שונים וממשלות שונות, וזכיתי לשרת את המדינה ואת המוסד הזה שנים רבות באין-ספור תחומים ונושאים רגישים וחשובים. אני אסיר תודה על הזכות הזו.
"חשבתי, וכך חשבו גם רבים וטובים, כולל 22 ממליצים בכירים ביותר מכלל המערכות שאני ראוי להיות היועמ"ש הבא, ומועמדותי הוגשה לוועדה על ידי שר המשפטים. אין לי עניין להיכנס לפרשנויות בדבר הצבעתם של נציגי השר בוועדה, ואני חושב שכולם הבינו מהר מאוד את מה שהיה שם.
"בסופו של דבר בעיניי, כמי שמאמין במשילות, לשר יש זכות לבחור את המועמד המתאים בעיניו. גלי נבחרה והצעתי לה מיד את עזרתי בכל שיידרש. המערכת הזו חשובה לי, המדינה הזו חשובה לי והממלכתיות והמקצועיות הם ערכים שחשובים לי. לכן האפשרות לעזוב מיד 'בטריקת דלת', כפי שהיו כמה שיעצו לי, לא הייתה ממש אופציה מבחינתי. הודעתי שאפרוש תוך מספר חודשים כדי לאפשר חפיפה מסודרת ולסייע ליועצת הנבחרת, שאני מאחל לה כמובן הצלחה רבה. הצלחתה היא הצלחת המוסד החשוב הזה והצלחת המדינה".
שוחחת עם סער לאחר הבחירה?
"התקיימה בינינו פגישה בסמוך לאחר מכן, ביוזמת השר. לא אפרט את מה שהיה בשיחה בארבע עיניים, אך לשאלתך אמרתי לו בהחלט את דעתי על מה שהיה, כי הממלכתיות שלי אין פירושה נאיביות ותמימות".
הוא השתתף במסיבת הפרידה שלך השבוע.
"השר אכן כיבד והשתתף בעיצומו של יום פוליטי סוער עבורו (האיחוד עם גנץ - ט"צ), דיבר בשבחיי ואף ציין - מה שנכון - שהציע לי תפקידים שונים במערכת השפיטה ובמגזר הציבורי. אגב, המשכנו לעבוד באופן שוטף וענייני מיד לאחר מכן, עד ימים אלו ממש".
ובכל זאת, לא נפגעת באופן אישי? לא התבאסת בבית?
"התחושות שלי פחות חשובות. מספר שעות לאחר ההחלטה, כשכבר קיבלתי מאות הודעות מאנשים רבים המערכת ומחוצה לה שתמכו והביעו תחושות קשות על מה שקרה, היה לי חשוב להוציא 'מייל הרגעה' שבו הזכרתי שזכותו של השר למנות את מי שראוי בעיניו. יום למחרת כבר הייתי בישיבת קבינט של מספר שעות, וחזרתי לעניינים כרגיל".
אגב, באותו מייל הוא גם ציטט את דברי הבעל שם-טוב ולפיהם הוא משתדל לפעול: "אם אתה רוצה להיות למעלה - בנה לעצמך הר, אל תחפור לחברך בור". ויהיה מי שיראה בכך רמז לתחושותיו.
נזרי פורש אמנם בצער, אך עם פנים למשרתו החדשה - מרצה באוניברסיטת תל-אביב והצטרפות למשרד עורכי דין יוקרתי. רבים מהבכירים שליוו אותו במהלך השנים בטוחים שבעתיד שוב נראה אותו בשירות הציבורי כשופט עליון, או אפילו כיועץ משפטי לממשלה עם סיום כהונתה של בהרב-מיארה.
בינתיים, מי שייהנו ממנו לראשונה פול-טיים יהיו אשתו טלי שאותה הוא מגדיר "אם חד-הורית עם בעל" וחמשת ילדיו, שהבדיחה הרווחת במשרד המשפטים הייתה שכל אחד נולד בעיצומה של פרשייה שהסעירה את המדינה.
מכל הפרשות המסעירות שנזרי טיפל בהן במשך השנים, תפוח האדמה הלוהט מכולם הוא התביעה בתיקי האלפים של נתניהו. לוהט עד כדי כווייה אישית.
היו אנשים במערכת הפוליטית שאמרו שהחלטת סער לא לבחור בך נבעה מעמדתך המקילה בתיקי נתניהו.
"אני לא הכתובת לשאלה הזו, אבל אני מניח ומקווה שהתשובה עליה שלילית".
נזרי מסרב להתייחס לשאלות פרטניות הנוגעות לעדים ולראיות המוצגים בתיקים ואומר, "יש בימים אלה תובעים, סנגורים ושופטים העושים את עבודתם ושם המשפט צריך להתנהל".
חשבת שאין להגיש נגד נתניהו כתב אישום בעבירת השוחד בתיקי 1000 ו-4000 ושצריך לסגור את תיק 2000.
"עמדתי לגבי התיקים הושמעה בדיונים שהתקיימו אצל היועץ המשפטי לממשלה. בסופו של דבר היועץ קיבל החלטה בתיק, וזו ההחלטה המחייבת. לגבי התיקים שעסקו ביחסי קברניטים-תקשורת אמרתי שמדובר בשדה לא חרוש. כאשר חורשים בקרקע שלא נחרשה צריך לוודא שלהבי המחרשה יהיו חדים במיוחד. לכך, לדעתי, לא היו ראיות חזקות מספיק".
הסדר הטיעון שעליו ניהל נתניהו מו"מ לפני חצי שנה ממש דומה לחוות הדעת שלך בתיקי נתניהו - מחיקת השוחד ב-4000 ומחיקת 2000, והרשעה בהפרת אמונים. אתה תומך בעסקה כזו?
"אני לא מתייחס לראיות, אבל אם את שואלת אותי אם אני חושב שזו תהיה תוצאה נכונה, התשובה היא כן. אני חושב שהסדר כזה הוא אינטרס גם של ההגנה וגם של התביעה. הרשעה בתיק הזה לאחר ניהול משפט מלא - גם אם תהיה 'רק' בשתי עבירות של מרמה והפרת אמונים - משמעותה ברורה מבחינת העונש שצפוי להיות מוטל.
"אני מניח שהסנגורים המוכשרים של נתניהו יודעים את זה, לכן זה ודאי אינטרס של ההגנה. אני חושב שזה גם אינטרס של התביעה, מהטעם הפשוט שזו מלכתחילה הייתה התוצאה הנכונה משפטית בעיניי, בהתאם לעמדתי בדיונים בשעתו לגבי חלק מהעבירות שאותן חשבתי שלא נוכל להוכיח מעבר לכל ספק סביר, כפי שנדרש במשפט פלילי".
עכשיו כשאתה פורש, מה דעתך כאזרח על הסדר טיעון?
"בהסתכלות על האירוע הזה כאזרח המדינה - אני חושב שזו גם התוצאה הרצויה ברמה הציבורית. כבר בשלב המוקדם של החקירה צמחו קבוצות לא קטנות של 'סוגדי נתניהו' מכאן ו'שונאי נתניהו' מכאן. בעיני 'הסוגדים' נתניהו נרדף מהיום הראשון וזכאי לחלוטין גם אם יורשע, ובעיני 'השונאים' לא היה צריך בכלל חקירה וגם המשפט די מיותר - ישר לכלא.
"זה מצב רע מאוד שפוגע בשלטון החוק, בלכידות החברתית ובחוסן הלאומי שלנו. תהליך ההבראה שכל כך נדרש, לא יתחיל לפני שהתיקים הללו יסתיימו. העניין הזה כשלעצמו הוא לא סיבה מספיקה לסיים את התיקים בהסדר, לכך יש את ההצדקה המשפטית שעליה דיברתי קודם, אבל לסיום בהסדר - הרבה יותר מאשר סיום בהכרעה משפטית - תהיה גם תועלת בהיבט הציבורי. לכן לדעתי בסופו של דבר זה אינטרס גם של ההגנה, גם של התביעה וגם של המדינה".
לקראת מערכת הבחירות נשמעים קולות לביטול משפטו של נתניהו, ח"כים מדברים על "חוק צרפתי", מאיימים בהדחת היועמ"שית. האם הפסקת המשפט אפשרית?
"בעיניי, אין אפשרות אמיתית ומעשית לביטול משפט בדרך זו. כתב האישום הוגש, המשפט מתנהל, הוא יסתיים בהכרעת דין או בהסדר טיעון, וכך ראוי במדינת חוק. אני מקווה שאף אחד לא חושב ברצינות על צעד מסוכן כזה של ניסיון לחוקק חוקים כדי להפסיק משפט מתנהל. זה יהיה למעשה סוג של הפיכה שלטונית, דרג פוליטי שמפר את האיזון בין הרשויות ומתערב ברגל גסה בעצמאות השיפוטית. לא מאמין שדבר כזה יכול לקרות. גם איומים בפיטורי יועמ"שית בשל עמדה שאולי לא נראית למישהו הם מסוכנים".
ומה דעתך על החוק ולפיו נאשם לא יוכל לכהן כראש ממשלה? היו גם עתירות לבג"ץ שביקשו לחייב את היועץ לקבוע כך.
"עמדתי הנחרצת הייתה שאין כל עיגון לקביעה כזו בחוק, ואדרבה - מחוק יסוד: הממשלה עולה ההפך. הניסיון של גורמים מסוימים להביא את היועץ או את בג"ץ לקביעה ולפיה יש להעביר ראש ממשלה מתפקידו באמצעות קונסטרוקציות משפטיות ערטילאיות היה מסוכן. אם כך היה נעשה זה היה אקטיביזם משפטי על סטרואידים, ובעיניי קביעה כזו גם הייתה סוג של הפיכה שיפוטית, כאשר משפטנים מחליטים בסוגיה כזו בלי כל הסמכה מהמחוקק. ואכן בג"ץ דחה זאת פה אחד לשמחתי.
"לגבי החוק להגבלת כהונת נאשם, זו כבר סיטואציה אחרת כי כאן המחוקק אמור לבוא ולקבוע את הקביעה הנורמטיבית. ודאי שיש פנים לכאן ולכאן בשאלה הזו, מצד אחד זכות היסוד לבחור ולהיבחר, מהצד השני אמון הציבור בשלטון בסיטואציה של ראש ממשלה תחת כתב אישום ואופן התפקוד במצב כזה. זו באמת שאלה ערכית בסיסית שצריך להכריע בה. הכנו את תזכיר החוק הזה בהתאם למדיניות השר, ואם הכנסת תחוקק, אז הנורמה תהיה מה שהיא תגדיר. הכנסת היא המקום להכרעה כזו ולא בית המשפט או מוסד היועץ. לשם ניסו לגרור אותנו".
נזרי היה הבכיר היחיד במשרד המשפטים שהוביל וקידם הקמת גוף ביקורת על הפרקליטות, ניהל מאבק על כך מול פרקליט המדינה דאז משה לדור ובכירים נוספים, בטענה שהקמת הגוף חיונית גם לשימור אמון הציבור במערכת אכיפת החוק.
"בסופו של היום, הוקם גוף ביקורת, הנציבה הראשונה הילה גרסטל התפטרה כי הפרקליטות לא שיתפה איתה פעולה וגוף הביקורת שפעל לאחר מכן נותר כמעט חסר שיניים", אומר מקור רם דרג, "וכך תיאוריות על תפירת תיקים גרות בצוותא עם כשלים ופאשלות אמיתיות של הפרקליטות כשברקע הסתה נגד הפרקליטות בשל משפט נתניהו - והנה מתכון לאסון באמון הציבור בפרקליטות".
"22 שנה הייתי שותף מרכזי להחלטות שהתקבלו במוסד הזה", אומר נזרי, "אם הייתי חושב שמי מהיועצים או הפרקליטים 'תופר תיקים' מתוך מניע פוליטי או שפועל באופן פלילי, לא הייתי נשאר דקה אחת במערכת. אני מאמין במקצועיותם ובטוהר כפיהם של האנשים מתוך היכרות קרובה, ולא מתוך עצימת עיניים תמימה. יש במערכת מאות משפטנים ופרקליטים מקצועיים, שעושים לילות כימים למען המדינה במסירות ובתנאים לא פשוטים.
"אבל בעיניי צריך לומר ביושר גם את זה - הדימוי שלנו בחוץ אמנם שלילי ובעייתי ולא משקף את המציאות, אך בה בעת, גם הדימוי שלנו בעיני עצמנו טוב מדי ולא משקף את המציאות לכיוון השני. הזר של אלת הצדק לא מונח תמיד על ראשנו".
צפית בסדרה "מנאייכ" - יש שחיתות כזו במערכת האכיפה?
"עדיין לא ברור איך תיגמר העונה השנייה, אבל צפיתי בעונה הראשונה בהשפעת בניי והייתי צריך להסביר להם מדוע השחיתות המערכתית, באופן שמתוארת שם, מופרכת ובלתי אפשרית. מצד שני, לולא היה למערכת שלנו כל כך קשה להודות בטעויות, לא היה כל כך קל להאשים אותנו בשחיתויות.
"אנחנו רגילים לחזור על המנטרה ולפיה אנו קשובים לביקורת, רק ראוי שהיא תהיה עניינית ולא אישית, בסגנון מכבד וכו'. זה נכון בהחלט, ואפשר גם להבין למה כשמטילים במערכת דופי ושקרים בסגנון ארסי, יש 'ציפוף שורות'. ועדיין, בעיניי נכון וראוי שלא נסתפק רק במלל המחייב הזה, אלא נקבל באופן אמיתי יותר ביקורת, נדע להודות בה פומבית, גם בזמן אמת, גם אם זה לא נעים, נתקן את הדרוש שינוי ונעצים את מנגנוני הביקורת הקיימים.
"אנחנו לפעמים חשים ומתנהגים כאילו כל המבקרים מסביב אינטרסנטים או מושחתים. זו אולי תחושה נעימה וגישה משכנעת כשאתה בתוך תיבת תהודה פנימית, אבל אני חושב שחלקים מהביקורת קנינו ביושר. אסור להתנהל מתוך מחשבה ש'הכלבים' ינבחו ושיירת 'שלטון החוק' תצלח ותשיג את אמון הציבור. אמון הציבור זה לא nice-to-have, זה סם החיים של מערכת שלטון החוק ובלעדיו לא נשרוד גם כמדינה וחברה. בעיניי איננו פועלים מספיק ברוח זו, ואני מקווה מאוד שיהיה שינוי משמעותי בהקשר זה".
מחיקת השוחד ב-4000 ומחיקת 2000, והרשעה בהפרת אמונים. אתה תומך בעסקה כזו? "אני לא מתייחס לראיות, אבל אם את שואלת אותי אם אני חושב שזו תהיה תוצאה נכונה, התשובה היא כן"
אולי זה רק מנגנון התגוננות כלפי אמירות קיצוניות כמו של חברי הכנסת פינדרוס, קיש וקרעי?
"ברור שיש בציבוריות הישראלית כאלה שמבקשים לרסק את המערכת ולא רק לרסן. כלפי אלו אני אומר בבירור ששינוי ותיקון אמיתי לא משיגים באמצעות D-9 וקמפיין הכפשות, שקרים או איומים בפיטורים. אבל מנגד, צריך גם לזכור שלא כל ביקורת, שינוי או הודאה בטעות ממוטטות את חומת הדמוקרטיה ושלטון החוק. בעולם המורכב שלנו אמירות חדות וחד-צדדיות אולי קליטות יותר, ומביאות יותר רייטינג, אך הן בדרך כלל לא נכונות. התפיסה שלי בעניין הזה מורכבת יותר ובעיניי גם נכונה יותר".
נזרי, 49, בן למנהלי בתי ספר, מהיישוב הצפוני מעלות, הצטיין בכל מסלולי גידולו. בוגר הישיבות התיכוניות "מדרשית נעם" ו"מרכז הרב", את לימודיו התורניים השלים ב"ישיבת הגולן" - ישיבת הסדר בחיספין, כולל שירות צבאי במסלול הסדר. כששירת כחייל קרבי בגולני, זכה במקום הראשון בחידון התלמוד הצה"לי. את לימודי המשפטים שלו באוניברסיטת בר-אילן סיים בהצטיינות יתרה.
השמרן המשפטי, בעל הגישה הזהירה בהתערבות בפעולות הממשלה, לא פעם הציב קווים אדומים בדיונים סוערים מול ראש הממשלה והשרים. שעתו הגדולה בשנתיים החולפות הייתה לאחר שמנדלבליט הטיל עליו את הטיפול בסוגיות המשפטיות של קבינט הקורונה. הוא היה מהוגי "התו הירוק" לעסקים ולעובדים על פי מידת חיוניות השירות ויצר את הפתרון המשפטי למתן חיסונים בבתי ספר, שעקף את התנגדות משרד החינוך.
שיחת הצעקות הטלפונית שניהל עם ראש ממשלה לשעבר נפתלי בנט הידהדה בנחל בצפון לפני כשנה. כשנזרי נופש עם משפחתו בחורשה גלילית, התקשר בנט ודרש אישור משפטי להנהיג "תו ירוק" בחינוך, כדי שתלמידים שלא מחוסנים לא יגיעו לבית הספר.
"הסברתי שלא ניתן לפגוע בזכות לחינוך באופן גורף, שיעור הילדים המחוסנים היה נמוך וזה לא היה מעשי", נזכר נזרי. "מצאתי פתרון אחר - מנגנון של לימודים בכיתות שיש 70 אחוז מחוסנים וכך זה יצר גם תמרוץ".
חודשים מספר קודם לכן, הציג לנתניהו קו אדום כשזה רצה לערוך סגר לילי בחנוכה, בניגוד לעמדת משרד הבריאות שאמר שאין בכך כל תועלת בריאותית. "הבהרנו שללא הצדקה בריאותית מקצועית לא ניתן להגביל זכויות", הוא אומר. "הזהרתי אותו שאם ינקוט בצעד זה, ישתרר כאוס".
גם לפני עשר שנים עמד נזרי בצומת החלטות דרמטי במיוחד. במהלך 2012 זימן ראש הממשלה נתניהו את היועמ"ש וינשטיין להתייעצות דחופה. "הימים היו ימי תכנון התקיפה באיראן", גילה וינשטיין בספרו.
חוק יסוד: הממשלה, קובע שהמדינה לא תפתח במלחמה, או תנקוט בפעולה צבאית משמעותית העלולה להוביל למלחמה, אלא מכוח החלטת ממשלה. השאלה הייתה מה מוגדר כ"פעולה צבאית" ומה מוגדר כ"מלחמה". ומדוע זה היה חשוב? נתניהו ביקש להגביל את מספר שותפי הסוד בממשלה כדי למנוע הדלפות ובה בעת גם לא רצה שהוא ושר הביטחון אהוד ברק יישאו לבד באחריות, לכן העדיף שההחלטה תתקבל בקבינט בלבד - ללא החלטת ממשלה.
מודע לכובד האחריות שהוטלה עליו, וינשטיין החליט לצרף לדיון את המשנים שלו נזרי ושי ניצן. בסופו של דבר, חוות דעתם המשפטית הייתה כי די שהקבינט יקבל את ההחלטה ואין צורך להביא לאישור הממשלה כולה.
"האמת שעל הנושא הזה חששתי לדבר אפילו עם עצמי מול הראי", אומר נזרי. "קרוב לעשר שנים יש בכספת לשכת היועץ חומרים וחוות דעת שרק היועץ, הפרקליט ואני עסקנו בהם ולא דיברנו על כך עם איש. אני בהחלט יכול לומר שבאותם ימים שנתי נדדה, פשוטו כמשמעו. שעות ארוכות קראתי חומרים וכתבתי טיוטת חוות דעת, כשהיה ברור לכולנו מה משמעותה - עמדה שלפיה החלטה על תקיפה באיראן יכולה להתקבל בקבינט ולאו דווקא בממשלה, היא זו שעשויה לקבוע למעשה האם תהיה תקיפה או לא.
"אני זוכר נסיעה הביתה בשעת לילה מאוחרת אחרי דיון בבלפור, שבו השתתפתי עם היועץ וברק כשר ביטחון. היה שם עירוב בין שיקולי מדיניות בסוגיה הרת הגורל הזו לבין השאלה המשפטית הכבדה, לגבי הגורם שאמור לקבל החלטה על תקיפה. היה לי חשוב כל הזמן לתחם בין גבולות אחריותם כדרג מדיני, עם כל האחריות הרובצת עליהם, ובין השאלה המשפטית הכבדה שלפתחנו, ואמרתי לנתניהו וברק שלא ינסו לטשטש את הקו הזה ולהיכנס בתחומנו, כפי שלנו אסור באותה מידה לטשטש את הקו ולחשוב על השאלה המשפטית במשקפיים של מה יקרה כאן במדינה אם תהיה תקיפה.
"ועדיין, בנסיעה חזרה הביתה לא יכולתי להימנע מלחשוב גם כאזרח מה אולי יקרה כאן בעוד כמה ימים, והאם השלווה והשגרה שבה כולנו חיים תופר במלחמה כוללת. אלו היו מחשבות בלתי נמנעות כאדם שחי כאן, שהמדינה יקרה לו ומגדל כאן את משפחתו, אבל הן לא השפיעו על טיוטת חוות הדעת שהכנתי, ושבסופו של דבר אושרה על ידי היועץ, זו סיטואציה לא ממש נורמלית שבה ליועץ משפטי יש סמכות מעין זו שמכריעה בשאלות של חיים ומוות. מאז פעלנו לתיקון החוק והעניין מובהר יותר באופן שמשאיר זאת בזירת הדרג המדיני".
תקצר היריעה מלהזכיר את כל מאות הנושאים שבהם עסק במהלך כהונתו - הצעת חוק יסוד: החקיקה, הצעת חוק יסוד: הלאום, חוק ממשלת החילופים, הצעת חוק קדנציות לראש הממשלה, חוק המאבק בטרור, חוק החיפוש, רפורמה בעבירות המתה, חוק נגד עינויים, חוק הפרת אמונים, ועוד ועוד.
רשימה ארוכה לא פחות מונה את האישים שבתיקיהם הפליליים נתן את חוות דעתו - משה קצב, יעקב ליצמן, חיים רמון, אביגדור ליברמן, נתן אשל, פואד בן אליעזר, הרב פינטו וניצב ארביב, רות דוד, שרה נתניהו ועוד ועוד.
"לנזרי יש תפיסה משפטית סדורה בדבר מקומו הנכון של המשפט הפלילי בחיי האזרח וגבולותיו הראויים", אומר פרקליט המדינה עמית איסמן, שהמליץ עליו לתפקיד היועץ לאחר שנות עבודה משותפות רבות. "הוא מאמין ביצירת חלופות למשפט הפלילי, שיוכלו לתת מענה יעיל, מיידי ומאוזן יותר לתופעות חברתיות בעייתיות, שאינן מגיעות לרף המחמיר, ולפיכך אינן מצדיקות לשיטתו שימוש בכלי הפלילי".
משום כך לעמדתו המתנגדת בתיקי נתניהו, קדמה גם עמדה מתנגדת בתיקי ליברמן. הוא התנגד לעמדת וינשטיין שלא הגיש כתב אישום נגד ליברמן בפרשת חשבונות הבנק בקפריסין, וסבר שכן קיימות ראיות מספקות להרשעה. ואילו בתיק שווינשטיין הגיש לבית המשפט - פרשת מינוי השגריר בבלארוס - סבר נזרי שאין להגיש תיק כתב אישום ואכן ליברמן זוכה במשפט.
במסגרת תפקידו כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה בתחום הפלילי, קידם מהלכים שונים למציאת חלופות למשפט הפלילי, ופעל יחד עם הסניגוריה בנושאים שונים הקשורים לזכויות חשודים, נאשמים ואסירים. בתפקידו כמשנה חוקתי קידם והשלים את הרפורמה בסדר הדין האזרחי מול לחצים והתנגדויות מכיוונים שונים. הוא גם השלים תיקון חוק שהסיר את העמימות מסעיף "מרמה והפרת אמונים". התיקון מוכן אך כל ממשלות וכנסות ישראל, שחבריהן מתריסות נגד הסעיף, מעולם לא קידמו אותו.
כמשנה חוקתי הופקד נזרי גם על הצעת חוק הלאום, מה שגרם לו לדבריו "כאב אישי". עוזרו של נזרי, עו"ד נדים עבוד משפרעם, מלווה אותו במהלך העשור האחרון. הוא זכה לכל הסיווגים הביטחוניים הגבוהים ביותר והיווה במשרד סמל מוחשי לדו-קיום. נזרי ניסה לתווך את החוק כך שלא יפגע בעדה הדרוזית, וכשל. "חוק הלאום" אושר על ידי בג"ץ אך שנוי במחלוקת עד היום.
גם נזרי לא שלם עם התוצאה. "המשך המגמה של ניכוס ערכי היהדות לימין בלבד וערכי הדמוקרטיה לשמאל בלבד - עלול להביא דה פקטו למצב של 'מדינה אחת לשני עמים' - מדינת ישראל שבה שוכנים (ומתקוטטים) יחדיו 'העם היהודי' ו'העם הדמוקרטי', תוצאה שהיא הרת אסון בעיניי. אובדן אמון והזדהות עם הערכים הבסיסיים שמגדירים את זהותה של המדינה, עלול לגרום למשבר חברתי ולפרימת ה'דבק' שמלכד אותנו כחברה.
"השמאל לא היה צריך לחשוש מעיגון זהותה היהודית של המדינה בחוק יסוד, והימין לא היה צריך להתנגד להכללת ערך השוויון במפורש בחוק. עקרון השוויון, שנתפס לעיתים כ'שייך' לכאורה לדמוקרטיה וסותר את היהדות, הוא עיקרון בסיסי ביהדות ומופיע כבר בספר בראשית במילים הנצחיות 'בצלם אלוקים ברא את האדם'.
"במדינה שחיים בה גם אוכלוסיות מיעוט גדולות, אזרחים ערבים ודרוזים, ראוי היה בעיניי לכלול בצורה מפורשת את עקרון השוויון בחוק היסוד. ניסיתי לשכנע בכך את חברי הכנסת, לצערי ללא הצלחה. לצד זאת, כפי שאמרנו גם בכנסת וגם בביהמ"ש העליון, חוק היסוד לא פוגע כהוא זה בשוויון, שהוכר כבר לפני שנים רבות כזכות יסוד על ידי ביהמ"ש העליון".
"בעבודה שלי היו חקירות נגד שרים, ח"כים ואפילו ראשי ממשלה. כל אחד גורם להרגשה לא נעימה. אבל רב ראשי לישראל ונשיא המדינה גרמו לי למועקה ייחודית"
כאדם דתי היה קשה לו במיוחד כשהיה צריך להורות על חקירה סמויה נגד הרב הראשי לשעבר יונה מצגר, בחשד לביצוע עבירות של לקיחת שוחד, מרמה והלבנת הון. "כששמענו בהקלטה הסמויה שלו אדם בשיעור קומתו מדבר בלשון עבריינית הרגשתי בוקס בבטן", נזרי מספר. "אחרי ההאזנה הזו אי-הנעימות עברה לי והתייחסתי אליו כמו כל חשוד אחר".
גם פרשת האונס של משה קצב הלמה בנזרי, עוזרו דאז של מזוז. "קצב זימן את מזוז לפגישה בארבע עיניים כדי לדווח לו על ניסיון סחיטה נגדו, כביכול, על ידי אחת ממזכירותיו. כצעד זהיר, מזוז העדיף שלא להיות עם קצב לבד ולקח אותי. הייתי נפעם מעצם הישיבה בלשכת הנשיא. הבטתי בסמל המדינה, בדגל. אבל לראות שנשיא המדינה מתעסק בדברים כאלה מילא אותי אי-נוחות מטרידה. כשיצאנו מהלשכה הבטנו מזוז ואני זה בזה. חשבנו שמדובר בסיפור מוזר ועד מהרה הפרשה והקשרה (האונס שביצע קצב - ט"צ) התפוצצה בתקשורת.
"בעבודה שלי היו חקירות נגד שרים, ח"כים ואפילו ראשי ממשלה. כל אחד גורם להרגשה לא נעימה. אבל רב ראשי לישראל ונשיא המדינה גרמו לי למועקה ייחודית. מנגד אני יכול לציין בסיפוק שאנחנו מדינה חזקה שיכולה להתמודד עם שועי ארץ, ולא מדינה מושחתת שבה מפטרים במקרים כאלה את התובע הכללי וצוות החוקרים. זו עוצמתה של המערכת שלנו" .
פורסם לראשונה: 07:38, 15.07.22
