בשבועות האחרונים התרבו הספקולציות - בעיקר מצד מקורות ישראליים ומערביים - על עסקה גדולה הצפויה בין סעודיה, ישראל וארה"ב. רבים רואים במינוי שגריר סעודי שאינו תושב ברשות הפלסטינית, ושל קונסול כללי בירושלים, חלק ממרכיביה של עסקה זו ושל היחסים בין שלוש המדינות. המהלך הסעודי התקבל בברכה על ידי הרשות. יהיו סיבותיו אשר יהיו, ברור כי המשא ומתן האמריקני-סעודי הגיע לשלב מתקדם של הסכמה על תנאי היסוד. ועדיין יש המפקפקים ביכולת להשיג הבנות לגבי סוגיות מפתח נוספות.
הפרדוקס הוא שמהלך סעודי זה עמד להתרחש בתקופת כהונתו של נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ במסגרת "עסקת המאה", אולם ריאד נסוגה ברגע האחרון ואמרה לאמריקנים ולישראלים כי אינם חלק מאף "חמולה" אזורית וכי שיקוליהם שונים מאלה של יתר מדינות ערב, שבאים לידי ביטוי בשאיפותיה של סעודיה להנהגה אזורית.
כידוע, יחסי סעודיה-ארה"ב ידעו מתיחות מאז תחילת כהונתו של הנשיא ג'ו ביידן. בעקבות זאת התקרבה סעודיה באופן חסר תקדים לסין, הגיעה להסכם עם איראן ועלתה על מסלול שונה לחלוטין, מה שהניע את הממשל בוושינגטון לבחון את עצמו ולנסות להגיע להבנות עם סעודיה על המשך היחסים בין שתי המדינות.
הדיונים האחרונים החלו סביב נורמליזציה סעודית-ישראלית, אך ריאד הרחיבה את המעגל והכניסה את ארה"ב למשוואה מתוך רצון לבסס את היחסים עם וושינגטון על פי מתכונת חדשה של תפיסה עצמית כמעצמה אזורית. סעודיה הציגה דרישות ספציפיות, לרבות הסכם הגנה המבוסס על הדגם של ברית נאט"ו, מה שמחייב את אישור הקונגרס והסכמה של חברי המפלגה הרפובליקנית (נושא זה נידון כעת במוקדי התכנון וקבלת ההחלטות בוושינגטון), וכן תוכנית גרעין למטרות אזרחיות.
ממשל ביידן מצידו מייחס חשיבות רבה לעסקה מכמה סיבות, ובראשן חסימת הדרך בפני ההשפעה הסינית, חזרה לתפקיד האמריקני הפעיל באזור והשגת קלף מנצח בבחירות הקרובות לנשיאות, דבר שיקרין על סוגיות פנים וחוץ רבות. במקביל מנסים האמריקנים ללחוץ על ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לשנות את הרכב הקואליציה שלו, שלא מוצאת חן בעיני הבית הלבן ובעיני חוגים פוליטיים ואף ציוניים בארה"ב, או לכל הפחות לעדכן את מדיניותו ולהקל את הלחץ על הרשות הפלסטינית, שנמצאת כיום במצב הגרוע והחלש ביותר בתולדותיה.
השאלה החשובה ביותר היא מה יוצע לפלסטינים בנסיבות הקיימות. מילים יפות על הסדר שלום ופתרון מדיני חייבות להיות מגובות בצעדים מעשיים, אולם אלה לא ייתכנו בממשלת ישראל הנוכחית, שהאסטרטגיה שלה ברורה: בידוד ומצור על הרשות, החלשת הפלסטינים וסיפוח שטחים נרחבים מהגדה המערבית.
ברשות מודעים להיקף התמורות האסטרטגיות באזור. אף שהם יודעים שהגורם הפלסטיני הוא שולי בעסקה הממשמשת ובאה, הם מקווים שהעסקה תספק הזדמנות לשבירת הקיפאון ולהקלת הלחץ על הרשות באמצעות לחץ אמריקני על ממשלת נתניהו. אולם גם אם ארה"ב תתאמץ להשפיע על המדיניות הישראלית, אין לה תוכנית להסכם. כל מה שיש באמתחתה הם צעדים מוגבלים הנוגעים לשירותים ולהקלות על חיי היומיום של פלסטינים, ולכל היותר שימור הסטטוס-קוו הפועל לטובת ישראל ולא לטובת הפלסטינים.
מוחמד אבו רומאןדומה שהפסגה המשולשת בין ירדן, מצרים והפלסטינים שהתקיימה לאחרונה באל-עלמין שבמצרים הייתה ניסיון של עמאן ושל קהיר להדגיש את חשיבות הסוגייה הפלסטינית ואת הסכנה הטמונה בתרחיש קריסת הרשות נוכח נסיבות קשות אלה. הפלסטינים מודעים היטב לכך שנורמליזציה עם סעודיה, שעבורם היא הזדמנות קלושה לשיפור, היא פרס גדול עבור ישראל. אם היחסים בין סעודיה לישראל יקבלו תנופה, בעתיד לא יחושו מנהיגי ישראל כל לחץ של ממש להתקדם לקראת הסדר אמיתי, והשערים לעולם הערבי והאסלאמי צפויים להיפתח לרווחה בפני ישראל.
עבור ירדן הסוגייה הפלסטינית היא שאלה של ביטחון לאומי המצויה בעדיפות אסטרטגית ודיפלומטית. לא ברור עד כמה מקבלי ההחלטות בעמאן מודעים לפרטי העסקה הצפויה ולהשלכותיה האסטרטגיות והאזוריות, במיוחד במה שנוגע למעורבות ירדן בהסדר השלום, לתמיכתה ברשות הפלסטינית, ליחסיה המתוחים עם ממשלת נתניהו וליחסיה האסטרטגיים עם סעודיה החדשה.
- ד"ר מוחמד אבו רומאן הוא שר לשעבר בממשלת ירדן. המאמר המלא התפרסם באתר "אל-ערבי אל-ג'דיד". גרסה עברית זו מתפרסמת בחסות פרויקט אופק המשותף למכון ון ליר בירושלים, לפורום לחשיבה אזורית ולמרכז אעלאם בנצרת. תרגם מערבית: ע'אזי אבו ג'יאב
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
