הישראלים שחיים באוקראינה מדברים עם המשפחה בארץ
כבר יותר משנה שאדוארד בקלייניק לא ראה את בנו אריק, שגר בעיר זאפוריז'יה שבדרום-מזרח אוקראינה. כעת, על רקע החשש מפלישה רוסית למדינה, לגעגוע נוספה גם דאגה. "אנחנו בקשר יומיומי ומתעניינים", אמר בקלייניק. "כל מה שאנחנו שומעים אנחנו מעבירים מיד לאריק, אבל הוא בחור חכם ומעודכן וקורא לא פחות, ואפילו יותר מאיתנו".
"אנחנו מכירים את המקום שבאנו ממנו ולכן אנחנו קצת חוששים ומעבירים לו מידע, אבל הוא אומר שהוא יודע, והוא בעניינים ושולט", הוסיף אדוארד. "אני סומך עליו שיהיה מבוגר מספיק לדעת מתי הזמן לקום וללכת. גם אם נגיד לו לבוא אני לא חושב שהוא יקשיב לנו. אבל הוא יודע שאבא ואמא נותנים את העצה הכי טובה בעולם".
רון בן ישי בדיווח מיוחד מאוקראינה, הבוקר
(צילום: נדב אבס, שחר גולדשטיין)
בשיחת זום בין השניים, שהתקיימה ביוזמת ynet, אדוארד נשמע רגוע לחלוטין: "לא מדברים על זה כאן, בתי הקפה מלאים, להקות רחוב מופיעות. אף אחד לא מדבר על זה, רק הישראלים מדברים בקבוצות וואטסאפ. הלך הרוח מסמל שמשהו יקרה, אבל אני לא יודע מה ההיקף. אם הם יעשו משהו אני מניח שיתקפו נקודות אסטרטגיות שיעזרו להם להשתלט, אני לא רואה שום צורך של הרוסים לשלוט באוקראינה, אולי להכריח להחליף שלטון".
גם האב אדוארד סבור שאם תהיה תקיפה רוסית היא תהיה מוגבלת. "האוקראינים במצב חלש ולא רוצים את המלחמה. זו פוליטיקה של רוסיה, הם מומחים בלהפחיד וללכת על חוט דק. הם יודעים למתוח את החוט עד שייקרע. הם יכולים לירות פגזים כמו שאנחנו מקבלים הפגזות מעזה על שטחים פתוחים, אבל להפגיז עיר ולהרוג עשרות אנשים – קשה לי להאמין".
גם אצל משפחת סלמה יש דאגה רבה מאוד. דודו סלמה, אחיה של דקלה סלמה דהן, נע כבר חמש שנים בין ישראל לאוקראינה ומתגורר בעיירה קמניץ-פודולסקי שבדרום-מערב אוקראינה. "אנחנו דואגות מאוד לאחינו, מפחדות מהרגע שאולי תתחיל תקיפה ויהיה קשה יותר לצאת משם".
"אנחנו מנסות להראות לו את כל הדיווחים, את הסכנות. אולי עדיין לא התחילה התקיפה אז הכל נראה עוד רגוע, אבל כל עוד רגוע רצוי לצאת", הוסיפה דקלה. "אנחנו מנסות להפעיל עליו המון לחץ. יכול להיות שאנחנו סתם נלחצות, ויכול להיות שלא, אבל עדיף שהוא יהיה פה לידינו מחוץ לאוקראינה".
דודו עצמו ממש לא מתרגש מהאיומים של רוסיה. "לא מרגישים את רוחות המלחמה. אני לא מבין למה כולם בארץ ככה בלחץ, אני שומע את הדיווחים ופה זה משהו אחר לגמרי, כאילו מדברים על מדינה אחרת לגמרי. זה לא נמצא בשיח היומיומי. זה מרגיש לי כמו שיש מבצע בעזה ואני נמצא בקריית שמונה".
את האחיות שלו זה לא משכנע. "ככל שהוא יותר שאנן אני יותר נלחצת. זה מקום אחר, עוצמות אחרות וזה משהו שהוא לא חווה את זה שם, ואני מקווה שלא יחווה. הייתי רוצה שהוא יהיה פה לידינו, ואז נראה שבתם נלחצנו. אבל שיהיה פה לידינו".
אחרי השיחה הטעונה עם דקלה, דודו החליט לחפש טיסה לישראל והופתע מהמחירים. "ניסיתי להישמע להוראות של הממשלה ולהזמין כרטיס טיסה לארץ. לתדהמתי המחירים קפצו פי שניים-שלושה לעומת המחירים בדרך כלל. זה ניצול ציני ואכזרי של המצב ושל המצוקה של הישראלים השוהים באוקראינה. פשוט מקומם".
"סומכים על אלוהים שיהיה בסדר"
ריטה סובוקו הסיעה היום את סבתה לנתב"ג בדרכה חזרה לאוקראינה. אחרי שביקרה את המשפחה בישראל היא חוזרת אל המשפחה בדרום אוקראינה. "אני דואגת לה. היא החליטה לחזור הביתה למרות המצב שם עם המלחמה. היא סומכת על אלוהים שיהיה בסדר, וזה גם קצת כמו אצלנו כשיש התחממות עם המצב בעזה, אבל שם לא מאמינים שזה יתפתח למלחמה".
"אין ספק שנמצאים שם באי ודאות, אבל האזרחים שם עסוקים בלהעלות את המורל ולהאמין שגם אם צבא רוסיה ייכנס אז הצבא שלהם ינצח", סיפרה אלן מור גודס, אשת תוכן שחלק ממשפחתה חיה באוקראינה. "כרגע שאני שומעת שהם מתנהלים כרגיל ולא פועלים בדרך מיוחדת. הם הולכים לעבוד ובין לבין שומעים בחדשות מה קורה, אבל לא בוכים על מר גורלם, אלה החיים שהם רגילים אליהם".
ג'ניה פרומין, שבת דודתו חיה בקייב, הוסיף: "אין היסטריה מטורפת. הם עדיין מנסים לחיות את חייהם ולא רואים את זה כפי שמסופר בתקשורת המערבית. אנשים מתכוננים ונערכים, חלקם אורזים את הדברים החשובים שלהם למקרה שיצטרכו לעזוב. אבל גם לא מעט מהם חושבים שהכל יהיה בסדר ולא תפרוץ מלחמה טוטאלית".
לודה פבלנקו חוששת עדיין לשלום ההורים שלה שנשארו באוקראינה. "אני בקשר יומיומי איתם עם דאגה רבה, מנסים לעזור מכאן כלכלית במקרה הצורך. נכון לרגעים אלו ההורים מדווחים שעדיין הם לא חשים שום שינוי בפועל בשגרת החיים, אבל המתח בהחלט קיים באוויר וזה מדיר שינה מעיני".
"בקייב אין כרגע לחץ, רק הישראלים בלחץ"
בזמן שמשפחות רבות בישראל דואגות לקרוביהן שבאוקראינה, המטוסים שהגיעו הבוקר לארץ היו עם אחוזי תפוסה נמוכים מאוד. "במוצאי שבת התחלנו לקבל הודעות לצאת, קצת נלחצנו אבל בסדר", סיפרה רבקה פרחי. "למזלנו הטיסה הייתה היום ואנשים רבים הקדימו. ממה שראיתי באומן זה בסדר, אבל יש הרבה משאיות צבאיות בכבישים, ויש דריכות אצל התושבים והשוטרים".
הישראלים שנחתו מאוקראינה
(צילום: אבי חי)
"יש תחושה שזה מתחיל להיות רציני", הוסיף חיים נאור, שנחת גם הוא מאוקראינה. "בינתיים המקומיים אדישים לסיטואציה, אבל אני מניח שבשעת השין יהיה לחץ וישראלים יתחילו לחזור. כרגע, יש בעיקר דיבור בין ישראלים על לחזור, כי מפחדים מפוטין. אבל אחרי החמאס אין לנו מה לפחד".
משה מנדלסון ומשה ויינברג, שני בחורי ישיבה מירושלים ששבו ארצה מביקור בקבר רבי נחמן מברסלב, סיפרו שהם לא מרגישים את הלחץ אבל החברים שלהם כן. "יש לנו חברים שנשארו שם ומיועדים להגיע ארצה עוד יומיים אז הם בלחץ. בקייב אין כרגע לחץ, רק הישראלים בלחץ".
גם שירה כרמיאל ואפרת אשכנזי שבו מקייב ולא הרגישו את רוחות המלחמה. "ממש סבבה שם ולא מרגישים את המלחמה. אבל הרגשנו את המצב בעקבות ההודעות מאנשים בארץ".
"לא רואים התפתחות חריגה. כשאתה מדבר עם האנשים הם אופטימיים, הם לא חושבים שתהיה מלחמה", הוסיף יצחק לוי. "לא רואים איזה משהו מיוחד, אין אווירת מלחמה ואין לחץ, אבל אם מישהו טס לאוקראינה שישמור על עצמו".
