ההתאמות לבגרות ניתנות בעיקר לתלמידים ביישובים מבוססים, יש להן השפעה גדולה על שיעור הזכאות לבגרות - ובכך, במקום לייצר שוויוניות, הן מגדילות את הפערים בהישגים בין בתי ספר מבוססים לאלה שפחות. כך עולה ממחקר שערכו חוקרים במרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל.
החוקרים ציינו כי במקום שתהיה נקודת פתיחה שווה עבור תלמידים עם לקויות למידה, מדיניות הענקת ההתאמות מיטיבה יותר עם תלמידים בבתי ספר ביישובים מבוססים. ככל הנראה, הסיבה העיקרית לכך היא מודעות לעצם האפשרות, לצד אמצעים כלכליים שמאפשרים ללכת לאבחון מקצועי. מכל מקום, התלמידים המבוססים עושים שימוש מוגבר בהתאמות, לעומת כאלה שמגיעים משכבות אוכלוסייה חלשות יותר. התוצאה הישירה: ההתאמות הובילו לשיפור בהישגי הבגרויות בבתי ספר שבהם השתמשו בהן יותר.
חוקרי מרכז טאוב ד"ר שרית סילברמן, פרופ' אלכס וינרב ונחום בלס הצביעו על הפגמים בשיטה הנוכחית. כך למשל, שיעור התלמידים שמקבלים התאמות עבור לקויות למידה עמד על 54% ב-2021, גדול בהרבה מההערכה הבינלאומית של שכיחות התופעה שעומדת על 15%. לשם השוואה, ב-2011 עמד שיעור מקבלי ההתאמות על 35%.
ההתאמות שניתנות בבחינות הבגרות בישראל משתנות בהתאם לקשיים של התלמיד ולגורם המאשר אותן, והן נחלקות לשלוש רמות: רמה 1 מתייחסת לתנאי הבחינה בלבד, למשל הארכת זמן; רמה 2 מתייחסת לתנאי הבחינה, לדרך העברתה ולאופן המענה – למשל השמעת שאלון הבחינה או מענה בעזרת מחשב; ורמה 3 מתייחסת בנוסף גם לתוכן הבחינה, למשל מבחן מותאם.
לפי החוקרים, בניגוד להתאמות ברמה 2 ו-3, המחייבות אבחונים מקצועיים יקרים ואישורים על-ידי ועדות מחוזיות, ההתאמות ברמה 1 אינן מחייבות אבחון מאז שינה משרד החינוך את מדיניותו לגבי התאמות אלו ב-2015, והן נקבעות על-ידי ועדות בית-ספריות בלי צורך בקבלת אישור ממשרד החינוך. התוצאה הישירה של מהלך זה הייתה עלייה חדה בשיעור מקבלי ההתאמות ברמה 1, מ-8% ב-2016 לכמעט 40% ב-2021. ואכן, רוב העלייה במתן התאמות בבחינות הבגרות בעשור האחרון נובעת מהגידול בשיעורי ההתאמות ברמה 1. ההתאמות ברמה זו אמנם אינן כרוכות בתשלום, אך בכל זאת העלייה גדולה יותר ביישובים המבוססים - ככל הנראה בשל מודעות גבוהה יותר.
ההתאמות ברמות 3-2 עלו גם הן בכל האשכולות החברתיים-כלכליים, אך העלייה הגדולה ביותר הייתה בבתי ספר המשרתים אוכלוסיות מבוססות. עם זאת, דווקא ההתאמות ה"חינמיות" ניתנות בשיעורים גדולים יותר בבתי ספר ביישובים חזקים, והדבר מציב את תלמידיהם ביתרון בלתי הוגן על פני בני גילם משכבות חלשות יותר.
החוקרים מציינים כי בתי ספר באזורים מבוססים מרבים להשתמש בהתאמות בית-ספריות, ובכך משפרים את הממוצע הבית ספרי (ולא מתוך צורך לסייע לתלמידים עם לקויות למידה).
"אין לנו דרך לדעת אם זה קורה כי אנשי מפתח בבית הספר עושים שימוש מוגבר בכלים שהמערכת מציעה כדי למקסם את היתרונות עבור התלמידים שלהם, או שהם רק נענים לדרישות ההורים" ציינו החוקרים. "מכל מקום, ברור שהדבר מנוגד לחלוטין למטרת הליבה של ההתאמות, שעיקרה ליצור שוויון הזדמנויות עבור נבחנים עם לקויות למידה ולהעניק להם נקודת פתיחה שווה. במקום זאת, המערכת מאפשרת להגדיל את היתרונות של תלמידים בבתי ספר ברמה חברתית-כלכלית גבוהה".
החוקרים קובעים כי הרפורמה של משרד החינוך מלפני כמה שנים, שנועדה למנוע יתרון למי שיכולים "לקנות" התאמות על-ידי ביצוע אבחונים יקרים, לא צמצמה את הפערים - אלא רק החריף את הבעיה.
החוקרים בדקו ומצאו כי העליות בשיעורי הזכאות לבגרות ולבגרות בהצטיינות משקפות ברובן גידול בשיעור מקבלי ההתאמות ולא שיפור בהישגים. ככל ששיעור ההתאמות הבית-ספריות גדול יותר, כך הממוצע הבית-ספרי בבגרות במתמטיקה ובאנגלית גבוה יותר - כך שרוב השיפור בהישגים הינו תוצאה של הגידול במקבלי התאמות.
ד"ר שרית סילברמן, מעורכות המחקר, אמרה: "שיטת ההתאמות שמפעיל כיום משרד החינוך בבחינות הבגרות מחטיאה את מטרתה. במקום להעניק נקודת פתיחה שווה לתלמידים עם לקויות למידה, היא תורמת להעמקת אי-השוויון על רקע חברתי-כלכלי, בכך שהיא מאפשרת לבתי ספר המשרתים אוכלוסיות מבוססות לתת יתרון לתלמידיהם על חשבון אחרים".
החוקרים מציעים לעבור לבחינות ממוחשבות, שבהן מרבית ההתאמות יעמדו לרשות כלל התלמידים, והסרת מגבלת הזמן בבחינות. אלה, לטענתם, יביאו לעלייה בשיעור התלמידים המסוגלים לממש את הפוטנציאל החינוכי שלהם ולצמצום הפערים בחינוך.
ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "מדיניות משרד החינוך בנושא התאמות נועדה לייצר שוויון הזדמנויות ולקדם כל תלמיד על-פי צרכיו. ההתאמות בבחינות הבגרות יינתנו רק לאחר רצף התערבויות חינוכיות הניתנות לתלמידים עם לקות למידה והפרעת קשב במסגרת בית הספר ומהוות את השלב האחרון בתוכנית ההתערבות. לשם כך פותחה התוכנית 'מלקויות ללמידה', הנמצאת בכמחצית מחטיבות הביניים בארץ ונותנת מענה שווה לכלל התלמידים בכלל הרשויות, ללא קשר לרמות חברתיות כלכליות שונות.
"התוכנית מייצרת תהליכי איתור, טיפול והתערבות מקצועיים, מגבירה את השוויוניות וייצרה סטנדרט אחיד ומקצועי באשר לאבחונים הפסיכולוגיים והדידקטיים המפוקחים על-ידי משרד החינוך ואינם נרכשים באופן פרטי על-ידי התלמיד והוריו.
"ההתאמה של הארכת זמן מאושרת לתלמידים עם קשיים כמו איטיות בעיבוד מידע וקשיים בקריאה או כתיבה. אולם, בשנים האחרונות אושרה גם לכלל התלמידים בשל מצב ביטחוני מתוח, משבר הקורונה ועוד. בנוסף, היא מאושרת על רקע נפשי ורפואי. כלומר, לא כל התלמידים שניתנה להם הארכת זמן אלה תלמידים עם לקות למידה או קשב - ועל כן יש להיזהר בהסקת המסקנות".
