השנה היוצאת ידעה בעיקר מחלוקות ושסעים, אבל היו גם מי שדאגו להזכיר שיש עוד תקווה. בפרויקט מיוחד לחג אספנו ארבעה סיפורים של גיבורים אלמונים שפעלו מבלי להסס, לעיתים תוך סכנה ממשית לחייהם, ומנעו פגיעה באחר.
המלאך של אורי | רס"ר ירון אמינוב
"תודה רבה ירון, עכשיו אני בכיתה א'". המשפט הזה, שאמר אתמול (חמישי) אורי עמראן בן השש, הצליח לרגש כמעט עד דמעות את לוחם האש רס"ר ירון אמינוב. שבועיים לפני תחילת שנת הלימודים נפגשו אמינוב ואורי הקטן בנסיבות שונות לחלוטין, כשלוחם האש חילץ את הילד משריפה.
השעה הייתה אז אחרי חצות, כשהאזעקה החרידה את תחנת כיבוי האש בפתח תקווה. רס"ר אמינוב, שותפו לצוות רס"ר אורי ברוך והקצין להב עמית אמסלם, זינקו במהירות לקריאה ובתוך פחות משלוש דקות היו כבר מול הבית הבוער. הוריו של אורי, שניצבו מבועתים מחוץ לבית זעקו: "תצילו לנו את הילד".
אמינוב, אב לילד בן שמונה וילדה בת שש, לא היסס. "יש לי בבית ילדה באותו גיל, וכששמעתי את הזעקות של ההורים אמרתי לעצמי: 'את הילד הזה אני מחזיר להם'". הוא סיפר כי ההורים "פחדו שבכל שנייה שעוברת הם מאבדים את הילד. האבא הצליח לחלץ את הילדה בת השנתיים, אבל להבות האש האדירות מנעו ממנו להגיע לילד שקרא לו".
על פי הנוהל אמור אמינוב להשתלט קודם על האש בעזרת מים מזרנוק הכיבוי, להוריד את הטמפרטורה, ורק אז לפרוץ אל הדירה. "האש והעשן הסמיך הגיעו עד למפתן הדלת ואי אפשר לחדור אותם אפילו עם חליפת מיגון של כבאי. ידעתי שאני וחבריי מסכנים את החיים שלנו בטמפרטורה של כמעט 800 מעלות, ובעשן סמיך שלא מאפשר לראות כלום, אבל הזעקה של האמא פגעה בי כמו חץ בלב", תיאר אתמול.
הוא ויתר על ההשתלטות על האש ופרץ ישירות אל הבית הבוער. גם משקפי הראייה התרמיים שהרכיב לא סייעו לו לראות. "הבנתי שיש חלון זמן של שניות להציל את הילד. שמעתי אותו נאנח, ואז הוא השתתק. גיששתי בידיים עד שהרגשתי את המיטה, ועליה גוף של ילד שאיבריו רפויים. הבנתי שהוא ללא הכרה. אני והחברים לצוות עטפנו אותו כדי להגן עליו מהאש ורצנו איתו החוצה", אמר.
למזלו של אורי הקטן, אחד ממתנדבי כוחות ההצלה הרפואיים שהוזעקו למקום היה ד"ר דביר בר און, מתמחה באף אוזן גרון בבית החולים בילינסון בפתח תקווה. "אורי היה מחוסר הכרה, ממש בין חיים למוות", תיאר ד"ר בר און אתמול. "זיהיתי שמדובר בבצקת של דרכי הנשימה העליונות, שמתקדמת מהר ומסכנת את חייו באופן מיידי. הנס הוא שאני מתמחה בדיוק בתחום, וידעתי שהדבר הדחוף ביותר – עוד בשטח, לפני הפינוי לבית חולים – זה להנשים את הילד. רק אחר כך לצאת לבית החולים. בדיעבד, זו ההחלטה שהצילה את חייו".
אורי הקטן פונה מורדם ומונשם לבית החולים בילינסון, שם אושפז במחלקה לטיפול נמרץ. רק אחרי ארבעה ימים הוא החל להזיז את איבריו, ואחרי כמה שעות לחש 'אבא, בוא', בדיוק אותה צעקה שהשמיע כשקרא לאביו בליל השריפה. כעשרה ימים לאחר מכן ליוו ההורים את אורי ליום הלימודים הראשון שלו בכיתה א'.
אתמול, במפגש המרגש ביניהם, התחבקו אמינוב ואורי ארוכות. "המלאכים ששמרו על אורי", מכנה האב, תומר עמראן, את אמינוב וחבריו. "החיבוק המתוק של אורי, שכולו אומר תודה, ואבא שלו שלא מפסיק להודות לנו, מזכירים לחבריי ולי למה אנחנו בעבודה המסוכנת הזו", אמר אמינוב שניצל את ההזמנות כדי להזהיר: "השריפה פרצה בגלל כשל בסוללת ליתיום של מכשיר רובוט ניקוי. סוללות ליתיום הן מקור להמון שריפות בבתים, וחובה להתקין בכל בית גלאי אש שיתריע בכל שעה אם פורצת שריפה".
מעצר בזמן הפסקת קפה | רס"ר אריאל חזקיהו
"אני רוצה לציין לטובה את דרך הפעולה והרגישות של השוטר חזקיהו כלפי הילדה בשעת האירוע ולאחריו. אנא תודה בשמנו לשוטר חזקיהו שהביא כבוד למשטרה וחיזק את האמון שלנו במשטרת ישראל": כך כתב אביה של ילדה בת 12, שניצלה על ידי שוטר הסיור רס"ר אריאל חזקיהו מפני פדופיל בחוף הים.
רס"ר חזקיהו, אחד מששת שוטרי הסיור על אופנוע בתחנת לב תל אביב, יצא בחודש יולי האחרון למשמרת סיור ועצר להפסקת קפה סמוך לחוף גורדון בתל אביב. בעודו ממתין בתור לקפה הבחין השוטר בצעיר שנצמד לילדה בת 12, ונראה חשוד לדבריו. "בערך מטר או שניים מאיתנו היה תור נוסף של אנשים. עמדה שם בתור ילדה בבגד ים, כשלפתע הגיע גבר ועמד מאחוריה בתור. משהו אצלו, בהחזקת התיק בחלק הקדמי של הגוף, סמוך לאזור החלציים שלו, נראה לי מוזר. גם התנועות שלו היו חשודות", שיחזר.
המעצר בחוף גורדון
(צילום: דוברות המשטרה)
"הוא קירב את התיק אל מתחת לרגליים של הילדה שלפניו, ונכנס למרחב הפרטי שלה, כשהיא עומדת בגבה אליו ולא מבחינה בדבר. אצלי זה כבר אינסטינקט לשים לב לדברים כאלה, אבל אפילו אנשים שניצבו לידי והסתכלו עליו, לא הבחינו במשהו מוזר או חריג", אמר. "הייתי עדיין בספק לגבי מה שאני רואה מולי. הייתה הפסקה של כמה שניות, ולרגע היה נדמה לי שסתם דמיינתי, ואז הבחנתי שהוא מוציא מצלמה דרך חרך בתיק, ומצלם את החלק התחתון של הילדה".
זה היה הרגע שבו נכנס חזקיהו לפעולה: "כבר לא היה לי ספק שמולי עומד פדופיל. הפעלתי את מצלמת הגוף, צעקתי לילדה לעמוד במקום ולא לזוז, והודעתי לחשוד: 'אתה עצור'. הוא ניסה להתעמת איתי והצליח להימלט, אבל אחרי מרדף רגלי קצר תפסתי אותו, אזקתי אותו, והזמנתי ניידת שלקחה אותו לחקירה".
אחרי שהחשוד נאזק והובל לחקירה, חזר חזקיהו לילדה המבוהלת, שהמתינה סמוך לדוכן המיצים. "היא הייתה נסערת", סיפר. "הגיעה עם חברה לבלות בחוף הים, ופתאום מישהו ניסה לצלם בסתר חלקים אינטימיים בגופה. הרגעתי אותה, התקשרנו לאבא שלה, הסברתי לו מה קרה, המתנתי עד שיגיע והלכנו יחד לתחנת המשטרה, שם האבא והילדה הגישו תלונה".
גם בימים שאחרי התקרית שמר חזקיהו על קשר עם האב והתעניין בשלומה של הילדה. "היא לאט לאט חזרה לעצמה, הרבה בזכות היחס המרגיע שלך כשוטר", אמר האב לחזקיהו. לדברי חזקיהו, על החשוד – גבר כבן 40 ללא עבר פלילי – נתפסה מצלמת 'גו פרו', שבה צילומים אינטימיים של הילדה שצולמו ללא ידיעתה. חומר החקירה בעניינו הועבר לפרקליטות כדי שתבחן את הראיות בתיק, על מנת להחליט לגבי הגשת כתב אישום.
"קפה לא שתיתי בסוף", חייך חזקיהו. "במקום זה מצאתי את עצמי במעצר של חשוד בפדופיליה. "אבל זה החוש השישי שפיתחתי בעבודה. כשאני רוכב על האופנוע, לצד זה שאני חייב לשמור על רכיבה בטוחה ולהיות ער לכל מה שקורה בכביש, אני גם סורק כל הזמן את הרחובות הומי האדם, לזהות שלא קורה שום דבר חריג".
טוב שההגה בידיים של נטע | סגן נטע שקד
תעודת רישום לזכות - שמוענקת בחיל האוויר ממפקד החיל כאות הוקרה על ביצוע יוצא דופן של פעולה - הוענקה השנה לסגן נטע שקד (21) ממושב מעונה, שבחודש ינואר האחרון הצליחה להשתלט על אוטובוס מלא בחיילים לאחר שנהגו התעלף, ומנעה אסון כבד שעלול היה להתרחש.
"כמו בכל יום ראשון נסעתי מהבית בצפון לבסיס", שיחזרה שקד, קצינת מבצעים בטייסת מסוקי האפאצ'י 113 בבסיס רמון. "עליתי על ההסעה של החיילים, ובמקרה ישבתי בספסל הראשון, ממש מאחרי הנהג. האוטובוס כבר הגיע לציר הגישה לבסיס, ואז שמתי לב פתאום לכך שהראש של הנהג צונח והידיים שלו נשמטות מההגה".
שקד לא חשבה פעמיים. "קראתי לו וראיתי שהוא לא מגיב. במקביל, מהירות הנהיגה ירדה והאוטובוס התחיל לסטות לנתיב הנגדי. מי שמכיר את הבסיס יודע שזאת הדרך הכי עמוסה, ברכבים צבאיים ובתחבורה ציבורית. קפצתי מהמקום, שמתי לנהג שתי אצבעות על הצוואר, וראיתי שיש לו דופק. החזקתי מהר את ההגה ובלמתי את האוטובוס, תוך כדי שאני שואלת אם יש מישהו שיודע להגיש עזרה ראשונה", סיפרה.
על האוטובוס היו כ-50 חיילים וחיילות, שאחת מהן אכן ידעה להגיש עזרה ראשונה והחלה לטפל בנהג מחוסר ההכרה. שקד, שבלמה את האוטובוס, המשיכה לתפעל את האירוע: "הזעקתי את הצוות ממרפאת הבסיס וביקשתי שיגיעו גם חיילים כדי שיחסמו את הכביש לתנועה, כי האוטובוס היה באמצע הכביש וזה סיכן את כולנו. ביקשתי מהנוסעים שלא יירדו עד שיגיע הסיוע, והוא אכן הגיע די מהר. הנהג פונה למרפאה ומיניבוס לקח אותנו בבטחה לבסיס".
שקד אמנם הייתה המומה מהאירוע, אך עדיין לא עיכלה ממש מה עשתה. "קיבלתי שיחות מהמפקדים שאמרו לי שמנעתי אסון, ואמרו לי 'כל הכבוד', ורק אז התחלתי להבין מה בדיוק היה שם. למדתי בצבא לתפקד תחת לחץ והכל היה מאוד טכני. רק כשזה נגמר, התחלתי באמת לעכל ולהבין שזה חלילה יכול היה להיגמר אחרת". הנהג, כך התברר לאחר מכן, התעלף תוך כדי נהיגה. הוא ביקש מהחיילים שטיפלו בו במרפאת הבסיס להודות לשקד על תפקודה, אך הם לא נפגשו מאז. "הבנתי שזו הייתה הפעם הראשונה שבה זה קרה לו, ושהוא כבר לא עובד בחברה הזו", סיפרה.
שקד זכתה לתעודת הוקרה ממפקד הבסיס, ובהמשך גם לתעודת הרישום לזכות היוקרתית, ממפקד חיל האוויר.
האבירה על החמור הלבן | שרון כהן
מראש השנה שעבר, עד לזה שיצוין הערב, הצליחה שרון כהן (42) ממושב חירות להציל - בסיוע מתנדבים נוספים - לא פחות מ-400 חמורים. בחלק מהמקרים, בפעולות הרואיות שלגבי חלקן אי אפשר לפרט, ולעיתים תוך סכנת חיים אמיתית. כהן היא פעילה בולטת למען בעלי חיים, ועומדת בראש עמותת "להתחיל מחדש" שעוסקת בחילוץ ושיקום בעלי חיים, לרבות חמורים וסוסים.
אחד המקרים שריגשו השנה במיוחד את כהן היה הצלתם של אתון והעיר שלה - "כרמלה" ו"כרמל". "לפני כמה חודשים פנו אלי מטיילים שראו אתון מאוד רזה, ממש עור ועצמות שלא מצליחה לעמוד על הרגליים, ונער מכה אותה", תיארה. "פניתי למשטרה ושלחתי חילוץ מיידי למקום. המחלץ התקשר אליי ואמר שאי אפשר להעביר אותה לבית החולים כי העטינים שלה מלאים חלב וזה אומר שיש עיר בסביבה.
"הזמן דחק, והקפצנו במהירות מתנדבים ורחפנים עד שמצאנו את העיר קשור לגדר, אחרי שלא ינק יומיים. האתון והעיר הועברו לבית החולים הווטרינרי בבית דגן, במצב נורא ואיום. לאחר מכן הם הגיעו לשיקום ממושך במקלט שלנו", סיפרה. למרות האכזריות שממנה סבלו, גורלם של "כרמל" ו"כרמלה" שפר עליהם. בסיום השיקום הם הוטסו, כמו מאות חמורים מהעמותה של כהן, לחווה ייחודית לחמורים בדרום מערב צרפת, שמשתרעת על מאות דונמים של שטח ירוק, עם עשרות מטפלים. סוג של גן עדן לחמורים.
לכהן סיפורים רבים שאירעו בשנה החולפת, אך לא פחות חשוב לה לתאר את מה שלא קרה. השנה הצליחו בעמותה לעצור לחלוטין את משלוחי החמורים לעזה: "לפני כמעט שנתיים שמעתי במקרה שאמור לצאת משלוח גדול של 40 חמורים לעזה, על ידי סוחרים. דאגנו שזה לא יקרה ושהם יגיעו אלינו, ובנינו להם מקום מיוחד כדי לקלוט אותם. כמה חודשים לאחר מכן הייתי צריכה למצוא מקום נוסף, שטח של שישה דונמים, כי יותר מ-100 חמורים היו אמורים להישלח לעזה, שם דינם הוא עבודות פרך עד המוות. יצרנו הד תקשורתי ברשתות לגבי זה והשנה, לשמחתנו, לא הועברו לשם חמורים בכלל. כמובן שכל הפעילות שלנו לא הייתה יכולה להתקיים בלי טוב ליבם של התורמים שלנו", היא סיכמה.
