לקרוא ולא להאמין: מגעים מתקדמים להדחת גלנט ולמינוי גדעון סער במקומו? לא משום שב-11 החודשים האחרונים לא הופתענו, פעם אחר פעם, כמו משום שגם טלסקופ אלקטרוני שמסוגל לגלות אגם של מים מתוקים על הירח לא יצליח למצוא נקודת חיבור אחת בין שני האישים האלו, אלא אם כן סופרים תיעוב הדדי עמוק, רב שנים, ככזו. אז סער יחליף את גלנט, וסוף-סוף ראש הממשלה ידבר עם שר הביטחון שלו? כמה זמן, דקה ועשרים שניות?
אז מה כן יביא שני תחמנים להרע להסדר? יש לכך כמה תשובות. כל אחת רעה ומכוערת מקודמתה, אבל חבל על המקום וחבל על הזמן. מה שחשוב עכשיו זה לראות מה עושים לפני שדיבורים, המוכחשים בינתיים, הופכים למעשים. וכבר היו דברים מעולם.
לפני שאנחנו מגלים שמי שיהיה אחראי, יחד עם נתניהו, לשלום החטופים, לשלום החיילים, לשלום כולנו הוא אחד, סער, שגם עשר שנות חפיפה לא יכשירו אותו לתפקיד. ובבקשה, אל תוציאו מהנפטלין את סיפור ארנס, שביחס אליו סער הוא ליגת ילדים בעפולה עילית. וגם לא את ליברמן. לא היינו אז במלחמה קיומית, בשעה הכי קשה בתולדותינו.
סער יהיה זה שייזום תוכניות מבצעיות? שיאשר אותן? שינחה את אלופי הפיקודים? שיעלה השגות בדיוני מו"ג (מקרים ותגובות)? יאשר מבצעים של המוסד? של השב"כ? החתולה שלי יכולה לעשות את זה באותה רמה של התמצאות בחומר. ההבדל היחיד הוא שהיא לא תפקיר את חוק הגיוס כאתנן לחרדים.
מה עושים? רגע לפני החתימה, אם זה יגיע לשם, יוצאים לרחובות ולא יוצאים מהם. אבות ואימהות, אחים ואחיות, סבים וסבתות, דודים ובני דודים. חברים. עם ישראל. כל מי שעתיד לשלם את המחיר
איך הוא לא פוחד? אם אכן זה עומד על הפרק. אנחנו מבוהלים ומפוחדים עד מוות. המינוי הזה, שוב, אם אכן ימומש, לא יציל את גדעון סער מתהום הנשייה עם אפס תמיכה ציבורית (לפי הסקרים). ההיפך, הוא ייזכר לדיראון עולם כמי שחבר לנתניהו בתרגיל מושחת מאין כמותו.
אריאלה רינגל הופמןצילום: שלום בר טלאז מה עושים? רגע לפני החתימה, אם זה יגיע לשם, יוצאים לרחובות ולא יוצאים מהם. אבות ואימהות, אחים ואחיות, סבים וסבתות, דודים ובני דודים. חברים. עם ישראל. כל מי שעתיד לשלם את המחיר, כל מי שמבין שכאשר דופקים על דלת ביתו, החיים לובשים צורה אחרת, קשה ושוברת לב, שאין לאן לברוח ממנה.
גם אנשי המילואים. הפעם זו לא צריכה להיות סרבנות להתנדב, אלא סרבנות לשרת ולהוציא לפועל החלטות של שני ראשים שמסכנים את כולנו בניהול מניפולטיבי, אינטרסנטי וציני של ביטחון המדינה. יוצאים לרחובות כי אין דרך אחרת לסמן קו אדום, לומר עד כאן.
