בית משפט במיזורי, ארצות הברית, ביטל בסוף השבוע את הרשעתה של סנדרה המי, שהורשעה ב-1981 ברצח שלדברי עורכי דינה לא היא ביצעה – אלא שוטר. המי, שהפלילה עצמה כשהייתה מטופלת פסיכיאטרית, העבירה 43 שנים מאחורי סורג ובריח, וביום שישי קבע השופט ראיין הורסמן כי היא הציגה די ראיות לחפותה וכי יש לשחררה מהכלא בתוך 30 יום, אלא אם התביעה רוצה לערוך לה משפט חוזר. הוא קבע כי בעת משפטה הסתירה התביעה ראיות שיכלו להביא לזיכויה.
לפי עורכי דינה של המי, בת 64 כיום, החלטת בית המשפט מיום שישי הופכת אותה לאסירה שישבה הכי הרבה זמן בכלא אמריקני בעקבות הרשעה בלתי-מוצדקת, והם הגישו בקשה לשחררה מיד. "אנו מודים לבית המשפט על שהכיר בחוסר הצדק המשווע שנעשה לגברת המי במשך יותר מארבעה עשורים", מסרו, והבטיחו לדבוק במאמצים לבטל את כל האישומים נגדה ולאחדה עם בני משפחתה.
המי הורשעה ברצח פטרישיה ג'שקה, ספרנית בת 31. באותה תקופה הייתה המי בת 20 לערך ומטופלת פסיכיאטרית, ולפי עורכי דינה במהלך התשאול הראשון שנערך לה היא הייתה קשורה ברצועות עור בפרקי כף ידה והייתה תחת השפעה גדולה כל כך של חומרים מערפלים עד שלא הייתה מסוגלת להחזיק את ראשה מורם או להפיק מפיה תגובות בנות יותר מהברה אחת. בדרישתם למחוק את האישומים נגדה הם טענו כי הרשויות התעלמו מההצהרות הסותרות למדי שניפקה ומראיות למעורבות בפשע מצד אדם אחר, מייקל הולמן, גבר שהיה באותה העת שוטר וניסה להשתמש בכרטיס האשראי של הנרצחת.
השופט הורסמן שביטל בסוף השבוע את הרשעתה של המי קבע בפסיקתו: "שום ראיה מלבד ההצהרות הלא אמינות של הגברת המי לא קושרת אותה לפשע. להפך, בית המשפט הזה מוצא שהראיות קושרות ישירות את הולמן לפשע הזה ולזירת הרצח".
שלולית דם וכבל טלפון סביב הצוואר
ראשיתה של פרשת הרצח ב-13 בנובמבר 1980. ג'שקה לא הגיעה לעבודה, ואמה המודאגת נסעה לביתה, טיפסה פנימה דרך החלון וגילתה את גופתה העירומה על הרצפה, מוקפת בשלולית של דם. ידיה היו קשורות מאחורי גבה, וכבל הטלפון שלה וזוג גרביונים היו כרוכים סביב צווארה. סכין נמצאה מתחת לראשה. הרצח האכזרי עורר כותרות, והחוקרים עבדו אז 12 שעות ביום בניסיון לפענח אותו.
סנדרה המי לא סומנה כחשודה עד שכשבועיים אחרי הרצח היא התייצבה בבית של אחות שטיפלה בה בעבר כשבידיה סכין וסירבה לעזוב. כששוטרים הגיעו למקום הם מצאו אותה בארון ולקחו אותה בחזרה למוסד הפסיכיאטרי שבו הייתה מאושפזת ושממנו שוחררה יום לפני מציאת גופתה של ג'שקה. המי אושפזה שוב ושוב מאז הייתה בת 12, התקופה שבה החלה לשמוע קולות. בלילה שאחרי הרצח היא הופיעה בבית הוריה אחרי שנסעה בטרמפים לאורך 160 קילומטרים ברחבי מיזורי.
התזמון נראה חשוד לחוקרים, והם החליטו לחקור אותה. אלא שכשהחקירות החלו, המי כבר הייתה מטופלת בסמים אנטי-פסיכוטיים שגרמו לה עוויתות, והיא התלוננה שעיניה מתגלגלות לאחור בתוך ראשה. החוקרים ציינו כי היא נראתה מבולבלת ולא הייתה מסוגלת להבין לגמרי את שאלותיהם: "בכל פעם שהמשטרה חילצה ממנה הצהרה היא הייתה שונה מאוד מהקודמת". בסופו של דבר טענה המי כי ראתה גבר בשם ג'וזף וובסקי רוצח את ג'שקה.
וובסקי, שאותו פגשה כששניהם היו מאושפזים ביחידה לסילוק רעלים בבית החולים, הואשם ברצח, אך האישום נגדו בוטל במהרה, אחרי שהתביעה גילתה שבזמן הרצח הוא היה בכלל בקנזס. כשגילתה שיש לו אליבי ושלא ייתכן שהיה הרוצח, המי פרצה בבכי ואמרה שהיא רצחה את ג'שקה לבדה.
הרכב של השוטר ו"הארנק בתעלת ניקוז"
באותה תקופה החלה המשטרה לבחון חשוד אחר, הולמן, שכאמור היה אז שוטר בעצמו. כחודש אחרי הרצח נעצר הולמן אחרי שמסר דיווח שווא שהרכב שלו נגנב ואסף את כספי הביטוח שהגיעו לו לכאורה בשל כך. היה זה אותו רכב שנצפה ליד זירת הרצח, והאליבי שהציג השוטר, ולפיו הוא בילה את הלילה עם אישה במוטל סמוך, לא אושש. יתרה מכך – הוא ניסה להשתמש בכרטיס האשראי של הנרצחת ג'שקה בחנות מצלמות בקנזס סיטי, מיזורי, באותו היום שבו נמצאה גופתה. הולמן, שפוטר לבסוף ומת ב-2015, טען שמצא את הכרטיס בארנק שהושלך לתעלת ניקוז.
במהלך החיפושים בביתו של הולמן מצאה המשטרה באחד הארונות זוג עגילי זהב בצורת פרסות סוסים, וכן תכשיטים שנגנבו מאישה אחרת במהלך שוד שאירע קודם לכן באותה השנה. אביה של ג'שקה אמר כי זיהה את עגילי הפרסה כעגילים שקנה לבתו. ארבעה ימים אחרי פתיחת החקירה נגד הולמן היא הופסקה לפתע, ופרטים רבים שהתגלו בה מעולם לא נמסרו לידי עורכי דינה של המי, בין השאר על העגילים שנמצאו בביתו וחומרים פורנזיים שנאספו בעניינו.
המי, בינתיים, נעשתה מיואשת יותר ויותר. ביום חג המולד של 1980 היא כתבה להוריה: "אפילו שאני חפה מפשע הם רוצים לכלוא משהו, כך שהם יוכלו לומר שהתיק פוענח". היא כתבה אף שהיא שוקלת להודות באשמה כדי לסיים את העניין: "בואו נגמור עם זה. אני עייפה". באביב שלאחר מכן היא עשתה זאת, והסכימה להסדר טיעון שבו הורשעה ברצח בתמורה לכך שלא ייגזר עליה עונש מוות.
אפילו אחרי שגובש הסדר הטיעון הרשעתה של המי לא הייתה חלקה. בית המשפט דחה תחילה את ההסדר משום שהמי לא הייתה מסוגלת לנפק די פרטים על מה שקרה, ואמרה: "באמת לא ידעתי מה עשיתי עד שעברו איזה שלושה ימים, אתם יודעים, כשזה פורסם בעיתונים ובחדשות". עורך דינה אמר לה אז כי הסיכוי היחיד שלה שלא להיות מוצאת להורג הוא שהשופט יקבל את הודאתה באשמה, ואחרי הפסקה במשפט והדרכה שקיבלה המי היא מסרה מידע נוסף.
הסדר הטיעון בוטל בהמשך בערעור, אבל ב-1985 המי הורשעה שוב, בתום משפט שנמשך יום אחד בלבד ושבו המושבעים לא עודכנו בכך שחקירותיה כללו מה שעורכי דינה הנוכחיים מתארים כ"חילוץ הצהרות בדרכי כפייה מגוחכות". לארי הרמן, שסייע להמי להביא לביטול הרשעתה הראשונה ובהמשך הפך בעצמו לשופט, אמר בעתירה שהוא מאמין שהיא חפה מפשע: "המערכת הכשילה אותה בכל הזדמנות שהייתה".
בפסיקתו בסוף השבוע הדגיש השופט הורסמן שביטל את ההרשעה כי אין שום ראיה פורנזית הקושרת את סנדרה המי לפשע וכי לא היה לה מניע. גם עדי ראייה שיקשרו אותה אליו לא נמצאו. הוא קבע כי אין סיבה שלא לשחררה, משום שאין חשש ממשי שתברח מארה"ב, מפאת גילה ומצבה הבריאותי, כך שאם התביעה תחליט לבקש משפט חוזר הוא יתאפשר. בינתיים תוכל המי לחיות עם בני משפחה שנותרו לה במיזורי.
