זה היה שבוע רע לקואליציה. מלבד יוזמות שיבטיחו את הישרדותה, חבריה לא הצליחו לקדם הרבה. חוזקה של הקואליציה, שאמורה להיות רעננה וממוקדת בתחילת דרכה, הסתכם בימים האחרונים בעיקר ביכולת לבלום מהלכים אופוזיציוניים ולכבות שריפות. את ההצעות שהגישו חבריה עצמם והפכו באופן פתאומי לשנויות במחלוקת, הם נאלצו למשוך ברגע האחרון ולא להעלות להצבעה. ביום רביעי האחרון התעדכן סדר יום המליאה לא פחות משש פעמים, כשבכל פעם הוסר ממנו מוקש אחר.
במקום לעלות להתקפה ולהריץ את חוקי הדגל מההסכמים הקואליציוניים, עברה הקואליציה לשחק באסטרטגיית המינימום נזקים. "בונקר", קוראים לזה בשפת הכדורגל. וגם אז, השורות היו מחוררות. חוק הדיינים, שאותו הוביל במרץ ח"כ גלעד קריב (העבודה) ושנועד לשנות את הרכב הוועדה לבחירת דיינים, נפל בעקבות תחבולות של אופוזיציה משופשפת שניצלה את העייפות וחוסר הריכוז של הצד השני.
בזמן שעשרות הסתייגויות היו על סדר היום והצבעה עליהן קדמה להצבעה על החוק, זיהו בליכוד שיש כאן פירצה. אחרי רצף הצבעות "נגד" הסתייגויות האופוזיציה, הגיח לפתע ח"כ מיקי זוהר בנונשלנטיות לדוכן וביקש מיו"ר הכנסת מיקי לוי למשוך את ההסתייגויות ולהצביע ישר על החוק. לוי היה אחרי 24 שעות של מליאה פעילה בתנאי טירונות ותחת לחצים עצומים שהצטברו לכל אורך השבוע הסוער במשכן. המצב התודעתי שלו היה כנראה עדיין בהצבעה על ההסתייגויות. כשהחוק עצמו עלה, לוי הצביע נגד (כמו שעשה על ההסתייגויות) במקום בעד.
סערה בכנסת: שוויון בהצבעה על חוק הדיינים
(צילום: ערוץ כנסת )
לזכותו של לוי יאמר שעל אף עשרות תלונות שקיבל בימים האחרונים, וחרף לחצים חריגים לאפשר לקואליציה לצלוח הצבעות, הוא קיבל בשבוע החולף רק החלטות שטובות לפרלמנט דמוקרטי ומתפקד ללא שיקול פוליטי. ועדיין, החוק נפל. בקואליציה תפסו את הראש.
הרצון של הקואליציה להמשיך יחד בשל החלופות הרעות שמחכות בחוץ (בחירות) גובר עכשיו על אינטרסים אחרים. הם נכנסו לממשלה במצב תודעתי מסוים מאוד: הם מצפים לרע מכל
קשה לשחק מול אופוזיציה כזאת, מנוסה וממוקדת מטרה, שאינה בוחלת בשום שטיק פרלמנטרי. כל הצעה לסדר, כל דבר חקיקה, כל נאום וכל הצבעה הם מבחינתם עניין של להיות או לחדול. הדרך לא חשובה. אירועים שמתפתחים בשוליים, הצבעות על החיים עצמם ועל חוקים שהם מזדהים איתם – כל אלה לא חשובים אל מול מטרת העל. המשחק חשוב מהכול וממשיכים לשחק אותו. מי שלתחושתם השלטון נלקח מהם לא מתכוונים להתגמש. לא משנה כמה ניצחונות קטנים יירשמו, זה לא מספק. החתירה היא למטרה אחת: הפלת הממשלה.
ולמרות ההתנהלות האופוזיציונית המרשימה, חובה להדגיש: הפלת הממשלה הזאת מבחוץ היא לא משימה פשוטה, לא רק בגלל ההכרח באי-אמון קונסטרוקטיבי.
ממשלת בנט-לפיד שהושבעה לפני קצת יותר מחודש דוהרת בשני מסלולים: הראשון הוא המסלול הממשלתי, שם הכל מתנהל על מי מנוחות באופן שמפתיע אפילו את ותיקי המערכת. המסלול השני הוא הכנסת, שם כאמור, כשהרוב דחוק, העייפות משפיעה והלחצים מבחוץ נותנים אותותיהם - מתחיל הבלאגן.
אלא שדווקא חולשתה של הממשלה הזאת והרכבה השברירי מהווים לפחות בנקודה הזאת את היסודות המוצקים להמשך יציבותה. שורה של קלקולים שהתעוררו השבוע הוכיחו שיש לקואליציה, לפחות בינתיים, בולם זעזועים מובנה: הרצון להמשיך יחד בשל החלופות הרעות שמחכות בחוץ (בחירות שבהן כולם עלולים להפסיד) גובר עכשיו על אינטרסים אחרים. שחקני הממשלה נכנסו לאירוע הזה מראש במצב תודעתי מסוים מאוד. הם ממילא ציפו לרע מכל.
מועד הזמן הקריטי היה ונותר תקציב המדינה בעוד כחודשיים. הוא יכריע לאן פניה של המערכת הפוליטית: האם לעבר יציבות, האם לעבר מערכה מסוג אחר.
