אליזבת צורקוב, בריאיון מ-2018 לאולפן ynet
אחרי תקופה ארוכה של איפול מוחלט, הותר הערב (רביעי) לפרסם כי אליזבט צורקוב, אקדמאית בת 37, נעדרת זה כארבעה חודשים בעיראק. לפי ההודעה הרשמית של ישראל, היא מוחזקת בעיראק על ידי המיליציה השיעית "גדודי חיזבאללה". בהודעה נכתב כי "צורקוב עודנה בחיים, ואנו רואים בעיראק כמי שאחראית לגורלה ולשלומה". גורם מדיני בכיר אף אמר כי התקבל ממנה אות חיים.
צורקוב נולדה בסנט פטרבורג לזוג הורים יהודים מתנגדי משטר שנכלאו בסיביר. היא דוברת עברית, אנגלית, רוסית וערבית. בגיל 4 עלתה עם משפחתה לישראל והם התיישבו בכפר אלדד שבגוש עציון.
צורקוב בריאיון לאולפן ynet, בשנת 2017
לאחר שירותה הצבאי למדה צורקוב יחסים בינלאומיים ותקשורת באוניברסיטה העברית לתואר ראשון, ולימודי מזרח תיכון באוניברסיטת תל אביב ומדע המדינה באוניברסיטת שיקגו לתואר שני. בהמשך החלה לימודי דוקטורט בפרינסטון, והבכיר המדיני אמר כי "מתוקף זה הגיעה לעיראק". צורקוב מומחית לסוריה, לדאעש ולמזרח התיכון, והייתה בקשר רציף עם מקורות בסוריה ובעיראק.
לצורך מחקרה, שהתמקד בעבר במלחמת האזרחים הסורית, ערכה צורקוב "עבודת שטח" בסוריה, ירדן, עיראק, טורקיה ומדינות נוספות באזור. לדבריה, אותו מחקר "התבסס על הרצון להבין ולהעביר את נקודות המבט והחוויות של אנשים במזרח התיכון, תוך מתן דגש על התעללות מצד גורמים רבי עוצמה, בין אם הם משטרים דיקטטוריים, קבוצות חמושות או מדינות זרות המתערבות באזור".
״יש לי ניסיון של למעלה מעשור בהתנדבות ועבודה עבור ארגוני זכויות אדם במזרח התיכון הנלחמים למען זכויותיהם של פלסטינים, פליטים ומהגרים, קורבנות סחר בבני אדם ומיעוטים אתניים ודתיים", כתבה על עצמה באתר שלה. ״עבדתי גם כיועצת בכמה צוותי חשיבה, והמאמרים שלי הופיעו בין היתר בניו יורק טיימס, וושינגטון פוסט, הארץ, פורוורד, ניוזוויק, ואל-קודס אל-ערבי".
בפודקאסט "פרות קדושות", שבו השתתפה לפני כשנתיים כתב עליה המנחה יזהר באר: "בגיל תשע היא השתתפה יחד עם ילדי ההתנחלות בהפגנה הגדולה בכיכר ציון נגד הסכמי אוסלו. במטאפורמוזה איטית נטשה אליזבט צורקוב את עולמה הישן, למדה ערבית, והחלה להתעניין באויב שמכבר. בשנים האחרונות מבצעת צורקוב את מחקר השדה הגדול שלה בארצות הערביות השכנות, ששוסעו ממלחמות אזרחים, מהפכות ורצח עם. היא חוקרת ישראלית, שמסתכלת על הצד השני בסקרנות ובאמפתיה, ולא רק דרך הכוונות והפריזמה הביטחונית".
צורקוב נחטפה בעיראק, וזה לא היה הביקור הראשון שלה במדינה. ב-2019 היא תיארה ביקור במוסול שבעיראק בכתבה ב"ידיעות אחרונות": "אני חוקרת את הקהילות הכורדיות בעיראק ובסוריה כבר שנים במסגרת הפורום לחשיבה אזורית, מכון מחקר ישראלי. בזכות הדרכון הרוסי שלי, וקשרים בממשלים הכורדיים המקומיים, הצלחתי לבקר באזורים תחת שליטתם בצפון עיראק ובסוריה".
היא הזהירה מאותן מיליציות שיעיות, שבסופו של דבר חטפו אותה ארבע שנים אחר כך: "הייתי אמביוולנטית לגבי הביקור במוסול, בין היתר בשל הנוכחות של מיליציות שיעיות בעיר ופיגועים שתאים של דאעש ממשיכים לבצע. אבל תחינותיה של חברתי הטובה אשר חיה במוסול שאבוא לבקרה ואוכל ממטעמיה, הכריעו את הכף. בדרך מארביל, כשעברתי עוד ועוד מחסומים של המיליציות, חשבתי לעצמי כמה מטופש זה יהיה להסתבך במוסול רק כי לא היה לי נעים לסרב להזמנה. הידיעה שאסתובב בעיר עם חברים שמכירים את האזור היטב ויודעים איפה עדיין נמצאים מטעני חבלה, נתנה לי ביטחון".
לפני שנתיים, בעקבות החזרתה של ישראלית שנעצרה בסוריה - במסגרת עסקת שחרור בתיווכה של רוסיה - כתבה צורקוב בטוויטר: "אני באופן כללי נגד עסקאות שבויים (גם אם אני אסתבך בביקור הבא בסוריה/עיראק), אבל מאחר שזו המדיניות של מדינת ישראל, פעולה מהירה הייתה נכונה".
היא כתבה אז כי "בתור אחת מהישראליות הבודדות שביקרה בסוריה (עם דרכון שני), אני יכולה להעיד שיש חשד תמידי שישראלים הם סוכני מוסד (למעט אנשים שמכירים אותי אישית). אני לא נכנסתי לאזורים בשליטת המשטר בשל הסכנה שנשקפת לחיי זרים, ובוודאי ישראלים, שייכנסו לאזורים אלו".
בריאיון שהעניקה צורקוב ל-ynet לפני כשנה וחצי סיפרה על סכנת דאעש, כשבסופו של דבר נחטפה דווקא על ידי ארגון אחר. "דאעש כבר לא מחזיק בטריטוריה - לא בסוריה ולא בעיראק - אבל הוא כן מבצע פעולות גרילה בדמות מתקפות על כלי רכב או הוצאות להורג של משתפי פעולה עם השלטונות ואיומי סחיטה על שיירות נפט".
איסלאם עלוש, שהיה דובר ארגון "צבא האיסלאם" - ארגון שפעל במלחמת האזרחים בסוריה - פוטר באוגוסט 2016 מתפקידו בעקבות ריאיון לצורקוב. "ראיינתי לאורך השנים פעילים, לוחמים ומנהיגים קהילתיים ופוליטיים. כמעט תמיד רק בעילום שם, בשל הפחד שלהם להיתפס כמשתפי פעולה עם ישראל", סיפרה ל-ynet. "הבודדים שאישרו להשתמש בשמם היו פליטים סורים בטורקיה ובאירופה. יש טאבו מאוד רציני לגבי שיחה עם כלי תקשורת בישראל או אפילו סתם עם ישראלים. זה נתפס כנורמליזציה עם ישראל וחוסר סולידריות עם העם הפלסטיני".
