"מי ששותף לממשלה הזו, לא צריך להכניס אותו לבית הכנסת", אמר ח"כ בצלאל סמוטריץ' (הציונות הדתית) בראיון לכאן ב'. לשמוע ולא להאמין. אני מרגישה חובה אמיתית, מהלב ומהנשמה היהודית שפועמת בי, לכתוב לך, ח"כ סמוטריץ', מכתב פומבי. אני מאמינה שהמילים שאכתוב ייצאו מהלב וייכנסו ללב.
בית הכנסת שלי היה בית הכנסת שאבי, אברהם, יחד עם חבריו, הקים באשקלון. "שער השמים", הם קראו למה שהיווה עבורם בית תפילה ומרכז חברתי אמיתי. שם חגגו את העלייה לתורה של החתנים. כל החתנים יצאו תמיד מבית הכנסת בתחושת התעלות מיוחדת, גם כאשר חתן בבר מצווה היה מישהו שלא ידעו בכלל שבא בביתם.
הם קיבלו אותו בשירת "ישמח חתני" וחגגו לו את הקריאה בתורה בהתעלות אמיתית. כשאבי היה חוזר הביתה הוא היה מאושר. מאושר באמת, על שהגיע עוד חתן בשערי ביתו. כן, כן, ככה הם קיבלו את כולם. ואגלה לך סוד קטן ח"כ סמוטריץ': הם מעולם לא שאלו ולא התעניינו בעמדות ובדעות שבהן מחזיקה משפחתו של החתן. הם גם לא פשפשו ובדקו אם החתן מקיים תרי"ג מצוות ולא העלו בדעתם לבדוק את הזיקה שלו לארץ ישראל.
נורית דאבושצילום: יריב כץ הם לא שאלו, כי ידעו באותה הטבעיות שבה נשמו, שזו תכליתה של תורת ישראל, שהרי כולה "ואהבת לרעך כמוך". אני מניחה שכאשר הלל הזקן דייק את תורת ישראל לערך הכל כך חשוב הזה, הוא לא העלה בדעתו לדייק את המשפט ל"ואהבת לרעך – שמחזיק באותן אמונות ודעות כמו שלך – כמוך". להפך, הגדילו הפרשנים ופירשו שזו תמציתה של תורת ישראל, דווקא כלפי מי שאינו חושב כמוך, כלפי מי שלא מחזיק בדעתך. דווקא אותו חשוב לאהוב מכל הלב. לכבד. להקשיב. לדעת לקבל.
אז בחג הזה, ח"כ סמוטריץ', מקבלים את כולם בבית הכנסת. המקום שהוא מקדש מעט. בית הכנסת שבו חייבים כולנו לחוש שעכשיו ממש יצאנו ממצרים ומאז אנחנו מרגישים שייכים – ולא משנה בשעריו של איזה בית כנסת בארץ או בעולם ניכנס.
- נורית דאבוש היא מרצה בקריה האקדמית אונו ובקורס דירקטורים במרכז הבינתחומי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
