משפחתו וקרוביו של רב-סמל (מיל') שמעון יהושע אסולין (24) נפרדו היום (ראשון) בהר הרצל בירושלים מהלוחם שנפל בקרב בדרום רצועת עזה. "הוא היה חסין אש, אני לא מבין איך הכדורים הצליחו לחדור לו לתוך הגוף", ספד ישראל אסולין, וסיפר על גבורתו של אחיו. "הוא היה אחד הגברים הקשוחים שיש, אבל עם לב רך ביותר", אמר.
הוריו של שמעון יוצאים לתושבי בית שמש: "מתפללים לחזק את היחד שלנו"
הוריו של אסולין יצאו לתושבי בית שמש שהגיעו לפתח בית המשפחה כדי ללוות בדגלים את תחילת מסע הלוויה. "יצאנו להגיד תודה על השותפות והיחד", אמר האב הרב רפי אסולין, ראש הישיבה התיכונית "שעלי תורה" בבית שמש. "אנחנו מתפללים לחזק את היחד שלנו. לראות את הטוב שיש בכל אחד. החיבור שיש בכל אחד. על זה אנחנו צריכים להגיד תודה. אנחנו מתפללים שנרקוד ברחובות הללו ריקודים של שמחה וגאולה, אבל עד אז כנראה שנכונה לנו דרך יותר ארוכה. רק ביחד זה ילך. רק ביחד נתחזק וננצח. תודה לכולם, זה ממש מחמם את הלב".
האח הצעיר סיפר על אסולין בהערצה ובכאב. "אני חושב שזה הרגע שבו הוא הראה לנו את המהות שלו. שמעון יצא לפני חודש וחצי מעזה ולא נח בבית לרגע. הוא רצה לחזור והפך את כל העולם. בסוף הצליח לחבור לחבר שלו, מ"מ בצנחנים, דרך השלישות בדרך לא דרך, ולחם בגבורה עד לשבת שנפל בה", אמר.
הוא הוסיף: "שמעון היה בכוח הראשון שנכנס לטהר בתים. באחד הבתים שככל הנראה היה חשוב לחמאס, שמעון החל להילחם יחד עם הרביעייה שאיתו. הוא והצמד שלו הגיעו לקומה השנייה ועל גרמי המדרגות שמעון ביצע לחימה, חתר למגע בצורה לא נורמלית ונהרג מירי ככל הנראה במקום. הוא היה גיבור אמיתי, אחד שה' אוהב אותו. הוא בא למסור את הנפש וביצע את זה על הצד טוב ביותר".
לדבריו, לאסולין היה "חוש הומור מטורף. הוא ניהל את הצחוק במשפחה. אני האח הקטן מתחתיו, ותמיד כשהייתי צריך, הוא היה שם, מגן עליי. הוא עשה הכול בשקט, בענווה, באמת. מספרים לנו כמה הוא היה שקט-שקט. היה עושה מה שצריך, לומד מה שצריך כדי להיות הכי מקצועי שאפשר, חתר למה שצריך לדעת ועשה הכול על הצד הטוב ביותר".
אסולין, לוחם בגדוד ההנדסה 924 של חטיבת הראל, היה תלמיד ישיבת ההסדר "מדברה כעדן" במצפה רמון. משה מאלי, רב בוגרי הצבא בישיבת ההסדר, לימד את אסולין בשנתיים האחרונות. "שמעון השתחרר לפני חודש וחצי מהמלחמה בעזה במסגרת הלחימה עם המחלקה שלו, עם החברים מהשירות ומישיבת ההסדר. הם היו בצפון הרצועה, השתחררו להפוגה של חודשיים והיו אמורים לחזור עוד חודש, אבל שמעון ביקש לחזור וניסה בכל דרך", סיפר.
לדבריו, חבר טוב של אסולין "משך אותו אליו לצנחנים במילואים ללחימה בדרום הרצועה, שם נפל אמש. זה היה עוד חלק מאותה חתירה למצוינות ודבקות במטרה של שמעון, דבר שמאוד אפיין אותו. היה חשוב לו להיות נוכח ומשמעותי במלחמה הזו, החברים שלו אמרו שהיה לוחם בכמה רמות מעל כולם. שמעון תכנן ללכת בהמשך חייו ליחידה מיוחדת. הוא היה במיונים והתקבל ליחידה מסוימת אבל הוא רצה משהו יותר רציני, ובכל התהליך הזה נפתחה המלחמה".
הרב מאלי סיפר כי אסולין היה אהוב על כל חבריו. "תכונה שמאוד אפיינה אותו הייתה שקט פנימי שמעיד על עוצמות מאוד גדולות בתוכו. שמעון תמיד היה אחד שלא מדבר יותר מדי, אבל כשהיה מדבר, היה לו מה לומר בחכמה וטוב טעם. הייתה לו חתירה לאמת. תמיד רצה ושאף שהאמת תצא לאור ודאג למה לא רואים אותה תמיד. כשמשהו הטריד אותו, אם בישיבה ואם בעולם שבחוץ, תמיד היה מברר את הדברים לעומקם ופותח הכל, מעמיק וחוקר. היה אכפת לו ממה שקורה מסביב".
הוא סיכם: "שמעון היה איש של עקשנות ורצינות. זהו הדבר הראשון שעולה לי בזיכרון שלו - עז נפש. לוחם בעל רצינות לא מתפשרת. הוא הלך ועשה כל משימה ומטרה שהוא הציב לעצמו בדרך, הן בבית המדרש, ברוח, והן במלחמה".
