לא נצליח לנצח את המגפה המדממת של רצח נשים כל עוד לא נבצע חינוך מחדש שיקיף את גורמי האכיפה, השיפוט ומקבלי ההחלטות, שניכר כי רבים מהם אינם מבינים לעומק את התחום שעליו הם אמונים, ואינם מפענחים את המנגנון האובססיבי שמוביל גברים קנאים לרצוח את נשותיהם כאשר הן רוצות לעזוב אותם. אחרת איך אפשר להסביר מציאות שבה במשך שנה וחצי בעל שמאיים על אשתו ברצח לא נשלח אל מאחורי הסורגים, אלא ממשיך לחיות את חייו כרגיל. כמה אטימות, חוסר הבנה וחוסר אחריות נדרשים כדי שהמצב האבסורדי הזה יתאפשר?
כאשר יתבגרו בנותיה של דריה לייטל, הן ודאי יחפשו פרטים על הבוקר הנורא ההוא של 17 במרץ 2023, שבו רצח אביהן את אמן במהלומות פטיש. ואז לתדהמתן הן יגלו שבעוד נגד אביהן עמד כתב אישום פלילי בשל איום ברצח, אף אחד מגורמי הרווחה, האכיפה והשיפוט במדינת ישראל לא חשב שמדובר במצב מסכן חיים. ולכן במקום לנעול את הגבר הזה מאחורי סורג ובריח, שלחו אותו לתסקיר של שירותי הרווחה. הו, התסקיר! אותו ניתוח אישיות שאמור לקבוע אם גבר שמאיים לקחת את חיי אשתו, אכן מסוגל לרצוח אותה. ובכן, כמה מפתיע - הוא מסוגל. והוא רצח. בדיוק כפי שהבטיח 18 חודשים לפני כן כשלחש באוזנה: "אני ממש רוצה להרוג אותך, מזלך שהבנות פה". מזל שעמד לזכותה בקושי שנה וחצי.
שנה וחצי שבמהלכן בני הזוג "היו מוכרים לגורמי הרווחה והמשטרה" - היש משפט עקר ועוקר לב מזה? - והתיק הפלילי שנפתח כנגד הרוצח, כמה אירוני, עדיין נמצא בבירור. 18 חודשים שבמהלכם בכל לילה דריה הלכה לישון עם האויב. עד שנרצחה.
אז איך ישנים בלילה כל אותם גורמי הרווחה והאכיפה שידעו, ששמעו, שהבינו שמולם עומד רוצח, אבל לא עשו כלום כדי להציל את חייה של דריה מפני אגרופי הקנאות הזוגית? כמה כתבות והסברים צריך עוד לפרסם כדי שיובן הקשר בין היעדר מסגרות שיקום וגמילה ארוכות טווח לגברים אובססיביים, ובין העקומה המדממת של מספר הנשים הנרצחות מדי שנה? כי כל מה שדריה לייטל חטאה בו היה רצונה לעזוב את מי שאיים והרס את חייה, ועל כך היא שילמה בחייה.
ענת לב-אדלרצילום: סבטלנה קריחליאז איך אתה ישן בלילה, השר לביטחון לאומי, שלא רק עומד בראש מערכת שמפקירה חיי נשים, אלא גם ממש בימים אלה מעכב את העברת חוק האזיקונים מציל החיים, בתואנה המטופשת שיש להמתין לשתי הרשאות עד אשר מחליטים מי מסוכן ומי לא. על העברתו של חוק האזיקונים הוא צריך עדיין לחשוב, ואף לחכות להרשעה שנייה כדי להוציאו לפועל.
ובכן, המקרה הטרגי של הזוג לייטל מוכיח למי שזקוק להוכחה שאין צורך לחכות להרשעה שלישית, שהרי גם בהינף ההרשעה האחת שעמדה כנגדו, ובמכות פטיש, ג'וסיה לייטל איים והבטיח והטיח - ושלח את אשתו אל המקום שממנו איש לא שב.
- ענת לב-אדלר היא סופרת ועיתונאית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
