האחיות מאיה (20) ורינה (16) די, תושבות אפרת שעלו עם משפחתן מאנגליה כילדות, נרצחו ביום שישי בפיגוע ירי בבקעת הירדן כשהמשפחה הייתה בדרך לטיול משפחתי. בזמן שאמן לוסי עדיין נאבקת על חייה בבית החולים, האב ליאו נאלץ להסתגל למציאות חדשה שבה איבד את שתי בנותיו ברגע אחד.
בגל הטרור הנוכחי, משפחת די היא לא היחידה שחוותה אובדן כפול. ב-10 בפברואר, בשדרות גולדה מאיר בשכונת רמות בירושלים, המחבל חוסיין קראקע (31) דרס למוות שלושה בני אדם - האחים יעקב ואשר פאלי, והאברך הצעיר אלטר שלמה לדרמן. אשר מנחם (8) ויעקב ישראל (5) נרצחו כמה שעות לפני כניסת השבת, בזמן שהיו בדרכם לשמחה משפחתית.
האחים עמדו בתחנת אוטובוס בכניסה לשכונת רמות בירושלים, יחד עם אבי המשפחה ואחיהם הגדול, בזמן שהמחבל דהר לתוך התחנה ורצח אותם. יעקב ישראל נהרג במקום. אשר מנחם נפגע באורח אנוש, והובהל לבית החולים שערי צדק תוך כדי מאמצי החייאה. הרופאים הצליחו להחזיר לו דופק, והוא הובהל לניתוח דחוף, אלא שלאחר יממה שבה היה מאושפז במצב אנוש, נקבע מותו. הוא נטמן סמוך לאחיו יעקב ישראל.
הרב שמואל פלאי, סבם של הילדים, ספד להם: "מי ידע שעכשיו צריכה לצאת אש ולאכול את שני הקדושים והטהורים, שני הפרחים האלה. אנחנו לא מבינים למה, אבל יודעים שהקדוש ברוך הוא עושה את זה לבד". אחיהם צביקי בן ה-16 אמר: "אושי, יעקב, כל שבוע בשעה הזאת אתם חוזרים עם אבא. זה חיוך על הפנים". מנהל תלמוד התורה "דרך תבונה" שבה למדו שני האחים, הרב גבריאל קוסובר, אמר: "בא המוות לביתנו, דפק בחלוננו. זה לא דבר נורמלי וטבעי ללוות שני ילדים קטנים מאירים ומזהירים".
ב-26 בפברואר נסעו האחים הלל מנחם (22) ויגל (20) יניב, תושבי ההתנחלות הר ברכה, לישיבות שבהם למדו. כשנסעו בכפר חווארה מדרום לשכם, נצמד לחלון הרכב שבו נסעו מחבל וירה לעברם מטווח אפס. אמם אסתי ספדה להם: "חטפנו סטירת לחי אדירה מהקדוש ברוך הוא. אנחנו מנסים למצוא את הדברים הטובים. יש לנו חור ענק בלב, ושום דבר לא יסגור אותו. לא בנייה, לא הפגנה, לא שום דבר. גם שמחות במשפחה יהיו פלסטר, החור יישאר ואנחנו נלמד לחיות איתו בשמחה ולהמשיך".
"הוא היה אהוב מאוד על החברים והרבנים, חלק בלתי נפרד מהישיבה ותלמידיה. היה תמיד עם חיוך, מסייע ועוזר כל שניתן", סיפר אליאב סמואל, מנכ"ל ישיבת ההסדר בקריית שמונה, שם למד הלל בשנה ד'. יגל התגייס גם הוא למסלול ההסדר והיה אמור להתחיל הליכים לקראת גיוסו לצה"ל לשירות קרבי. חברו הטוב של יגל מהישיבה, גלעד פרידמן, סיפר כי "יגל היה תלמיד חרוץ, אחד שלא מוותר לעצמו. הוא אהב ללמוד את שיעורי הגמרא, והיה מיוחד. איש טוב שלימד מהו הערך בין אדם לחברו. הוא היה חבר טוב של כולם, אהוד. הוא התלבט מתי להתגייס ולא ויתר, כי רצה לגדול בתורה. הוא רצה גם שירות קרבי והיה יכול להגיע לסיירות מובחרות".
