האירוע בשבוע שעבר שבמסגרתו נסגר הרמטית היישוב נווה אטי"ב בגין שהיית ראש הממשלה בנימין נתניהו במלון, הוא הזדמנות להעלות לדיון את התנהלות שב"כ - וספציפית יחידת אבטחת האישים. המפגינים הורחקו שלושה קילומטרים מהמקום, מוחים הורדו מאוטובוסים, קווי תחבורה נסגרו ואפילו תנועת תושבים הוגבלה. המשטרה הקצתה לאבטחה מאות לובשי מדים, מכת"זית, מסוק ופרשים, כל זאת על חשבון משימות אחרות. לא אכנס כאן לשאלה אילו איומים יש על ראש הממשלה, אלא לשלושה היבטים של אבטחתו: נראות, מידתיות והוצאות.
ישראל טרם התאוששה מטראומת רצח רבין שלווה בכשל חמור הן באבטחה והן בעבודת המודיעין של שב"כ. הכשל האבטחתי לא נבע ממחסור בכוח אדם אלא מכך שהצוות נרדם בשמירה. הלקח המרכזי מהאירוע הנוראי - שאסור שיקרה שוב - הביא את אבטחת ראש הממשלה למקומות שנראים בעייתיים.
ראשית אדון בנושא הנראות. מאז רצח רבין, וביתר שאת בתקופת נתניהו, האבטחה סביבו נראית מוגזמת ומזכירה משטרים דיקטטוריים באפריקה ובדרום אמריקה. אפילו בצעידתו בתוך הכנסת, מהמוסדות המאובטחים במדינה, מקיפה אותו טבעת מאבטחים. כשהוא יורד לחוף הים מתווספים לכך שוטרים רבים. כאשר שיירתו נכנסת לקיסריה או כשהיא נעצרת בצמתים, יורדים ממנה מאבטחים עם כלי נשק שלופים. מראה שלא יאמן.
לשם השוואה הביטו בהתנהלות נשיא ארה"ב. לרוב לא תראו טבעת של מאבטחים סביבו. הם נמצאים ברקע או נטמעים בקהל ולא מעבירים תחושה שהוא מאוים כפי שקורה אצלנו. זאת אף שבארה"ב היו במאה האחרונה שלושה ניסיונות התנקשויות בנשיאים שאחד' מהם צלח (הנשיא קנדי שנרצח, והנשיאים ג'ראלד פורד ורונלד רייגן שחייהם ניצלו). האם מישהו חשב מבעוד מועד איך תיראה החלטת מאבטחי ראש הממשלה לחטוף יישוב שלם כולל דרכי הגישה אליו? ניכר שלא.
הנושא השני לדיון הוא מידתיות. למרות הטראומה של רצח רבין, נשאלת השאלה האם מישהו שוקל היכן שמים את הגבול בתחום האבטחה? האם יש צורך בגישת מקסימום המביאה לכך שמרחיקים את המוחים נגדו שלושה קילומטרים מהיישוב? האם יש מקום לשיקול דעת של גורמי האבטחה על פי מהות האיום אל מול ערכי הדמוקרטיה והפגנה כאלמנט חשוב?
בשנה האחרונה הדברים הגיעו לאבסורד, כשבניגוד להחלטת ועדת אדמוני, שקבעה בזמנו מי הם שבעת סמלי השלטון שיאובטחו על ידי שב"כ, החליטה ועדת שרים לענייני שב"כ (בראשות ראש הממשלה...) שגם אשתו ושני בניו יאובטחו על ידי שב"כ (עד אז אבטחתם הייתה בידי יחידת "מגן" במשרד ראש הממשלה). האם הייתה להחלטה זו סיבה אבטחתית אמיתית, קרי איום על חייהם? ואפרופו, האם יש לאבטח את בנו של נתניהו הנמצא חודשים ארוכים בארה"ב על ידי כמה אנשי שב"כ הנמצאים איתו 24/7?
ד"ר אבנר ברנעוזה מתחבר לסוגייה השלישית – העלות הכספית. אין להימלט מעניין זה חרף הטענה שבאבטחת ראש הממשלה לא צריך לקחת בחשבון את ההוצאות. בכל מעשה של המדינה קיימת מסגרת תקציבית. המקרה בנווה אטי"ב הוא דוגמא מצוינת להגזמה קיצונית. אפשר להעריך שאבטחת ראש הממשלה שם על ידי שב"כ והמשטרה עלתה מיליונים. את הדברים חייבים להעמיד במבחן הסבירות: האם סביר שהאבטחה המוטרפת באה להגן על ביטחונו של ראש הממשלה, או שמא אלה נימוקי שווא של ביטחון כדי לפגוע בזכות להפגין?
התחושה היא שגם אם צודק שב"כ הממוקד באבטחה, אין להתעלם מהנראות המוגזמת באבטחת ראש הממשלה, שמייצרת תחושה שקיים איום מידי על חייו (וחיי משפחתו). טבעות האבטחה נותנות תחושה שאנחנו חיים בדיקטטורה שבה השליט מרוחק מהעם כדי למנוע פגיעה שהינה במידה רבה מדומיינת.
- ד"ר אבנר ברנע היה בכיר בשב"כ. כיום עמית מחקר במרכז לחקר הביטחון הלאומי באוניברסיטת חיפה
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
