הכנסת מסרה היום (שישי) את תגובתה לעתירות לבג"ץ נגד חוק יסוד הנבצרות. בניגוד לעמדת היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה, עמדת הייעוץ המשפטי של הכנסת היא כי אין מקום לדחיית מועד החלת התיקון לחוק הנבצרות, ובפרט מאחר שמדובר בחקיקת יסוד. במקביל נמסר כי עמדתה העקבית של היועצת המשפטית לכנסת שגית אפיק היא כי אמנם ראוי לכונן חוקי יסוד הנוגעים ליחסים בין הרשויות בתחולה נדחית, אך משעה שבחר המחוקק מפורשות לכונן את החוק בתחולה מיידית, אין מקום להתערב בכך.
• לקריאת תשובת הכנסת המלאה - לחצו כאן
בכתב תשובת הכנסת שנמסר לבג"ץ נכתב כי "בהתייחס לשאלת דחיית תחילתו של החוק, בתשובה מתואר בהרחבה הליך כינון חוק היסוד המתקן, שכלל דיונים מקיפים בהשתתפות חברי כנסת וגורמים נוספים, ובסופו נערכו שינויים בנוסח בעקבות ההערות שנשמעו. לעמדת הייעוץ המשפטי לכנסת, ההסדר כפי שגובש עדיף על ההסדר החסר שהיה קיים ערב חקיקתו, ובהתאם לפסיקת בית המשפט הנכבד, הביקורת השיפוטית צריכה להתבסס על תכלית החוק, ולא על המניעים שהובילו לחקיקתו".
עוד צוין בתשובה כי "לחוק היסוד המתקן אין השפעה על הסדר ניגוד העניינים של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ועל חובותיו על פיו". כאמור, בנוגע לדחיית מועד תחולת התיקון לחוק, היועצת המשפטית לכנסת אפיק סבורה שאין להתערב בהחלטת המחוקק לכונן את החוק בתחולה מיידית. "החוק מאוזן, דומה במהותו ובפרטיו להסדרי נבצרות שנקבעו לנושאי משרה אחרים בישראל, דוגמת נשיא המדינה ויו"ר הכנסת, ודומה אף להסדרים שהוצעו בעבר בעניין זה. בית המשפט קבע פעמים רבות שהדין הקיים אינו אוסר על כינון חוקי יסוד משטריים בתחולה מיידית, ועל כן אין מקום לאסור על כך במצב הנורמטיבי הנוכחי"
"אשר על כן, עמדת הייעוץ המשפטי לכנסת היא כי בענייננו אין מקום לדחיית מועד תחילת חוק היסוד המתקן כפי שנקבע על ידי המחוקק, ובפרט שעה שמדובר בחקיקת יסוד, על כל המשמעויות הנובעות מכך".
ראש הממשלה בנימין נתניהו השיב אמש לבג"ץ על העתירות נגד חוק הנבצרות, וטען כי מטרתן "לבטל את רצון הבוחרים". הוא הוסיף כי "במדינת ישראל לא התקבל שלטון האליטות של אפלטון וקולו של כל אחד מבוחרי סיעות הקואליציה שווה לקולו של כל אזרח אחר", וכי "הפיכת הצו על תנאי למוחלט אינה בסמכותו של בית המשפט".
לטענת נתניהו, הפיכת הצו למוחלט "משולה למעשה להתערבות תקדימית וחריגה בחקיקת היסוד של הרשות המכוננת בהסדר חוקתי קבוע, ולא אקט פרשני. במדינה דמוקרטית-ליברלית, מנהיגים נבחרים ומודחים על ידי העם. לעתים נדירות כהונת מנהיג מופסקת שלא באמצעות הדחה, וזאת כשהמנהיג מאבד את מסוגלותו לתפקד - במקרים דוגמת אובדן דרמטי של יכולת פיזית או מנטלית".