47 דקות של זעזוע, בכי ושבר: 56 חברי הכנסת שהוזמנו היום (יום רביעי) לצפות בסרט שהכין דובר צה"ל על אירועי הזוועה ב-7 באוקטובר יצאו מהאולם מפורקים ובוכים - רבים מהם לא שרדו את הצפייה עד הסוף.
בפתח האולם ניצב היום רופא הכנסת. הוא הציע לח"כים כדור הרגעה לפני הצפייה, רובם ככולם נענו להמלצה ולקחו כדור אחד או שניים. אלא שלדבריהם, זה לא עזר. רוב חברי הכנסת המשיכו להתפרק בבכי גם שעות לאחר ההקרנה.
חברי הכנסת התבקשו להשאיר את הטלפונים מחוץ לאולם, יו"ר הכנסת אמיר אוחנה דיבר טרם ההקרנה עם הח"כים ואמר שקיבל את ההחלטה להקרין אחרי לבטים ארוכים.
אוחנה אמר שהטיעון להקרין היה שנדע מול מי ומה אנחנו מתמודדים, לראות את הרוע במו עינינו ולשמוע. לדעת עד כמה המלחמה ברוע צודקת ומוצדקת וגם לדייק באמת.
חברי הכנסת שנכחו באולם מספרים כי מי שרתח באולם היה ח"כ אלמוג כהן, שבימים הראשונים למלחמה נלחם יחד עם חבריו במילואים. הוא צעק באולם: "נקמה" וקריאות נוספות כמי שלא מאמין שהזוועות התרחשו באמת. "העיניים לא יכולות לתפוס וגם הראש לא", אמר ח"כ כהן, שיצא אחרי 15 דקות. "התמונות של תינוקות בגיל של הבן שלי פירקו אותי. יצאתי החוצה באמצע, שבור. לא מסוגל לראות ולתפוס את מה שקרה לנו".
רוב חברי הכנסת שהצליחו לצפות עד הסוף יצאו מהאולם כשהם בוכים ורועדים.
ח"כ גלית דיסטל שיתפה ברשתות אחרי שיצאה משם: "מעולם לא לקחתי כדור כזה. היום לקחתי בלי לחשוב פעמיים. אמיר אוחנה אמר כמה מילים לפני ההקרנה, בעיקר הזהיר אותנו לא לחשוף שום מידע קונקרטי מהסרט. החזקתי מעמד בתוך האולם חמש דקות. ואז ברחתי בזעקות בכי וגוף רועד. כן כדור הרגעה, לא כדור הרגעה - אני כותבת לכם את המילים הבאות מתוך התקף חרדה שלא חוויתי כמותו בחיים".
גם ח"כ קטי שטרית יצאה מהאולם באמצע, אחרי 17 דקות: "לא יכולתי לשאת את המראות. לא יכולתי לראות את הרוע. הקולות של הילדים, התחנונים שלהם מול הרוע הצרוף, לא עוזבים אותי. לראות את הרוע בצורה כזאת זה דבר שהמוח האנושי לא יכול לקלוט. רעדתי, בכיתי, יצאתי מהאולם. לא מצליחה להירגע עד עכשיו".
"אני מרגיש מפורק. אני עדיין לא יודע מה לעשות עם המשך הלו"ז של היום", שיתף ולדימיר בליאק. "כל מה שאני רוצה זה לחבק עכשיו את הבנות שלי ולא לעזוב אותן. יש שם אירועים קשים מאוד לצפייה, בעיקר מה שקרה שם עם הילדים וההורים. פשוט אי אפשר לעכל את זה. ראינו זוועות לאורך הימים האחרונים, אבל הסצנות של מה שקרה בתוך הבתים זה בלתי נתפס. לראשונה בחיים לקחתי כדור הרגעה".
מירב בן ארי הייתה בן היחידות, שדווקא צפתה בסרט כולו. "לא בכיתי, לא התפרקתי, לא לקחתי כדור הרגעה בכניסה ולא ברחתי מהאולם", היא צייצה. "צפיתי בהכול מהשורות הראשונות באולם, עד הסוף. היה לי חשוב להסתכל על המפלצות האלה בעיניים ולראות את הנרצחים שלנו. יצאתי משם ואמרת לעצמי שאנחנו ננצח אותם, זה ברור לי. ושיום אחרי המלחמה, מי שהביא אותנו לאסון הזה, ישלם".
