אחרי 417 ימים שבהם נלחם על חייו, נפטר היום (שלישי) לוחם דובדבן רס"ל יונה בצלאל בריף ז"ל. בני משפחתו, שלא משו ממיטתו בטיפול נמרץ, מספרים על מסע הגבורה הכפול שלו: על הפציעה ממטען במאי 2023, כשאחריה התעקש לחזור ליחידה, ועל הפציעה האנושה ב-7 באוקטובר בקרב בכפר עזה. במשך 417 ימים הם עקבו אחר כל תנועה קטנה שלו, כל הישג בדרך להחלמה, עד לפטירתו בבית החולים. הלווייתו תתקיים מחר בשעה 13:30 בבית העלמין בהר הרצל בירושלים.
3 צפייה בגלריה
יונה בצלאל בריף ז"ל
יונה בצלאל בריף ז"ל
רס״ל יונה בצלאל בריף ז"ל
משפחתו של יונה. ״יונת השלום״
(צילום: מאיר תורג'מן )

"מגיע ליונה שכל מי שהכיר או לא הכיר אותו יגיע ללוות אותו בדרכו האחרונה״, אומר אחיו, מיכה בריף. ״יונה נלחם בגבורה 14 חודשים כדי לחיות. החלום שלו היה לצאת בכיסא גלגלים, לעבור מטיפול נמרץ לשיקום. הוא רצה לחיות ונלחם עד הרגע האחרון״.
האב, דיויד בריף, לצד בני משפחה וחברים בביתם שבמודיעין, מספר: "הוא נפצע בשעות הראשונות של הלחימה, כשהגיע עם הצוות להציל אנשים בכפר עזה. היו הרבה עליות ומורדות בטיפול נמרץ. רק בשבוע שעבר הוא עוד היה ערני, חשבנו שהוא בדרך החוצה מטיפול נמרץ, עד להידרדרות שבסופה הוא נפטר״.
יונה היה אמור להשתחרר בדצמבר 2023, לאחר שלוש שנות שירות כלוחם ביחידת דובדבן שתמיד חלם להגיע אליה. ב-7 באוקטובר הוא הוקפץ עם צוותו לכפר עזה, שם לחמו בקרבות מול מאות מחבלים שפשטו על הקיבוץ ותפסו בני ערובה. הצוות הצליח לחלץ תושבים בשני "איתורים" הירואיים, ובדרכם לחילוץ לוחם שב"כ מאחד הגגות, נורו לעברם יריות. מפקד הפלגה רס"ן בן בורשטיין ורס"ל אמיר פישר נהרגו במקום, ולוחם נוסף נפצע.
האח מיכה משחזר את הרגע שפי ששמע מיונה: "רצתי אליו, החזקתי את בן והרגשתי כדורים נכנסים בי. הכדורים נכנסו לגוף, אבל לא ויתרתי״, ומספר על אחיו: "יונה באמת לא ויתר, הוא משך את המפקד עד שנפל על הקרקע. 13 כדורים הוא חטף, אחד מהם בראש״.
3 צפייה בגלריה
רס"ל יונה בצלאל בריף ז"ל ואחותו ליבי
רס"ל יונה בצלאל בריף ז"ל ואחותו ליבי
יונה ז״ל ואחותו ליבי
3 צפייה בגלריה
רס"ל יונה בצלאל בריף ז"ל
רס"ל יונה בצלאל בריף ז"ל
(צילום: באדיבות המשפחה)
"שמחת תורה הייתה השבת הראשונה שהוא סגר ביחידה אחרי הפציעה, והוא לא הצטער לרגע שחזר", מספר מיכה. על הימים והלילות בטיפול נמרץ בתל השומר לצד יונה הוא מספר: ״כמה אושר היה להיות איתו כל יום. אפילו כשהוא הזיז אצבע זה היה עבורו ועבורנו ניצחון. היה כיף איתו בכל רגע ורגע. למרות העליות והמורדות במצבו הרפואי, הוא תמיד שר ואהב מבקרים. זה היה יונה, כשמו כן הוא - יונת שלום, תמיד מוקף חברים״.