בצל המלחמה קיים הערב (חמישי) ארגון אלמנות ויתומי צה"ל אירוע הוקרה וגבורה למען כ-600 אלמנות ויתומי כוחות הביטחון במלחמת חרבות ברזל. את הערב הנחתה יסמין, אלמנתו של סער מרגוליס, בן קיבוץ כיסופים שנפל בקרבות מול מחבלים ב-7 באוקטובר. סער לא נשאר אדיש לקולות המחבלים בקיבוץ, שירו לכל עבר – הוא יצא מביתו במהירות ונלחם במשך 12 שעות מול עשרות מחבלים, בזמן שאשתו יסמין ובנותיהם נמצאות בממ"ד.
אירוע ההוקרה לאלמנות ויתומי צה"ל
(צילום: עידו ארז)
"המטרה שלי הערב היא באמת להעביר את התחושות מאותו יום, את הרצון להשמיע את הקול של סער ולספר את סיפורו", אמרה יסמין. "כשסער יצא מהבית, הוא לא ידע לקראת מה הוא הולך אבל היה ברור שהוא יוצא. הוא היה רבש"ץ במשך 11 שנה והמסירות הזו שלו לא זרה לי. התכתבנו בטלפון כל חצי שעה בערך, הוא אמר לנו לא לפתוח לאף אחד את הדלת וחסך ממני את כל הכאוס שהיה בחוץ. בסביבות השעה אחת נותק הקשר כי התקשורת לא עבדה בכל הקיבוץ, הייתי בטוחה שעוד מעט הוא חוזר הביתה, וכל הזמן הזה אני בממ"ד לבד עם הבנות, עד יום ראשון בבוקר".
5 צפייה בגלריה
"איבדתי את האדם הכי יקר לי". סער מרגוליס ז"ל, שנפל בקרבות מול מחבלים בכיסופים, בתמונה עם אשתו יסמין ושתי בנותיהם
אחרי שעות ארוכות, מלאות חוסר ודאות לגבי מה שקורה בקיבוץ ועם סער, יסמין ובנותיה חולצו בידי הרבש"ץ של הקיבוץ וחיילים רבים תחת אש. "לקחו אותנו לנקודה שבה רוכזו כל אנשי הקיבוץ", היא נזכרה. "בדרך ראינו גופות ובתים שרופים, אבל בשלב הזה עדיין לא הנחתי שמשהו רע קרה לסער. בהמשך אותו יום בחצות הודיעו לי שהוא נהרג".
לדבריה, "מאז אספתי עדויות על מה שקרה ועל סיפור הלחימה של סער. הוא עבר בית אחר בית, חיסל מחבלים וסייע לחילוץ בני ערובה, עד שבשעה חמש הוא נכנס לאחד הבתים שהיו בו מחבלים עם מקלע כבד. הם ירו בסער ובלוחם שהיה איתו, ושניהם נהרגו במקום. היו חברי קיבוץ שראו אותו נלחם וסיפרו לי שהוא היה ממש הראשון שפרץ דלת אחר דלת ונלחם במחבלים".
5 צפייה בגלריה
מימין: דפני, אלמנתו של איתי יהושע שנפל ב-7 באוקטובר, ראש המוסד לשעבר יוסי כהן ויו"ר ארגון אלמנות ויתומי צה"ל תמי שלח
(צילום: עידו ארז)
היא הבהירה שלא הופתעה מהגבורה שגילה תחת אש. "אני מכירה אותו מגיל 17, היה ברור לי מי הוא, שהוא יסכן את עצמו כדי להציל אחרים", אמרה. "הייתי מעדיפה שהוא יישאר איתנו בממ"ד אבל זו לא הייתה אופציה, הוא לא היה מצליח לחיות עם עצמו. הוא מת כמו שהוא הרגיש שהוא ימות. אני הכי גאה בו בעולם, הוא צריך להיות גיבור שמוכר בכל בית בישראל ובכל דרך שאפשר להנציח. בסוף זה קשה, איבדתי את האדם הכי יקר לי".
סימה, אלמנתו של רנ"ג שמואל גולימה שנפל בקרב במשטרת שדרות, סיפרה שבאותו בוקר הוא היה בכוננות והוקפץ אל התחנה. כשהגיע, המחבלים כבר התמקמו על הגגות מסביב וירו לעברו. שמואל ניסה להימלט ולהציל אחרים בזמן הירי, עד שלבסוף נפגע. "זה היה יום שחור", אמרה סימה. "אנחנו שומרים שבת והטלפון לא מפסיק לרטוט. תוך כדי האזעקות הוא לבש מדים ויצא לתחנה. הייתי בטוחה שכמו הקפצה בשבת הוא יחזור אחרי כמה זמן. פתחתי את הטלפון והדבר הראשון שאני רואה הוא סרטון של מחבלים על טנדר בשדרות".
"התקשרתי למוקד 100, ניסיתי להבין מה קורה עם בעלי", סיפרה. "בשתיים בלילה הייתה נקישה בדלת ואמרו שהוא היה בתחנה אבל לא בטוחים אם נהרג או נפצע. 12 ימים לקח לזהות את הגופה שלו, עד שהודיעו לנו שזה סופי והוא נרצח. המחבלים היו שם לפניהם וכל מי שהתקרב לתחנה נורה".
מאז החיים של סימה ושלושת ילדיה השתנו: "זה כואב, היו לנו כל כך הרבה תוכניות – לטייל, לעבור לבית גדול יותר – ולקחו לי אותו. אבל היה ברור שבאותו יום הוא מתייצב. היה לו לב זהב, הוא תמיד נחלץ לטובת אחרים. הוא איתנו בלב לעד".
באותו אירוע דרמטי בתחנה בשדרות נהרג גם רס"ב אדיר שלמה. אדיר היה אחראי לוגיסטיקה בתחנת משטרת שדרות ונרצח בידי מחבלים שחדרו לעיר ושמו לעצמם כמטרה לכבוש את התחנה. אלמנתו, חני, סיפרה: "הוא לא היה צריך לעבוד באותה שבת. כששמענו את האזעקות הוא קיבל הרבה הודעות וקראו לכולם להגיע לתחנה. הוא נסע לשם מהר והמחבלים כבר הגיעו לשם. כשהם ראו אותו הם ירו בו ברכב. ניסינו שוב ושוב ליצור איתו קשר ללא הצלחה, עד שבשעה 16:00 הודיעו לי שהוא נרצח. ארבעה ימים לקח למצוא את הגופה שלו, עד שקברנו אותו".
בכאב היא סיפרה על האיש המיוחד שהיה: "אדיר היה אבא שכולו נתינה. אין אחד שהוא לא היה נחלץ לעזרתו. באותה שבת הסתכלתי עליו יוצא מהחלון ושם בעצם נפרדתי ממנו בפעם האחרונה. כולם שואלים אותי איך נתתי לו ללכת החוצה לתחנת המשטרה, אבל לא יכולתי לעצור בעדו, הוא היה מסור מאוד ואנחנו לצערי איבדנו נשמה טובה. ארבעת הילדים שלנו כואבים ומתמודדים כל אחד בדרכו, ואני נשארתי לבד".
עם היוודע ממדי האסון ב-7 באוקטובר ופרוץ המלחמה, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל רתם את כל משאביו למען חברי הארגון החדשים והוותיקים, לטובת סיוע בכל דבר שיזדקקו לו – מפינוי חברי הארגון המתגוררים באזורי מלחמה, דרך מתן סיוע נפשי ורפואי ועד המשך קידום חקיקה שתעגן את זכויותיהם של האלמנות והיתומים בישראל.
200 משפחות חדשות הצטרפו לארגון אלמנות ויתומי צה"ל מאז 7 באוקטובר, והאירוע הערב הוקדש להן. השתתפו בו יו"ר הארגון תמי שלח, השחקנית עמית פרקש וראש המוסד לשעבר יוסי כהן, ובחלק האמנותי שרו ריטה, הראל סקעת והחזן שי אברמסון.
ראש המוסד לשעבר, יוסי כהן, אמר באירוע: "כל כך הרבה חיים שוקקים, מלאי משמעות ועשיית הטוב, נקטעו באיבם. משפחת השכול בישראל גדלה במהירות השוברת את ליבנו בכאב בלתי יתואר, שפוצע את נשמתנו ופוער בנו בור של אובדן וחיסרון. בכל יום חיילינו מוסרים את נפשם במלחמה הצודקת והקשה המתנהלת ברצועת עזה, למען העם והמדינה, למען כולנו. ימים נוראים אלה לימדו אותנו שיעור חשוב, שרק יחד ננצח. הרוח הישראלית יודעת לעבור כל מכשול כשאנחנו מאוחדים".
תמי שלח, יו"ר ארגון אלמנות ויתומי צה"ל, מסרה: "הארגון קם כדי לתמוך ולעזור להכיל את הכאב, וללוות בהמשך הדרך הארוכה יד ביד. ההיקפים הם חסרי תקדים: אותו היום והמערכה שבאה אחריו צירפו אל ארגוננו כ-600 אלמנות ויתומים. אנחנו יודעים שזה לא הסוף ואנחנו רק בשיאה של המערכה, ולצערנו משפחות נוספות יצטרפו אל ארגוננו, חלקן חדשות וחלקן ותיקות שחוות אובדן נוסף. האירוע הזה נוצר כדי שנוכל להמשיך לתרום, להוקיר ולחזק את המשפחות לאורך הדרך, כי הארגון שלנו ימשיך להיות לבית לאלמנות ויתומי כוחות הביטחון".
