6 צפייה בגלריה
קרן ירחי-מילוא. "בישראל ובעולם רואים כמה הדמוקרטיה שברירית"
(צילום: Linette and Kyle Kielinski)
קרן ירחי-מילוא מודאגת וכדאי להקשיב לה. בקיץ האחרון היא מונתה לדיקנית בית הספר ליחסים בינלאומיים ומדיניות ציבורית של אוניברסיטת קולומביה בניו יורק (SIPA), ובכך הפכה לא רק לישראלית הראשונה בתפקיד, אלא גם לאישה הצעירה אי פעם המכהנת בו באחת האוניברסיטאות הנחשבות בעולם.
"הדמוקרטיה בישראל מאוד שברירית, ומה שקורה עכשיו בארץ מאוד מדאיג", היא אומרת בראיון ל-ynet. "בדמוקרטיה יש חופש ביטוי, יש מוסדות, יש שלטון נבחר, יש הפרדת רשויות, יש דיון ויש הפגנות - ועל הכול צריך להגן. אני מגיעה ממשפחה פוליטית שכולה בארץ, ואני מדברת עם אמא שלי המון על מה שקורה. אני חווה את הרגשות, שומעת את הכאב וכואב לי שאני לא בישראל עכשיו".
ירחי-מילוא והילרי קלינטון מתכוננות בפרסומת לקורס המשותף
הכאוס המלווה את המהפכה המשפטית בישראל חוצה את האוקיינוס ומגיע עד אליה לניו יורק. "המצב עצוב, מדאיג, וזה חורה לי ברמה האישית", היא מסבירה. "אני לא יודעת לאן זה ילך, אבל כשאני שמה כובע של חוקרת אני יכולה לראות שזאת חלק ממגמה עולמית. אחד האתגרים שהעולם מתמודד איתו היום נוגע לחוזק של הדמוקרטיות, ואנחנו מדגישים את זה אצלנו בבית הספר. מה שאנחנו רואים עכשיו בישראל ובמקומות אחרים בעולם הוא עד כמה דמוקרטיה היא סוג משטר שברירי. זה טרנד מאוד מדאיג ואנחנו מנסים לבחון מה התפקידים של – למשל - טכנולוגיה, מדיה חברתית ודיסאינפורמציה בהחלשה של דמוקרטיה".
ירחי-מילוא (44) היא כאמור לא עוד קול שמנתח את הנושא. היא נחשבת לעילוי בתחום חקר היחסים הבינלאומיים, מכשירה את הדור הבא של דיפלומטים ואנשי ממשל ועומדת בראש אחד מבתי הספר החשובים בעולם, עם רשימת בוגרים כמו מזכירת המדינה לשעבר מדליין אולברייט, איל ההון וורן באפט וראש ה-CIA לשעבר ג'ורג' טנט, וסגל שכולל גם את הילרי קלינטון, שאיתה היא תעביר החל מהסמסטר הקרוב קורס בנושא קבלת החלטות ואסטרטגיה.
"נשיא האוניברסיטה פנה אליי ואמר לי שהוא והילרי מיודדים, ושהוא חושב שזה רעיון טוב להפגיש בינינו. מיד אמרתי לו 'ברור!'", היא מספרת. "היא תמיד הייתה גיבורה ומודל לחיקוי בשבילי. אחד הזיכרונות הראשונים שלי בתחום היחסים הבינלאומיים הוא הצפייה בטלוויזיה בחתימה על הסכמי אוסלו בבית הלבן עם הקלינטונים".
הן נפגשנו לקפה במשרד של ירחי-מילוא, "והחיבור היה מיידי. דיברנו הרבה על ישראל, היא ידעה עליי המון, קראה את הספרים שלי, באה מוכנה כמו תמיד. אני התרגשתי מאוד. באתי עם פיץ' מוכן ובסוף שכנעתי אותה שנלמד יחד. היא חדה, אנליטית, יש לה ידע עצום והמון אנרגיה, וזה מאוד חשוב לנו בתקופה שבה העולם מתמודד עם המון בעיות גלובליות מורכבות. הקורס ישלב תיאוריה ופרקטיקות. היא תדבר על ניהול משברים וקבלת החלטות שלקחה חלק בהן, למשל הסנקציות על איראן, הפסקת האש בעזה, המצוד אחר בן-לאדן ועוד".
נקודת חיבור נוספת בין השתיים קשורה לקידום נשים בתחום הביטחון והאסטרטגיה המדינית: "זה משהו ששתינו עובדות עליו המון. הצוות שלי ב-SIPA מורכב כמעט כולו מנשים. אני תומכת בלהכניס לעולם הזה יותר נשים, ובארה"ב זה יותר קל מאשר בישראל. בארץ זאת תרבות שמתחילה מהצבא וכנראה שלאנשים יותר קשה לקבל את זה".
איך עולם בהובלה נשית היה נראה אחרת?
"המחקר והספרות מראים שיש שוני משמעותי בין גברים ונשים כשזה נוגע לצורת ניתוח סיטואציה. חשוב שתהיה ראייה אחרת על שולחן קבלת ההחלטות ופחות הטיה ודעות קדומות. אבל מעבר לכך, מדיניות חוץ אמורה בסופו של דבר לשקף את החברה שבה אנחנו חיים, ולא יכול להיות שחלק ניכר ממנה לא מגיע למעמד של קבלת החלטות".
אמריקנים לא יודעים להכיל את הדיון
אם המטרה המיידית של ירחי-מילוא וקלינטון היא לחנך לקידום נשים ומיעוטים, המטרה הגדולה היא לחנך דור שידע איך להתמודד עם תפיסות שונות ולנהל דיון, גם אם הצדדים לא מסכימים זה עם זה. "אנחנו חיים בעולם של קוטביות קיצונית, וחייבים ללמד את הדור הזה של סטודנטים איך לדון ואיך להתמודד עם עודף צנזורה עצמית", היא אומרת. "סטודנטים נורא פוחדים היום להתווכח. הם לא יודעים איך להיות פתוחים עם אחרים לגבי דברים שהם מרגישים וחושבים פעמיים לפני שהם מדברים, כי אולי זה לא פוליטיקלי קורקט. יש בזה סיכון גדול כי בפועל רמת הדיון נפגעת".
כלומר, אתן מתמודדות כרגע עם תוצרי הלוואי של תרבות ה-Woke האמריקנית? צנזורה עצמית ותרבות פוליטיקלי קורקט זאת כנראה לא הבעיה שלנו בישראל.
"נכון, זאת עוד לא בעיה בחברה הישראלית ואני גם מקווה שלא נגיע לשם. המטרה שלנו היא לשבור את המנטליות הזאת בארה"ב. בארץ אולי לא מקשיבים אחד לשני אבל בארה"ב לא יודעים איך לנהל ולהכיל את הדיון. וזה כל כך חשוב, זה ערך דמוקרטי. אנחנו רוצים שיהיה שוק חופשי של רעיונות, אנחנו לא רוצים לצנזר דעות או להגיע למצב של אנשים שמתנהלים בתוך בועה. זה התפקיד שלי כדיקנית, וזו גם הסיבה שקלינטון פה. זה התפקיד של האקדמיה - אסור לנו להיות מגדל השן, בטח בבית ספר של מדיניות ובטח כשהמצב כל כך קשה היום בגלל שהחברה כל כך קוטבית".
היא נחשבת מטאור והקריירה האקדמית שלה עברה במחצית מתוך שמונה אוניברסיטאות ה-Ivy League של ארה"ב (ליגת הקיסוס המאגדת את המוסדות האקדמיים היוקרתיים ביותר בחוף המזרחי): את התואר הראשון עשתה באוניברסיטת קולומביה, את הדוקטורט ב-Penn, את הפוסט בהרווארד, משם עברה ללמד בפרינסטון עד שחזרה שוב לקולומביה. היא פרסמה שני ספרי מחקר שזכו לתהודה רחבה: הראשון התמקד בקבלת החלטות ובאופן שבו קהילות המודיעין מעריכות את הכוונות של אויביהן. היא חקרה את השוני בקבלת החלטות והראתה כיצד דעה קדומה או הטיה משחקת תפקיד מרכזי. ספרה השני הכניס פסיכולוגיה התנהגותית לתחום של קבלת החלטות ומדיניות חוץ, ולמעשה קשר בין פרופיל אישיותי של מנהיגים - התרבות, הרקע, הסביבה שלהם ותהליך החיברות שעברו - לבין קבלת החלטות בנוגע לשימוש בכוח צבאי. גם כאן ירחי-מילוא הראתה כמה השפעה יש לדעה קדומה בכל החלטה שמקבלים.
המחקר שלה מעולם לא התמקד בישראל. אף שהיא מעידה שהיא מאוד מחוברת לזהות הישראלית שלה, כשזה נוגע לאקדמיה היא דוגלת בהפרד ומשול. "אני לא חוקרת של פוליטיקה ישראלית", היא מסבירה. "כפרופסורית ליחסים בינלאומיים, הספרים והמאמרים שלי כמעט ולא נגעו בישראל. זאת לא איזו החלטה שקמתי בבוקר יום אחד וקיבלתי באופן מודע, אבל זה כמו שתשאל פיזיקאי ישראלי למה הוא לא חוקר רק פיזיקה בהקשר של ישראל. העבודה שלי מתמקדת במחקר רחב היקף. עולם היחסים הבינלאומיים הוא עולם גדול, וחלק גדול מהשאלות לא קשורות לישראל".
חסרים ישראלים במדעי החברה
כשנכנסה לתפקידה הנוכחי הבהירה ירחי-מילוא כי היא "דיקנית של כולם", שלא תיכנס לנושאי הסכסוך הישראלי-פלסטיני ו"בינתיים לא הועמדתי במצב בעייתי מאיזשהו צד". מצד שני, אחת המטרות ששמה לעצמה היא להביא יותר תלמידים ישראלים לבית הספר.
"כן, יש לי שליחות מסוימת כדיקנית ואני רוצה לראות כאן הרבה יותר תלמידים מישראל", היא אומרת. "ישראלים צריכים להיות נוכחים לא רק במדעים מדויקים, הנוכחות שלהם מאוד חסרה במדעי החברה. הניסיון הצבאי שלהם, למשל, מאוד רלוונטי למה שאנחנו מלמדים בבית ספר. אנחנו יוצרים את המנהיגים של מחר, אנחנו נותנים להם מודל וכלים אינטגרליים ומקצועיים להכיר ולנתח את הבעיות הלוחצות ביותר היום, ואני מאוד רוצה לשנות את ההטיה האנטי-ישראלית. אין דרך טובה יותר מאשר אם יבואו לפה ישראלים. זה משנה את השיח ונותן אפשרות לאנשים אחרים שלא ראו ולא שמעו דעות אחרות לפתוח את הראש".
היא ממשיכה: "וזה גם עובד הפוך: לשבת לצד אנשים מכל העולם ולשמוע מה הם חושבים על ישראל נותן פרספקטיבה אחרת. מצד שני, לא חייבים לבוא לפה ולהתעסק רק בישראל. היתרון שלנו זה האופק הרחב. העולם הוא גדול, וכל מדינה חושבת שהיא מרכז העולם, אבל כשמגיעים לפה מגלים כמה החלק שלנו קטן. פתאום מבינים שאמנם יש בעיות ייחודיות, אבל הרבה פעמים הן חלק ממגמה כלל עולמית. לכן חשוב לי שיגיעו תלמידים ישראלים. מבחינת כמות אנחנו מאוד רחוקים מאיפה שהיינו רוצים להיות".
אולי בגלל שכר הלימוד האסטרונומי. בערך 60 אלף דולר לשנה.
"ברור שהלימודים כאן יקרים ואני מאוד מקווה שמישהו יקרא את הכתבה הזאת ויבין שיש כאן דיקנית שזה חשוב לה ואולי יעזור ויתגייס. אני קוראת לפילנתרופים בארץ ולממשלה לתמוך יותר בסטודנטים ישראלים שרוצים ללמוד באחד מבתי הספר הטובים בעולם ולהיות חלק מקהילת מנהיגי המחר. יש לנו המון סטודנטים שמגיעים מכל העולם בתמיכת הממשלות והקהילות שלהם. זה לא המצב עם ישראל. אני מאוד מקווה שזה ישתנה".
טיול בת מצווה לקולומביה
היא גדלה בחולון, בת לאב שעלה מסוריה עם משפחה מעוטת יכולת. "הוא היה מבריק אבל לא יכול היה אפילו לסיים תיכון בגלל שנאלץ לצאת לעבוד ולעזור לפרנס", היא מספרת. "מגיל קטן לימדו אותנו על החשיבות של חינוך ושזאת הדרך להגיע להישגים. יכולתי לראות את הכאב הזה בעיניים של אבא שלי, שכל כך אהב ללמוד, אבל אף פעם לא הייתה לו היכולת. כששואלים אותי מה הדרייב שלי ואיך הגעתי לאן שהגעתי - זה כדי לפצות על מה שהוא לא יכול היה להשיג. וזה דרייב מטורף".
אביה נפטר בתקופה שלימדה באוניברסיטת פרינסטון. הוא לא זכה לקרוא את הספר שלה, לא זכה להיות שם כשקיבלה קביעות, לא זכה לראות אותה עם הילרי קלינטון ובכלל, החמיץ את הפרק הנוכחי של חייה. "זה מאוד כואב לי", היא אומרת. "כל החסכונות שהיו להורים שלי, כל מה שהיה להם, הלכו ללימודים שלי. הם תמיד ידעו שהחלום שלי היה קולומביה".
למה דווקא קולומביה?
"מאז שאני זוכרת את עצמי נורא אהבתי יחסים בינלאומיים. ראיתי כל הזמן חדשות עולמית בטלוויזיה וזה נתן לי תחושה של קשר לעולם. הערצתי את מדלן אולברייט, היה לה קסם וחוש הומור שנורא משך אותי, וידעתי שהיא למדה בקולומביה. כמתנה לבת מצווה שלי ביקשתי מההורים לטוס לניו-יורק כדי לבקר בקמפוס. הגעתי לכאן, לקחתי עותק של חוברת הקורסים, והתחלתי לסמן במרקר את אלה שאקח. החברים שלי בארץ חשבו שזאת בדיחה. תמיד דיברתי על זה שאני אלך לקולומביה, פשוט לא הייתה לי תוכנית סדורה איך להגיע לשם".
עוד כילדה היה לה כישרון לשפות ושליטתה בערבית הובילה לשירות צבאי ב-8200 ("אלה היו השנתיים היותר מעניינות בחיי"). אחרי השחרור התחילה ללמוד משפטים וממשל במרכז הבינתחומי בהרצליה, ואז הגיעה ההזדמנות לעשות התמחות במשלחת הישראלית באו"ם. היא הייתה אמורה לנסוע לסמסטר ולחזור, וזה כמובן לא קרה. בזמן ההתמחות הכירה את בעלה, אריאל, בנו של רוני מילוא, ומי שהיה דובר השגריר דאז, יהודה לנקרי. בני הזוג ירחי-מילוא גרים עד היום באפר ווסט סייד במנהטן.
בתום ההתמחות באו"ם התקבלה לקולומביה, שם פגשה את המנטור שלה, פרופ' רוברט ג'רוויס המנוח, מהחוקרים הבולטים בתחום היחסים הבינלאומיים, "והשאר היסטוריה", היא אומרת. "לקחתי קורס אחד שלו והוא הפך להיות כמו דמות אב. משם הכל כבר התחבר, מצאתי את הייעוד שלי. חזרתי הביתה ואמרתי לאריאל - אני רוצה להיות כמוהו".
אתם לא מבינים, זה מפרינסטון
אחרי התארים בהצטיינות יתרה והפוסט דוקטורט בהרווארד הגיע הטלפון מפרינסטון. "הייתי אז בחדר לידה, בדיוק מקבלת את האפידורל, ופתאום אני רואה אזור חיוג 609 על צג הטלפון", היא משחזרת. "חטפתי מיד את הנייד מהיד של בעלי. כולם הסתכלו עלי כאילו אני משוגעת אבל אמרתי להם - 'אתם לא מבינים, זה מפרינסטון, מתקשרים להגיד לי לבוא לראיון!'. שבועיים אחרי הלידה הלכתי לראיון. לא הייתה חליפה שעלתה עליי והייתי בכאבים איומים. זה סיפור שעד היום לא שוכחים לי".
לאורך השנים שלה בפרינסטון קיבלה הצעות מכמה מהאוניברסיטאות המובילות בעולם, "אבל תמיד אמרתי לכולם שאני מחכה לטלפון מקולומביה. ואז כשזה קרה, אמרתי זהו זה. זאת תחושה מדהימה לחזור למקום שבו הקריירה שלך התחילה".
לקחת אחריות כבדה, לחנך את דור העתיד של מנהיגי העולם. מהם האתגרים האקוטיים ביותר שאיתם מתמודד העולם היום ואיך אתם מכשירים את הסטודנטים להתמודד מולם?
"יש חמישה אתגרים עולמיים שעל פיהם התחלתי לעצב גם את עבודת בית הספר. הראשון, אתגרים הקשורים לאקלים ואנרגיה. השני, אתגרים שקשורים לטכנולוגיה ובכלל זה סייבר, AI, מדיניות תעשייתית ומדיה חברתית. אנחנו מנסים להנחיל הבנה של המשמעויות של הטכנולוגיות האלה על החברה והביטחון. האתגר השלישי הוא בנושאים הקשורים לגאופוליטיקה המשתנה כיום, הבריתות והצירים, סין, המשמעות של היום שאחרי המלחמה בין רוסיה לאוקראינה, והאתגר של שמירת סדר היום הליברלי בעולם. התחום הרביעי הוא פוליטיקה כלכלית-ליברלית - מה המשמעויות של חלוקת משאבים אי שוויונית, נושאי מגדר וחברה. לא במדינה מסוימת אלא בראייה עולמית השוואתית. התחום החמישי מתמקד בחוזק של דמוקרטיות - מדוע אנחנו רואים הידרדרות של דמוקרטיות בצורות שונות".
ויש גם אתגר נוסף, אולי אישי יותר, שהציבה לעצמה: המאבק באנטישמיות בקמפוס. לפי דו"ח חדש של הליגה נגד השמצה שפורסם בשבוע שעבר, עלה מספר התקריות האנטישמיות במכללות ובאוניברסיטאות בארה"ב בשנה האחרונה ב-41%. קולומביה הוכתרה בעבר כמה פעמים כאחת האוניברסיטאות עם האווירה האנטישמית ביותר, ו-SIPA, מעידים רבים מבוגריה, מהווה כנראה את גוב האריות.
"אנטישמיות זה נושא אמיתי ומדאיג, ומאוד חשוב לא לתת לזה להתפשט", אומרת ירחי-מילוא. "חשוב להציף את האירועים ולחנך נגדם. אני לא יכולה לדבר על מה שהיה כאן לפני שהגעתי לקולומביה, אבל אנחנו מנסים למצוא כמה שיותר דרכים יצירתיות לתקוף את זה. זה לא קל, במיוחד כי סטודנטים לא תמיד מעלים את זה, אבל מיגור התופעה הזאת הוא משהו שאני שמה לעצמי כיעד בקדנציה שלי. אנחנו חייבים לעזור לסטודנטים ולהציב קווים אדומים. עצוב לי להגיד את זה, אבל קולומביה לא ייחודית בזה. עברתי הרי בכמה אוניברסיטאות, אז יש לי יכולת להשוות. היופי בקולומביה הוא שיש לנו גם את הצד השני: יש כאן נציגויות חזקות של ארגון הסטודנטים הלל ואת נציגות חב"ד. הייתי שם כמה פעמים וזה פשוט מרגש לראות קהילה יהודית מאוד משגשגת בקמפוס".
