"היה זה הטוב בזמנים, היה זה הרע בזמנים; היה זה עידן החוכמה, היה זה עידן הטיפשות; היה זה תור האמונה, היה זה תור הספקנות; היו אלה ימים של אור, היו אלה ימים אפלים; היה זה אביב התקווה, היה זה חורפו של ייאוש; הכל היה אפשרי, דבר לא היה אפשרי". במילים אלה נפתח ספרו של צ'ארלס דיקנס, "בין שתי ערים", רומן היסטורי שנכתב ב-1859 על ימי המהפכה הצרפתית, על שיא התפארת ועל שיא העליבות. הקורא השפוי ישאל את עצמו מה לזה ולימים הסוערים שלא זכורים כמותם, העוברים על ישראל 2023. הקורא השפוי ישאל מה מצאתי לנכון לפתוח בציטוט "היה זה הטוב בזמנים". הטוב בזמנים? האומנם?
אז נדלג על ארבע המילים האלה. בינתיים. נסכים על כך שאנו חיים בימים מטורפים. על סף תהום. טירוף מערכות. מנהיגות שנחושה לגרור אותנו, אלא אם יתרחש נס של הרגע האחרון, לטרגדיה בסדר גודל היסטורי. ובאופן מדהים, מצמרר, כל זה קורה בימי בין המצרים, ימים לפני תשעה באב, שבו חרב בית המקדש.
אז אנחנו ברע שבזמנים, בימים אפלים, בחורפו של ייאוש, ושום דבר לא נראה אפשרי בלשונו של דיקנס. זאת כאשר מי שהורשע בתמיכה בארגון טרור, והיה יעד משטרתי, מכהן כשר לביטחון לאומי ומפקד על המשטרה; כשחלק מחברי הקואליציה, שרים וחברי כנסת, כלל לא שירתו בצבא או שירתו שירות קצר מאוד, והשרה מירי רגב קוראת לכלוא טייסים אחרי שהעסקן יעקב ברדוגו, המקורב לבנימין נתניהו, כינה אותם "מוגלה"; כששרים ממנים אנשים חסרי כישורים לתפקידים ממלכתיים רק בגלל קרבתם למלכות או למרכז הליכוד, וביטול עילת הסבירות יאפשר גם את מינוי הסוס שלהם לקונסול; כשקואליציה שלמה, כולל מעט הנשים שבה, מצביעה נגד החוק למניעת אלימות כלכלית נגד נשים, כי על פי השקפת עולמה המשיחית תפקידן של נשים ללדת ילדים ולגדלם; ולכן גם אפשר לרסק את עצמאות הרשות למעמד האישה ולקרוא קריאות מיזוגניות מטעם השר לענייני הכל ולא-כלום דוד אמסלם ליועמ"שית. שנאת נשים שכזו לא זכורה במקומותינו.
תקצר היריעה מלפרט, אבל פתאום: "היה זה הטוב בזמנים, היה זה עידן החוכמה, היה זה תור האמונה, היו אלה ימים של אור, היה זה אביב התקווה, והכל היה אפשרי", כלשונו של דיקנס. כי פתאום קם לו עם מכל קצווי ארץ והחליט שאינו מסכים לקבל את ההפיכה המשטרית הזו שמנסה לכפות עלינו הממשלה.
"עקרון הדמוקרטיה אינו במרות הרוב, אינו במצב אונס, אשר מיעוט מוכרח להיכנע לו למרות מצפונו, זה לא אמת. עקרון הדמוקרטיה, עקרונה האמיתי הוא הסכם. הוא פשרה", אמר זאב ז'בוטינסקי בנאום שנשא לפני כמעט מאה שנים. בשבוע שעבר, בטקס לציון 83 לפטירתו בהר הרצל, אמר נתניהו שז'בוטינסקי היה מתנגד ל"סרבנות". לא קראת את כל כתביו, ביבי, חזור למקורות.
לימור לבנתצילום: יובל חןאז פתאום קם לו עם והתחיל ללכת. לקפלן, ל-150 מוקדים ברחבי הארץ, במשך 29 שבועות. במוצאי שבת ובאמצע השבוע. בבוקר, בערב, בחורף, בגשם, בקיץ, בחום, בלחות. פתאום קם לו עם והתחיל לעלות בשיירות, ברכב, ברגל, זקנים, נשים, משפחות. עלייה ברגל לירושלים, לעיר הבירה, עיר הקודש, כדי להתנגד. והם קוראים "דמוקרטיה!" ונושאים את דגלי ישראל, מאות אלפי דגלי ישראל. איזו התרגשות. מעולם לא הייתה עלייה כזו לרגל. מחאה כזו. זה, אם כן, הטוב שבזמנים. אביב התקווה.
"השעה החשוכה ביותר היא זו שלפני עלות הזריחה", כתב פאולו קואלו בספרו "האלכימאי". היא בוא תבוא, הזריחה.
- לימור לבנת כיהנה כשרה מטעם הליכוד
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 08:34, 24.07.23
