היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה פרסמה אמש (ראשון) את מסמך "מדיניות בנושא הפגנות" - כשבוע לאחר שהתבקשה לנסח אותו בישיבת הממשלה הסוערת שבה תקפו אותה השרים בזה אחר זה. במסמך מבהירה היועמ"שית כי בניגוד לטענות על אכיפה בררנית "קיימים הנחיות ונהלים כתובים ואחידים הנוגעים להפגנות ומחאות, בנוגע לטיפול בהן ולאכיפה".
- לקריאת המסמך המלא - לחצו כאן
היועמ"שית יוצאת במסמך גם נגד הציפייה ל"מכסות" עצורים בהפגנות, וכותבת כי "נדמה שאין צורך לומר שמערכת אכיפת החוק אינה יכולה לגזור על עצמה עמידה ברף מספרי כלשהו של שימוש בכלים לפיזור הפגנות, של מעצרים, של כתבי אישום וכדומה. הנחה אפריורית כי על מערכת אכיפת החוק לעמוד ב'מכסות' היא שתוביל לפגיעה קשה בערך השוויון בפני החוק".
לגבי הפגנה ליד בתים של אנשי ציבור, מציינת היועמ"שית כי קיים איסור להפגין בסמוך לביתו הפרטי של איש ציבור - אלא אם לא קיימת חלופה אפקטיבית להפגין מול המקום שבו הוא ממלא בדרך כלל את תפקידיו הציבוריים. "יובהר כי הלכה זו חלה רק כאשר ההפגנה מתקיימת מול או ליד ביתו הפרטי של איש הציבור", נכתב. "לעומת זאת, אם ההפגנה מתקיימת שלא ליד הבית, גם אם בסמיכות מסוימת אליו, יחולו האיזונים בין חופש הביטוי לבין הזכויות והאינטרסים הציבוריים הרלוונטיים החלים ככלל לגבי הפגנות".
היועמ"שית מתייחסת גם לעבירות אי ציות וסרבנות כחלק ממחאה - ומציינת כי "הפסיקה חידדה את החובה לנקוט זהירות בטיפול בהקשר זה בכלים של המשפט הפלילי". היא מתארת כי בעבר, "ההחלטה להעמיד לדין בעבירה חריגה זו נשענה על כך שאין היה מדובר בקריאות לאי ציות בלבד, אלא שההתבטאויות לוו במעשה של ממש. בית משפט השלום אליו הוגש כתב האישום זיכה את הנאשמים. המדינה הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי, וערעור המדינה נדחה. בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון שהגישה המדינה נדחתה אף היא".
באשר למדיניות בקשר להעמדה לדין בשל הפגנות, מציינת בהרב-מיארה שבמהלך השנים גובשה הנחיה של פרקליט מדינה - הקובעת קריטריונים שיש לבחון בעת קבלת החלטה: "לדוגמה האם נלוו לעבירה העיקרית עבירות נוספות, האם ננקטה אלימות והאם היה ניסיון אקטיבי להכשלת כוחות המשטרה". כמו כן, מפורטות נסיבות נוספות שיש לשקול בעת קבלת החלטה על העמדה לדין: "אופי ההפגנה ונסיבותיה, מיקום ההפגנה, האם הייתה פגיעה בסדרי תנועה והאם הייתה פגיעה ברכוש ציבורי, גיל החשוד, תיקים קודמים ועוד". היועמ"שית מציינת כי "חשוב לחדד כי אין מדובר בנוסחאות מדויקות, כי אם ברשימת שיקולים שאותה יש לשקול בכל מקרה לגופו ולפי נסיבותיו".
באשר לחסימת צירי תנועה, מציינת בהרב-מיארה כי פגיעה בסדרי התנועה ברחובות העיר היא שיקול ענייני בשאלה אם לתת רישיון להפגנה או להטיל תנאים על עריכתה: "אולם, כנגדו יש לקחת בחשבון את השיקול שהרחובות והכיכרות שבעיר נועדו, בין היתר, לשמש לצורכי הפגנה של התושבים, כמו לצרכי מצעדים, הלוויות ואירועים דומים". לכן, על המשטרה לנסות ולאזן בין זכותו של היחיד להפגין ובין עניינו של הציבור בתנועה בלתי-מופרעת. הציבור חייב ליטול על עצמו "מידה סבירה של אי-נוחות" הכרוכה בקיום הפגנה ברחובות העיר, כדי לאפשר ליחיד לממש את זכותו להפגין. עם זאת, המשטרה רשאית להטיל על הפגנה תנאים וסייגים, בקשר לשעה או למסלול וכדומה, באופן שתתאפשר הפגנה ממשית תוך צמצום הפגיעה בתנועה ובנוחות הציבור.
בהמשך ההנחיה ישנה התייחסות גם למקרים שבהם נדרש להפעיל סמכות לפיזור ההפגנה, לרבות במקרים שבהם מפגינים עוברים עבירה כגון חסימת כביש ושיבוש התנועה: "מפגינים העוברים עבירה, כגון, חוסמים כביש ומשבשים את התנועה ללא רישיון או בניגוד לתנאים שהוטלו, או מתנהגים באופן אחר הנותן יסוד סביר לחשש שיופר השלום, מוסמך שוטר לדרוש מהם שיתפזרו". בהרב-מיארה מציינת שאם המפגינים מתנגדים לשוטרים, רשאים האחרונים "להשתמש במידת כוח סבירה כדי להתגבר על המתנגדים להם במילוי חובתם".
מנהלי המשטרה עולה כי ההחלטה על חסימה יזומה של ציר תנועה ופתיחת ציר חסום - כולל הפעלת כוח לצורך פתיחת ציר חיוני שנחסם - היא מורכבת, מחייבת הערכה ולרוב נתונה לשיקול הדעת של מפקד המחוז. על מפקדי המשטרה הבכירים לבחון, בין היתר, את קיומם של צירים חלופיים המתאימים לנפח התנועה בזמן הרלוונטי, וכן את מידת הנזק הנגרמת - החל מסיכון חיי אדם ועד הארכת משך הנסיעה בהתאם לנסיבות המוחשיות של האירוע. גם אופן פתיחת הציר החסום, לרבות ההחלטה על אופי השימוש בכלים מבצעיים ושלבי השימוש בהם, היא החלטה מבצעית מובהקת בהתאם לנסיבות בשטח, ומתוך חובתה של המשטרה לשמור על ביטחון הציבור.
בהרב-מיארה מציינת שהמשטרה אינה רשאית להפעיל אמצעי שימוש בכוח בהפגנות או באירועי מחאה שאינם כרוכים בהפרות סדר. נהלי המשטרה עוסקים בשימוש באמצעים רק בנסיבות שבהן קיימת הפרה של הסדר הציבורי, אי ציות להוראות משטרה הנדרשות לשם שמירה על שלום הציבור וביטחונו, אלימות או עבירות פליליות.
ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר בפתח אותה ישיבה סוערת כי "אכיפה בררנית היא פגיעה אנושה בדמוקרטיה". בהמשך הוא תקף את היועמ"שית שוב, בטענה שמערכות האכיפה פועלות באוזלת יד מול תופעת "הסרבנות", כלשונו. "אתם לא מטפלים ולא עושים כלום מול הגורמים שמסיתים לסרבנות ואי-שירות בצה"ל, מול הגורמים שפועלים להמרדה. זה חוסר מעש מוחלט, זה מהווה פגיעה בביטחון המדינה!", אמר.
השר דודי אמסלם קרא בישיבת הממשלה לפטר את היועמ"שית ואת פרקליט המדינה. נתניהו הגיב: "לא מן השפה ולחוץ, אני מבקש להימנע ממסקנות אישיות". על כך אמר אמסלם: "ראש הממשלה, אתה נמצא בניגוד עניינים".
בדיון שאל בן גביר את היועמ"שית כמה כתבי אישום הוגשו בעקבות העימותים בהפגנות. בהרב-מיארה הפנתה את השאלה לתנ"צ יואב תלם, סגן ראש אגף המודיעין והחקירות במשטרה, שאמר: "שישה כתבי אישום מתוך 572 עצורים רק על תקיפות שוטרים".
בן גביר ושר המשפטים לוין שאלו בעקבות זאת: "כמה נחקרו בחשד לקשירת קשר לפשע על ארגון התפרעויות?". תנ"צ תלם השיב כי "אף לא אחד", ובן גביר הגיב: "פשוט בושה. אין אכיפה".
מנגד, ציינה היועמ"שית: "אני מקווה שהממשלה לא מצפה שמערכת אכיפת החוק תעמוד ב'מכסות' של מעצרים או כתבי אישום נגד המוחים". אמסלם פנה בתגובה ליועמ"שית: "אני 27 שבועות מתחרפן מהכאוס בשבתות".
פורסם לראשונה: 23:15, 16.07.23
