הריאיון של בן גביר, הסנקציות מוושינגטון ששר האוצר מנסה לעקוף, והכינוי של ביידן לנתניהו: אין זה סוד שהיחסים בין ממשל ביידן לממשלת נתניהו התחילו ברגל שמאל עוד לפני שזו הוקמה. ממשל ביידן, נזכיר, הטיל וטו על אפשרות מינויו של בצלאל סמוטריץ' לתפקיד שר הביטחון. בסופו של דבר, נתניהו התקפל ומינה את יו"ר הציונות הדתית לשר אוצר ושר במשרד הביטחון.
ממשל ביידן המשיך לכל אורך הדרך להחרים גם את סמוטריץ' וגם את השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. כשסמוטריץ' ביקר בוושינגטון במרץ 2023, הוא זכה לחרם מוחלט ולא פגש אף איש בממשל, וגם שגרירי ארה"ב בישראל נמנעו מכך. חרם דומה הוטל על השר בן גביר, שאמנם לא ביקש לבקר בארה"ב, אך אילו היה מבקש, ספק אם היה מקבל ויזה. האמריקנים גם נמנעו מלהזמין את השניים ואת חברי הכנסת שלהם לאירוע יום העצמאות ב-4 ביולי.
הממשל האמריקני זעם על ההתבטאות המפורסמת של סמוטריץ', "למחוק את חווארה", ולא שכח לו אותה, הגם שחזר בו. הממשל האשים את בן גביר בניסיון להפר את הסטטוס-קוו בעליותיו להר הבית, וגורמים אמריקנים האשימו כי הוא מנסה ליצור כאוס.
הממשל גם לא אהב בלשון המעטה את קידום התוכניות לבנייה בהתנחלויות בממשלה הנוכחית. לאחר הפיגוע בבית הכנסת בנווה יעקב, נתניהו הגיע להבנות עם הממשל על בניית תשעה מאחזים חדשים – אחד בעבור כל הרוג בפיגוע. כאשר שרים דרשו להקים 10 מאחזים, לאחר שאחד הפצועים נפטר מפצעיו, נתניהו הודיע להם שהדבר לא אפשרי, כי "זה מה שהובטח לאמריקנים". ככלל, האמריקנים הפעילו לחצים כבדים על רה"מ להימנע מהקמת יישובים חדשים ולהרחיב את הבנייה בהתנחלויות. בעקבות בקשות חוזרות ונשנות שלהם, נדחו כינוסים של ועדות התכנון לאישור בנייה בהתנחלויות.
לאחר פרוץ המלחמה בעזה, עברו האמריקנים ל"שמירה אישית לוחצת" על נתניהו. לפי פרסומים, הם מנעו מנתניהו לאשר מתקפת מנע נגד חיזבאללה מחשש להרחבת המלחמה לחזיתות נוספות. הגעתו של ביידן לישראל כמה ימים לאחר מתקפת חמאס נועדה להרתיע לא רק את האיראנים והחיזבאללה מלהיכנס למלחמה, אלא גם להרתיע את נתניהו מלבצע "הרפתקאות".
האמריקנים לא אהבו את האמירות הישראליות שיוטל מצור מלא על עזה ולא ייכנסו אוכל, מים ודלק. לאחר שהאמריקנים הפעילו לחצים כבדים, נתניהו הבין שלא יוכל לעמוד בלחץ, והחל לרדת לאט לאט מהעץ. בהתחלה הכניס דלק, אחרי זה הכניס משאיות עם סיוע הומניטרי, בהמשך משאיות קמח, וכן הלאה.
האמריקנים לא ראו עין בעין עם ישראל את ניהול המלחמה. הם דרשו מישראל לסיים את השלב העצים כבר בסוף חודש דצמבר או בתחילת ינואר. נתניהו התנגד בתוקף ודווקא כאן הממשל התקפל. ישראל המשיכה בפעולה העצימה בדרום הרצועה, אך סיימה את השלב העצים בצפונה. האמריקנים גם לחצו על ישראל לכל אורך הדרך לצמצם את הפגיעות באזרחים בעזה.
המעורבות האמריקנית הייתה מורגשת גם בבישול עסקת שחרור החטופים הראשונה, שמטרתה הייתה קניית הפוגה. גם כעת הם "מנהלים" את האירוע ומפעילים לחץ אדיר על הקטארים כדי שיביאו את חמאס להסכים לעסקה נוספת, שתהווה מבוא להפוגה ארוכה שאולי תהפוך לקבועה, בצל המגעים לנורמליזציה עם סעודיה. הנשיא ביידן, שזקוק נואשות להישג בתחום מדיניות החוץ, מכין את אפקט הדומינו שיחל בעסקת חטופים, הפוגה ארוכה, הסדר מדיני בין ישראל ללבנון שימנע מלחמה עם חיזבאללה, ואז מו"מ לנורמליזציה. היעד הרצוי - טקס חתימה עם מוחמד בן-סלמאן על מדשאות הבית הלבן, אי שם באפריל.
האמריקנים אומרים בימים האחרונים שהכדור נמצא במגרש של החמאס, אך הם מבינים שנתניהו נמצא בפרשת דרכים פוליטית. אם יוביל לעסקה, הוא עלול להישאר בלי שרי הימין סמוטריץ' ובן גביר, אבל אם לא יוביל לעסקה הוא עלול להישאר בלי גנץ ואיזנקוט. בינתיים, נתניהו מנסה להלך בין הטיפות ולמשוך כמה שיותר זמן.
לתוך הקלחת הזו יגיע מזכיר המדינה אנתוני בלינקן לביקורו השישי בישראל מפרוץ המלחמה. בפעמים הקודמות הוא הוביל קו תקיף לסיום המלחמה, ולקבלת החלטה על היום שאחרי, בדגש על שילוב רשות פלסטינית מחודשת – כתנאי לשילוב סעודיה ואיחוד האמירויות במאמצי השיקום של הרצועה.
בחודשים האחרונים ישנה מתיחות רבה בין נתניהו לביידן, על רקע חוסר יכולתו של נתניהו לאשר העברת כספי מיסים לרשות הפלסטינית, בשל התנגדות סמוטריץ' ובן גביר. בלחץ האמריקנים נמצאה פשרה בדמות העברת הכספים לחנייה בנורבגיה. עוד לפני הפשרה, לקראת סוף חודש דצמבר, ניהל נתניהו שיחה קשה עם ביידן סביב התנגדותו של נתניהו להעביר את הכסף לנורבגיה. ביידן זעם על הדברים, ולפי דיווח של ברק רביד, אמר לנתניהו שהוא מצפה ממנו למצוא פתרון לסוגיה וציין כי "השיחה הזו הסתיימה".
אחרי נתק של כמעט חודש שוחחו שוב נתניהו וביידן. בשיחה הזו לחץ נשיא ארה"ב על רה"מ להסכים להקמת מדינה פלסטינית בתום המלחמה. ביידן אמר לאחר השיחה, במפגש עם כתבים בבית הלבן, כי ניתן להגיע להסכמות על הקמת מדינה פלסטינית, ודחה את הטענה שפתרון כזה אינו אפשרי תחת שלטון נתניהו או שראש הממשלה התנגד לכך בפומבי. לאחר שרשת CNN דיווחה שנתניהו לא פסל בשיחה אפשרות של הקמת מדינה פלסטינית, רה"מ מיהר לקלקל את החגיגה והכחיש שהסכים להקמת מדינה פלסטינית.
בתוך היסטוריית הקלקולים ביחסים הגיעה ההדלפה ל"פוליטיקו", לפיה ביידן כינה את ראש הממשלה בנימין נתניהו בשיחות סגורות "בחור פאקינג רע". הטענה בטור שפורסם הייתה שדמוקרטים צעירים חשים שתמיכת ארה"ב ב"מלחמה של נתניהו" היא בלתי נסבלת, מה שעלול לעלות לביידן במיליוני קולות של מצביעים ליברליים. כותב הטור, ג'ונתן מרטין, ציין כי ביידן "חשדן מאוד" כלפי נתניהו, "כמו כולם בממשל האמריקני ובמפלגה הדמוקרטית".
לדבריו, בשיחות פרטיות הוא אף כינה אותו כאמור "bad fucking guy", על פי אנשים ששוחחו עם הנשיא. דוברו של ביידן, אנדרו בייטס, הכחיש זאת ואמר כי "הנשיא לא אמר את זה, והוא גם לא יגיד". לדבריו, לשני המנהיגים יש "מערכת יחסים מכבדת של עשרות שנים, בפומבי ובאופן פרטי".
אבל האמת היא שאנשים בסביבתו של ביידן מדברים ככה, ואפילו יותר גרוע: בגדול, הם חושבים שנתניהו גורר את המלחמה הזאת משיקולים אישיים. הם אפילו טוענים שרה"מ לא רוצה עסקת חטופים ופועל לטרפד אותה. בשיחות סגורות הם אומרים על נתניהו דברים קשים ואף מייעצים לביידן להתנער ממנו פוליטית. בסביבתו של הנשיא חושבים שנתניהו רוצה בנפילתו ובחזרתו לבית הלבן של דונלד טראמפ.
אבל לאחר הדברים שאמר טראמפ בריאיון ל"פוקס ניוז", שבהם האשים את נתניהו שחטף רגליים קרות לפני חיסול קאסם סולימאני והודיע שישראל לא תבצע את הפעולה ביחד עם ארה"ב – לא בטוח בכלל שנתניהו מרגיש נוח עם חזרתו של הנשיא לשעבר לשלטון. האמת שטראמפ לא מחמיץ הזדמנות ללכלך על נתניהו.
מי שהוסיף שמן למדורה הוא איתמר בן גביר, ש"סגר חשבון" עם ביידן בריאיון ל"וול סטריט ג'ורנל", ואמר שבמקום לתת לישראל גיבוי מלא, הוא עסוק בלתת סיוע הומניטרי ודלק לעזה - שהולך לחמאס. "אם טראמפ היה בשלטון, ההתנהגות של ארה"ב הייתה שונה לחלוטין", אמר בן גביר לעיתון האמריקני. עוד ציין בן גביר כי הוא חושב שממשל ביידן "פוגע במאמץ המלחמתי של ישראל", ושהוא מאמין שטראמפ יאפשר "יד חופשית יותר" לדיכוי חמאס. גורם אמריקני בסביבת ביידן אמר כי "אנחנו לא לוקחים ברצינות את בן גביר".
בביקורו בישראל ב-17 באוקטובר, 10 ימים אחרי הטבח, המחיש הנשיא ביידן והוכיח בצורה ניצחת את אהבתו העמוקה ואת מחויבותו המוחלטת למדינת ישראל. ביידן הגיע לישראל, והפגין פה אהבה וחום למדינה שהייתה בהלם מוחלט לאחר מעשי הטבח הנוראיים של החמאס. בנוסף לזה, סיפק לנו מטריית הגנה צבאית וביטחונית. הוא שלח לכאן נושאות מטוסים שהביא להרתעת חיזבאללה מלהצטרף למלחמה.
המצב הזה הוא זה שאפשר לישראל להתאושש ולהתחיל את המבצע הצבאי מול חמאס בעזה. במקום להודות לו, הגורמים הימניים בממשלת ישראל מטיפים או מתבטאים באופן תוקפני כלפיו. הם עושים את זה גם משיקולים פנימיים, וגם מפני שהם חושבים שטראמפ יהיה יותר טוב לתפיסה שלהם, שבעצם מונעת על ידי חוסר רצון להגיע להסדר עם הפלסטינים, וחוסר רצון לפשרה.
מי ששותק ולא פוצה פה בהקשר הזה, הוא ראש הממשלה, שאמנם יודע כמה הוא חייב לנשיא ביידן, אבל הוא גם יודע באותה מידה כמה הוא חייב לבן גביר וסמוטריץ' שמחזיקים את הממשלה שלו ומשאירים אותה בחיים. באותו ביקור ב-17 באוקטובר, הנשיא ביידן גם הציב כללי משחק ברורים. בגדול, הוא נתן לישראל אור ירוק להשמיד את חמאס, אך ברגע שיעד זה יושג - הוא מצפה לכניסה למו"מ מדיני עם הרשות הפלסטינית, למימוש חזון שתי המדינות - מה שנתניהו לא רוצה לעשות.
כעת נדמה שנתניהו לקח מביידן את העזרה הצבאית והחיבוק שהיינו זקוקים לו, אך לא מוכן לתת את התמורה. לכן, ביידן קורא לו כפי שהוא קורא לו - That bad f***ing man, כי זו בדיוק התחושה שלו - של בגידה ועבודה בעיניים.
פורסם לראשונה: 22:08, 05.02.24