אלפים הגיעו היום (ראשון) לחלקה הצבאית בבית העלמין סגולה בפתח תקווה כדי להשתתף בהלווייתו של סמ"ר איתי פאריזאט (20), שנפל בקרב בצפון רצועת עזה. משימת חייו של פאריזאט, כך סיפרו קרוביו, הייתה להיות לוחם. "בחודש האחרון ראינו שאתה מותש", ספד אביו יניב. "ביקשתי ממך שלא תהיה גיבור, אך היית בכל זאת. אני גאה להיות אבא של גיבור קדוש שנתן את חייו למען כולם".
הלווייתו של סמ"ר איתי פאריזאט, היום
הוא סיפר: "איתי שלי, יפה שלי, החזרת את נשמתך הקדושה לקב"ה אתמול, יום שבת. ידענו שאנחנו מגדלים מלאך. ידעת להגיד את המילים הנכונות לכל מי שצריך עזרה. חינכנו אותך לראות את הטוב. תמיד נתת רק אהבת חינם, לא שנאת אף אחד. אני מבקש מכם להרבות באהבת חינם. מתנצל שלא הצלחתי לקרב אותך לקב"ה כמו שאני התקרבתי, הוא היה נותן לך כוחות ואולי היית היום איתנו. ביקשתי תשמור עלינו מלמעלה. הלב שלנו שבור ובעזרת השם יתרפא עם הזמן. איתי, אני אוהב אותך".
פאריזאט, לוחם בגדוד שקד של חטיבת גבעתי, הותיר אחריו הורים וארבעה אחים. אימו לימור ספדה: "איתי יקר שלי, בכורי. עטרת ראשי אתה. הפכת אותי לאמא לפני 20 שנה. לא מאמינה שאני מדברת עליך בלשון עבר. באת לעולם מלאך, והלכת ממנו כמלאך. בכיתה י"ב אמרת לי שאתה רוצה ללכת לקרבי. אמרתי לך שיש לך עוד אופציות, אבל אמרת 'אם כולם ידברו כמוך, לא יהיה צבא'".
היא הוסיפה: "כשהתחילה המלחמה היית בבית, בגבס, אבל כל כך רצית להצטרף לחברים שלך. דיברת עם המפקד שלך והוא אמר לך שאולי תעבור תפקיד בגלל הפציעה שלך. אמרת לו שאין סיכוי ושאתה רוצה להיות לוחם. היית לי ילד מושלם כמו שכל אמא רוצה. תמיד דאגת לי. תמיד חיזקת אותי. עכשיו מי יחזק אותי? לוחמים יקרים, תמשיכו להילחם. תשמרו על עצמכם ותנצחו אותם למען איתי ולמען כל הנופלים. איתי, אמא תמיד אוהבת אותך. תישאר בן 20, יפה תואר ומלאך".
האח סער סיפר כי פאריזאט תמיד ביקש לשמח את הסובבים אותו. "היית לי לאח גדול. תמיד עזרת, דאגת לי", אמר. "איך כולם אהבו אותך. היית אוהב ונאהב. אמא ואבא אמרו לך שאתה יכול לרדת מתפקיד, אבל אמרת שלא תפקיר את החברים שלך במחלקה. אני רק מתחיל לעכל שאתה לא איתנו. איתי, אני אוהב אותך. לא יכולתי לבקש אח יותר טוב".
רועי, חברו של איתי, ספד: "אני מקריא הודעה שאיתי ביקש להקריא אם יקרה לו משהו – 'לא מאמין שאני כותב הודעה כזאת. אמא ואבא, הייתם איתי כל כל זמן שהייתי צריך. אני אוהב אתכם, אתם חשובים לי. אני אוהב את האחים שלי. אני יודע שיכולתי להיות אח יותר טוב, אבל אני אוהב אתכם. סבא וסבתא, מאז שהייתי קטן גידלתם אותי ונתתם לי אהבה. תמיד תמכתם בי. סבא יחזקאל, אני מאוד אוהב אותך, תמיד תמכת בי. לחברים, אני אוהב אתכם. לא יכולתי לאחל לעצמי חברים טובים מאלה. וכמובן החברים מהמחלקה. המחלקה הזו בדם שלי. אם אתם רואים את ההודעה הזו אז אני במקום שקט, נפלתי למען המדינה'".
ראם, חבר נוסף, סיפר: "אחי, ביומיים האחרונים אני חושב איפה אתה ומה איתך. חשוב לי שתדע שאני אוהב אותך. מזמן הפכת מחבר לאח. אח שהחברים שלו הם מעל הכול בשבילו. לא האמנתי שיקרה לך משהו. לפני שבוע חיבקתי אותך בפעם האחרונה. אמרנו שנפגש בעוד חודש, אבל זה כבר לא יקרה. אומנם לא תהיה פיזית איתי, אבל תמיד תהיה איתי בלב, במחשבות ובזיכרונות".
"שני החברים הטובים נהרגו"
פאריזאט היה חבר קרוב של סמ"ר ראובן אסולין (19), גם הוא מגדוד שקד, שנהרג לפני כחצי שנה במטח מרפיח לכרם שלום. עם אסולין נהרגו סמ"ר עידו טסטה (19) מירושלים וסמ"ר טל שביט (21) מכפר גלעדי.
משפחתו של אסולין עלתה ארצה מצרפת לרעננה לפני עשר שנים. "אתה לא מבין איזה קשר היה בין לאיתי", סיפרה בכאב דבורה, אימו של אסולין, בדרכה להלווייתו של פאריזאט. "כשראובן נהרג, איתי היה מגיע לחזק אותנו, לדאוג לנו ולספר לנו על הבן הגיבור שלנו, החייכן, שתמיד עזר, רצה ללמוד ואהב מאוד את השירות הצבאי בצה"ל. לאיתי היה חשוב מאוד להנציח את זכרו של חברו הטוב באמצעות משהו שידבר על ערכים גבוהים כמו שהיו לראובן, שאהב להשקיע ולתרום למען המדינה".
היא הוסיפה: "תבין, עלינו מצרפת לכאן, לרעננה. ראובן הבטיח שילך ליחידה קרבית. הוא הלך לגדוד שקד בגבעתי וסיפר לנו על שירות קרבי מפרך וקשה, לא משהו שהטריד אותו מאוד. הוא הרבה לספר לנו על חבר טוב בשם איתי, תושב פתח תקווה, שמסייע ועוזר לו, ובחודשים הקרובים יהיה איתו אפילו ביחד בנמ"ר. הם בילו ביחד והיו ממש קרובים, ואז פרצה המלחמה הנוראית הזו".
אתמול, סיפרה, שמעו היא ובעלה על מותו של פאריזאט. "הילדים שלנו ראו את התמונה של איתי בטלוויזיה, וישר הבנו. שני חברים שהיו כל כך מורעלים על הצבא. הם היו בתחילת דרכם – תכננו לסיים את המסלול הצבאי, לטייל, ללמוד ולהקים משפחות. ברגע אחד שני החברים הטובים נהרגו. זה לא נתפס. החברים הטובים שהכירו בטירונות, שירתו ביחד בגדוד שקד ונסעו ביחד בנמ"ר, נהרגו בהפרש של כמה חודשים. הכול נגדע ונעצר, ורק החיוך הגדול של שניהם שעזרו זה לזה נשאר חרוט אצלי לעד". חברה של השניים שיתפה את התמונה של אסולין ופאריזאט, וכתבה: "תשמרו עלינו מלמעלה".
"עכשיו כשאתה פה ולא פה, אולי יש קצת מקום למילים"
יותר מאלף בני משפחה, חברים, לוחמים ותושבי הגליל התחתון התאספו היום בצהריים במצפה נטופה וליוו למנוחות את סמ"ר יאיר חנניה (22). בתום ההספדים הופעלו אזעקות, והמשתתפים נשכבו על האדמה.
הלווייתו של סמ"ר יאיר חנניה, היום
"יאיר שלנו, ילד יחיד ומיוחד, אוצר בתוכו בעדינות, בשמחה ובחיוך עולם עשיר מלא טוב", ספד לו אביו שי. "ילד שרגיש לעולם שסביבו, שואל שאלות של אמונה, מחפש את האמת. נושא כשרון מוזיקלי וקול נפלא, אהבה לפיוט, לשירה ולנגינה".
הוא סיפר: "רגע קטן לפני השחרור, כשאפשר כבר לחוש בתקופה חדשה עם תקוות, שאיפות ומשימות שתוכל לבחור, נקטפת בחטף. יאיר שלנו, אתה יחיד ומיוחד – בן יחיד ומיוחד, אח יחיד ומיוחד, דוד יחיד ומיוחד, אחיין יחיד ומיוחד, נכד יחיד ומיוחד וחבר יחיד ומיוחד. עם ישראל נמצא במלחמה לקיום פיזי ורוחני, ויחד איתך נקטפו עוד מאות ואלפים של ילדים יחידים ומיוחדים, אבות נפלאים ליתומים רבים, בעלים נהדרים לאלמנות גיבורות. חלל גדול נפער בליבנו, בחיינו, במשפחתנו המורחבת, יאיר שלנו, תאיר את דרכנו".
בהמשך, ספד אחיו נדב. "אחי, כמו שאתה מכיר את המפגשים בינינו לאחרונה, ישנה בעיקר שתיקה. כשאתה פה ולא פה, אולי יש קצת מקום למילים", אמר. "כמה צרות עשיתי לך כשהיינו קטנים, כמה הצקות ומריבות, אבל אני זוכר שזה אף פעם לא הפריע לך להיות טוב אליי. זה כמה שהיית טוב – הטוב היה פשוט וברור לך, לא תלוי בכלום. אבל לא פשוט של טיפשים, פשוט עם מחשבה. היית פשוט טוב, בלי כל ההתפלספויות מסביב, לא כי לא ידעת, כי כשזה הגיע לטוב, לא היה מקום לטעות מבחינתך. זכור לי איזה רגע לפני כמה שנים שנפל לי האסימון כמה אני אוהב אותך, ואני זוכר את רגע ההבנה שאני פשוט אוהב אותך".
