קשה להחליט איזו מבין כל ההפיכות המשפטיות שמתכנן ראש הממשלה בנימין נתניהו - שספק אם מותר לו לעסוק בנושא בכלל - היא המדאיגה ביותר. גם הבליץ שבו מובאים החוקים שישנו כליל את פני מערכת המשפט מעורר דאגה בלב שוחרי הדמוקרטיה, ובהם גם אלה שהשקפות עולמם, כשלי, הן ימניות.
האמירות מתוך דפי המסרים, שעליהן חוזרים תומכי ההפיכה שוב ושוב, כאילו יתקיימו דיונים בוועדות הכנסת, וכאילו כמעט בכל מדינות ה-OECD שופטים נבחרים על ידי פוליטיקאים, הינן חסרות כל שחר. הדיונים בוועדות הכנסת חלולים, מפני שבכנסת ישנו רוב אוטומטי לממשלה - ולכן אפילו אם יגיע מצעד של מומחים, מוחים ואחרים שחושבים אחרת, לא יהיה בכך בכדי לשנות את עמדת הממשלה.
אשר לבחירת השופטים על ידי פוליטיקאים, הרי גם בארה"ב וגם במדינות אחרות שהוזכרו יש מנגנוני איזונים ובלמים בדמות חוקה, או בדמות שני בתי מחוקקים. בית עליון ובית תחתון. אצלנו אין אף אחד מאלה, ולכן בחירת שופטים אך ורק בידי פוליטיקאים תהפוך את בית המשפט - ובעיקר את בית המשפט העליון - ממאור גדול ששמו יצא ברחבי העולם, ושהציל אותנו לא אחת מסנקציות בינלאומיות, למשהו דמוי בית הדין העליון של הליכוד. טוב לא ייצא מזה.
קשה להחליט, אבל כמדומני שניתן לקבוע שהחיפזון שנוקטים שר המשפטים יריב לוין ויו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט שמחה רוטמן בעניין חקיקת החוק הקרוי חוק היועמ"שים, מציבה את הנושא במקום גבוה בדירוג המהלכים המדאיגים. דבריו של לוין בהשקת הרפורמה שלו, שלפיהם "היועצים המשפטיים כשמם כן הם, יועצים, ולא מחליטים. לא עוד כפיפות של הממשלה לדרג לא נבחר", צריכים להדליק נורות אדומות אצל כל מי שחפץ בהמשך קיומה של דמוקרטיה במדינתנו. הרעיון שעל פיו כל שר יוכל למנות במשרדו כמשרת אמון יועץ משפטי כלבבו, כזה שיביא מהבית, אולי מהמפלגה, במקום שיהיה כפוף ליועץ המשפטי לממשלה, הוא רעיון חמור ומסוכן.
כיהנתי כשרה בשלושה משרדי ממשלה. לא תמיד ראיתי עין בעין עם היועצים המשפטיים במשרד. לעיתים אף נקלענו לוויכוחים. היו ביניהם כאלה שאיתם היה קל יותר להסתדר, היו שפחות. ואף שלעיתים כעסתי, ואף פניתי ליועץ המשפטי לממשלה, אני אומרת בקול רם וברור: אסור. פשוט אסור ללכת שבי אחרי רצונם של הפוליטיקאים לעשות ככל העולה על רוחם. זהו פתח לשחיתות שלטונית.
לימור לבנתצילום: יובל חןשערו בנפשכם: שר החוץ אלי כהן ימנה יועץ משפטי פרטי לשנה במשרד החוץ, ואז ישראל כץ, שאמור להחליף אותו ברוטציה, יפטר אותו וימנה יועץ משפטי כלבבו למשך שנתיים, ואז יחזור כהן לשנה ויפטר את היועץ שמינה כץ וימנה את הראשון שפוטר, או אחר. כל אחד ימנה לעצמו יועץ משפטי שיגיד לו בדיוק מה שהוא רוצה לשמוע - וכך לא פועלת מדינת חוק. מי ישמור עלינו, האזרחים?
ובכל זאת. איני נגד רפורמה. הנה הצעה לאחת כזאת בעניין היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה: היועצת המשפטית לממשלה תמשיך למנות אותם, אבל תהיה קציבת זמן, לשבע שנים. קציבת זמן כזו כבר נקבעה לגבי תפקידים רבים על ידי הממשלה. ניתן להחילה גם לגבי תפקידים אלה, וכך יבוא לציון גואל.
- לימור לבנת כיהנה כשרה מטעם הליכוד
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
פורסם לראשונה: 09:12, 11.01.23
