ניצן הורוביץ, בינתיים עדיין שר הבריאות ויו"ר מפלגת מרצ, ממש לא רצה שהכנסת תתפזר. "חשבתי שזו טעות", הוא אומר בריאיון אחרי שהכריז השבוע כי לא יתמודד לכהונה נוספת כיו"ר מפלגתו. "אמרתי את זה גם בפורום ראשי מפלגות הקואליציה, שלדעתי אפשר להמשיך עוד. ולא הייתי היחיד".
איזה עוד יו"ר מפלגה התנגד לפיזור הכנסת?
"אני לא יכול לדבר בשמו של מישהו אחר, אבל היו עוד כמה שחשבו שזו תהיה טעות. זו החלטה שבסוף, מי שקיבל אותה היה נפתלי בנט. שלושה חברי כנסת פשוט יצאו מהמפלגה שלו ועברו לאופוזיציה. הסיפור עם האחרון שבהם, ניר אורבך, היה הקש ששבר את גב הגמל. ברגע שאורבך אמר שהוא הולך, זה נגמר מבחינת בנט. אני, לעומתו, חשבתי שאפשר להמשיך”.
ובכל זאת – בהצבעה על פיזור הכנסת הצבעת בעד.
"ברגע שנפל הפור, כולם הצביעו בעד. 110 חברי כנסת".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
פרפורי הגסיסה של הכנסת ה־24 משקפים היטב את הלימבו הפוליטי שבו היה נתון הורוביץ ב־13 החודשים האחרונים: אחרי כמעט 20 שנה רזות שבהן הייתה מרצ באופוזיציה, הצליח הורוביץ להחזיר אותה לקואליציה ולממשלה, תוך שהוא מטפס גבוה מספיק מעל אחוז החסימה בבחירות וגורף שישה מנדטים.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
אלא שלהצלחה הזו היה מחיר. הורוביץ וחבריו למפלגה נאלצו לחרוק שיניים ולפעול לא פעם נגד צו מצפונם. בסוף הם גם ביצעו חרקירי מפואר, כאשר בניגוד לכל אינטרס מפלגתי הצביעו כאיש אחד בעד פיזור הכנסת, מהלך שבסבירות גבוהה עשוי להוביל אותם חזרה למדבר האופוזיציוני. וזה בתנאי שבכלל יצליחו לצוף מעל אחוז החסימה ולהשתחל לכנסת הבאה.
ובכל זאת, הורוביץ לא מתחרט וגם לא מתנצל. מבחינתו, החבירה של מרצ לממשלה שבה ישבו גם אנשי ימין מובהקים כמו זאב אלקין, איילת שקד וגדעון סער, הייתה החלטה נכונה. בעיקר מפני שאיפשרה את החלפתו של בנימין נתניהו בראשות הממשלה. "החלפת נתניהו היא דבר עקרוני ואידיאולוגי ממדרגה ראשונה", הוא אומר. "כל הכהונה שלו בשנים האחרונות הייתה מכוונת על פי המשפט שלו. הוא פשוט השתמש בשלטון ובראשות הממשלה כדי להשחית את המדינה. זה מצדיק כמעט כל מאמץ וכל מהלך שישימו קץ לדבר הזה. הממשלה שלנו - וזה דבר אידיאולוגי ממדרגה ראשונה - הצילה את הדמוקרטיה הישראלית. לכן זה היה שווה ואני גאה מאוד בחלק שלי בהקמתה".
אבל יכול להיות שזה היה ניצחון פירוס: החלפתם את נתניהו, אבל כרגע הוא בעל סיכויים לא רעים להקים את הממשלה הבאה. הפשרות האידיאולוגיות של מרצ, לעומת זאת, שחקו את המפלגה. בסקרים אתם על סף אחוז החסימה.
"סקרים זה כמו בושם – טוב להריח אותם, אבל לא כדאי לשתות", שולף הורוביץ קלישאה שחוקה. "המאבק בכוחות הקיצוניים הוא מתמשך. אף אחד לא השלה את עצמו שהקמת הממשלה חיסלה את האיום. עשינו ממשלה טובה, עם הישגים, הוכחנו שאנחנו יודעים לעבוד ביחד. אני חושב שהממשלה הזאת הייתה בשורה ענקית. ולגבי מרצ, אנחנו תמיד היינו מפלגה קטנה אבל איתנה. יש מפלגות יותר גדולות שהתפוררו ונעלמו, ואנחנו תמיד כאן".
נפגשנו ביום רביעי בצהריים בלשכתו הצנועה של שר הבריאות בתל־אביב. לפני רגע סיים ישיבת זום שעסקה ברפורמה בייבוא תמרוקים לישראל, ובעוד זמן קצר ייצא לנתב"ג, להשתתף בטקס קבלת הפנים לנשיא ארצות־הברית, ג'ו ביידן.
24 שעות קודם לכן שיחרר הורוביץ הודעה לתקשורת, ובה הכריז כי "בנקודת הזמן הזו, אחרי יותר משלוש שנים כיו"ר מרצ, שבהן הובלתי את המפלגה בשלוש מערכות בחירות וגם הכנסתי אותה לממשלת השינוי עם הרבה הישגים, החלטתי לא להתמודד הפעם על ראשות מרצ".
ירד לך עול מהכתפיים?
"עדיין לא ירד שום עול", הוא אומר. "אני בעיצומה של העבודה, גם פה במשרד הבריאות, גם בממשלה וגם במרצ. כיו"ר המפלגה אני מכין אותה לבחירות. יש פריימריז עוד כמה שבועות וחייבים להיערך. מגייסים גם קמפיינר, דוברים, צוות דיגיטל. זה הקמת מטה בחירות שלם, אול אובר אגיין. אני לא עוזב לשום מקום, ואני גם מתכוון להתמודד לרשימת מרצ לכנסת הבאה".
אז למה פרשת?
"לא פרשתי. הודעתי שלא אתמודד שוב לתפקיד יו"ר המפלגה. עשיתי קדנציה מכובדת, יפה, יחסית גם ארוכה. זה טוב שיש תחלופה. זה נשמע לאנשים אולי מוזר, אבל אצלנו זה לא כמו במפלגות אחרות, שיש אדם שמקים לעצמו את המפלגה, והוא נשאר בראשה עד שהוא מת או עד שמדיחים אותו. אצלנו מדי פעם מתחלפים".
גם במפלגות אחרות, שבהן אין מנהיג קבוע, כל יכול, כשמישהו נבחר לתפקיד יו"ר המפלגה הוא לא מוותר עליו בקלות, כמוך.
"זו הזדמנות לשינוי, וזה גם נכון למרצ. ההישגים שלנו מאפשרים לי, אחרי קדנציה יפה, לתת הזדמנות למישהו אחר".
אולי. אפשר להאמין לדבריו של הורוביץ, ומותר גם לחשוד בהם. בפוליטיקה הישראלית, ובפוליטיקה בכלל, אנשים לא מוותרים סתם על תפקיד. גם הורוביץ מודע לכך שיש מי שפירשו את הודעתו כהודאה בכישלון, בעייפות – או פשוט בחוסר אמונה ביכולתה של מרצ לחזור לכנסת הבאה.
אתה חושב שתעברו את אחוז החסימה?
"בוודאי. אני משוכנע בזה".
מרצ צריכה להתאחד עם מפלגה אחרת לפני הבחירות הבאות?
"אני תומך באיחודים ובחיבורים בלי קשר לאחוז החסימה. אם יש אנשים שקרובים אליך בדעות ובעמדות, אני מאמין שצריך לעבוד ביחד ולא להיות מפוצל לקבוצות קטנות".
המפלגה שהכי קרובה אליכם זו מפלגת העבודה, אבל היו"ר שלה, מרב מיכאלי, לא בקטע של איחודים. איך הייתה מערכת היחסים שלכם בממשלה?
"בסדר גמור. אנחנו חברים אישיים כבר 30 שנה, וגם שכנים".
דיברת איתה על האופציה של איחוד?
"בוודאי, וגם לא מהיום. אבל אני לא עושה קמפיין בעניין הזה ולא עושה קמפיין נגדה. אני מאוד מעריך אותה".
אגב, היא רקדה ברחבה בחתונת נכדתו של ח"כ גפני מיהדות התורה. אתה הוזמנת?
"לא, אולי הוא בקשר יותר טוב איתה".
זה קשור לעניין הלהט"בי?
"לא יודע, אני לא בקשר עמוק איתו ולא ציפיתי שהוא יזמין אותי. אם אני הייתי מתחתן, לא בטוח שהייתי מזמין את גפני".
אחד האנשים שמן הסתם שמח מאוד לשמוע על החלטתו של הורוביץ הוא בן זוגו זה 20 שנה, הבמאי והמחזאי עידו ריקלין. "אני חושב שהוקל לו", אומר הורוביץ. "אני לא אוהב לדבר בשמו, הוא גם לא אוהב שאני עושה את זה, אבל זה לא היה קל עבורו. הלחץ, המתח, האחריות. במשרד הבריאות עברנו שנה מאתגרת של שני גלי קורונה ענקיים. יש לי המון הפגנות מול הבית, כמעט ברמה של כל יומיים".
של מתנגדי חיסונים?
"לא רק. אני פוליטיקאי, ואין מה לעשות, אני משלם את המחיר. אבל עבור בן משפחה שהוא לא פוליטיקאי, זה לא נעים. הוא מעריך את מה שאני עושה, אבל הוא לא כמוני בקטעים האלה; לא מחפש את החשיפה הציבורית, לעמוד מול ביקורת, לריב עם אנשים. אתה יודע – פוליטיקה. הוא לא בראש הזה".
ההפגנות מול ביתם של הורוביץ וריקלין הן לא המטרד היחידי איתו התמודדו בשנה האחרונה. "היכנס לרשתות החברתיות שלי ותראה באילו מילים משתמשים, באילו איומים: 'נשרוף אותך', 'נרצח אותך', 'נוריד לך את הראש'", מספר הורוביץ. "מהר מאוד האמירות האלה גם הולכות למקומות הומופוביים: 'נאנוס אותך', 'שערבים יזיינו אותך', 'שישרפו את אמא שלך'".
המילים הבוטות הללו, אומר הורוביץ, מגיעות לא רק ממתנגדי חיסונים וממכחישי קורונה: "יש גם קללות על רקע גזעני והומופובי, מצד אנשים מהימין, חרדים לפעמים. לצערי זה מאוד מגוון, וזה מטורף. פשוט עומדים לך מול הבית וצורחים. אנחנו באווירה של אלימות מאוד קשה במדינה. שלחו לי מכתבים הביתה, הייתי צריך להחליף טלפון כי הווטסאפ שלי נסתם מקללות ומאיומים. פניתי למשטרה מלא פעמים".
למרות הטלטלה הפוליטית, מגפת הקורונה שמסרבת לגווע והלחץ שלפני ביקור ביידן, הורוביץ נראה נינוח למדי. עד שמזכירים לו את השם ג'ידא רינאוי־זועבי. "היא כבר לא רלוונטית", הוא אומר בשאט־נפש.
לקראת הבחירות האחרונות המליץ הורוביץ לשריין את רינאוי־זועבי, פעילה חברתית מהגליל, במקום הרביעי ברשימת מרצ לכנסת. כבר במהלך הבחירות אמרה שתימנע בהצבעה על חוק לאיסור טיפולי המרה, ולאחר כניסתה לכנסת הקשתה על הממשלה כאשר הצביעה נגד חוק הגיוס. ב־19 במאי הכריזה ח"כ רינאוי־זועבי על פרישה מהקואליציה. "אינני יכולה להמשיך ולתמוך בקיומה של קואליציה שמתנכלת בצורה מחפירה זו כלפי החברה שבאתי ממנה", כתבה לבנט וללפיד. היא לא עידכנה מראש את הורוביץ על החלטתה, ובמרצ למדו על כך מהתקשורת.
פרישתה של רינאוי־זועבי מהקואליציה הציגה את הורוביץ כמי שכשל בניהול מפלגתו. "אין ספק שעשיתי טעות לגביה כשהמלצתי לשלב אותה ברשימה, וכולנו שילמנו מחיר על הטעות הזו", מודה הורוביץ, "אבל מנגד, ליו"ר מרצ אין אפשרות לשבץ אנשים ברשימה ככה סתם. זו החלטה שעברה בוועידה הגדולה שלנו ברוב גורף והתקבלה במחיאות כפיים. אמנם יש לי אחריות לשריון שלה, ובוודאי שאני מצטער על זה, אבל זו לא רק אחריות שלי".
מדוע רצית לשריין אותה?
"אני לא שיריינתי אותה, אני המלצתי עליה. גם אני נכנסתי ככה לרשימה – מישהו המליץ עליי, היה דיון, והוועידה אישרה. ככה זה עובד. לגביה, אני לא רוצה לדבר יותר מדי, כי זה לגמרי מאחורינו. היא כבר לא תהיה בכנסת הבאה, בטח לא עם קשר אלינו. זה חלב שנשפך".
היו איתה חריקות מההתחלה. לא זיהית מראש שהיא עלולה לעשות לך בעיות?
"בעניין שלה אני גם הופתעתי - וגם התאכזבתי. לא הייתה לנו שום סיבה לחשוש או לפקפק בה כשהצטרפה לרשימה לכנסת. התפניות שעשתה היו דבר מאוד מפתיע ומאוד מאכזב. אבל היות שאני לא ח"כ חדש, כבר ראיתי את זה קורה בכנסת במפלגות אחרות".
אם כבר ראית את זה קורה, איך לא ראית את זה קורה לך?
"עשינו הכול, גם אני וגם אחרים, כדי 'לתחזק' אותה אבל אתה מצפה מבן אדם שמגיע לכנסת שינהג באחריות, שיעשה את מה שהוא צריך ושיעמוד בהתחייבויות שלו. רינאוי־זועבי החליטה לעשות דין לעצמה".
כשהיא הודיעה על הפרישה מהקואליציה, דווח שנסעת לביתה בנוף־הגליל, ושהיא סירבה לפגוש אותך.
"לא נסעתי אליה, דיברנו בטלפון. אבל זה לא רלוונטי. זה קרה לפני חודשיים ויותר. זו הייתה תקלה, זו הייתה טעות, זה לא מאפיין את מרצ, וזה לא יאפיין את מרצ גם להבא".
למרות הכרזת הפרישה הבומבסטית של רינאוי־זועבי, בתוך ימים ספורים היא חזרה לחיק הקואליציה. אלא שאז, בהצבעה הגורלית על הארכת תקנות יו"ש, סירבה הח"כית המורדת להתיישר שוב, והצביעה נגד. תקנות יו"ש לא עברו בכנסת, וממשלת בנט החלה לחשב את קצה לאחור. אבל להורוביץ חשוב להדגיש שרינאוי־זועבי לא הייתה זו שנעצה את המסמר האחרון בארון הקבורה של הממשלה: "מי שהפילו את הממשלה היו שלושה חברי כנסת מימינה (סילמן, שיקלי ואורבך – א"א)", הוא אומר.
בדומה לטענות כלפיך, היו טענות גם כלפי בנט, שלא נתן תשומת לב לעידית סילמן וגרם לה להתרחק ממנו.
"חברי כנסת הם לא ילדים קטנים וראש ממשלה לא צריך להיות גננת. אסור להזניח את הכנסת וצריך להקשיב לחברי הכנסת ולעבוד איתם, אבל בסוף, כח"כ, יש לך אחריות. אתה לא ילד קטן ואתה לא יכול להגיד 'לא שמו לב אליי, לא שמעו לי, לא נתנו לי'. עשה את התפקיד שלך ואל תתבכיין".
"נראה לך שסילמן פרשה בגלל החמץ? שטות מוחלטת. היה עליה ועל האחרים בימינה, כולל בנט, לחץ מטורף. מכונת רעל. ירדו לחייהם ולא נתנו להם רגע מנוחה. הטריפו אותם"
אפרופו סילמן, גם בפרישה שלה מהקואליציה יש להורוביץ מניות. לקראת פסח, שיגר שר הבריאות מכתב למנהלי בתי החולים ברחבי הארץ, ובו דרש לקיים את פסיקת בג"ץ שמתירה הכנסת חמץ לשטחי בתי החולים במהלך חג הפסח. שבוע אחר כך הודיעה סילמן, אז עדיין יו"ר הקואליציה, על פרישתה מהתפקיד, תוך שהיא תולה זאת בהחלטתו של הורוביץ.
הודעת הפרישה של סילמן הגיעה מיד לאחר פגישה לילית עם בנימין נתניהו, שבה הוצע לה, לכאורה, תפקיד בממשלתו הבאה, מה שהורוביץ מגדיר כ"שוחד". "ההודעה שלה הייתה מכה גדולה", אומר הורוביץ.
לטענתה, היא פרשה מהקואליציה בגלל ההחלטה שלך בעניין החמץ בבתי החולים.
"לא, נו. בחייאת. נראה לך שזה באמת בגלל זה? מה פתאום, זה לא קשור בכלל לחמץ. שטות מוחלטת. כולם מבינים שזה סתם תירוץ עלוב. היא סגרה דיל עם הליכוד על מקום ברשימה, על תפקידים. היו פרסומים על בעלה, המעורבות שלו שם וההבטחות שנתנו לו. אין שום קשר אליי או לדברים שעשיתי. ולנושא החמץ, לגופו של עניין, שנה לפני הייתה החלטה של בג"ץ שאי־אפשר למנוע הכנסת חמץ על ידי אנשים פרטיים שמבקרים קרובים שלהם בבית חולים. אז זהו".
ובכל זאת, יכול להיות שהיית צריך להיות יותר חכם מאשר צודק בסוגייה הזו?
"לא. מי שהיה פחות צודק ופחות חכם זו סילמן, אין לזה שום קשר אלי. היה עליה לחץ, את זה צריך להגיד. היה עליה וגם על האחרים בימינה, כולל בנט, לחץ מטורף, מכונת רעל. ירדו לחייהם, לא נתנו להם רגע מנוחה. פשוט הפציצו אותם ברעל, הטריפו אותם. זה בסוף בני אדם שאחרי שנה של כתישה, עם ההשמצות הכי קשות, יכול להיות שנשברו".
קיבלת הערות הומופביות מחבריך לממשלה? אחד משותפיך, מנסור עבאס, חבר במפלגה שהנושא הלהט"בי לא מחליק לה בגרון.
"עם מנסור מעולם לא הייתה לי בעיה האישית, אבל מהתנועה שלו היו התבטאויות קשות כלפי להט”בים, לא אישית כלפי".
דיברת על זה עם עבאס?
"היחסים שלי איתו טובים ואנחנו משתפים פעולה בהרבה דברים. בנושא הזה יש ביננו מחלוקת גדולה, ואני לא מנסה להסתיר אותה. רע”מ זו מפלגה אסלאמית, דתית, ובעניין הזה הם מחזיקים בעיני בדעה חשוכה".
מה לגבי האמירה של איתמר בן גביר ש"הומואים הם אחים שלי"?
"לא, אני לא קונה את זה ואני לא חושב שמישהו קונה את זה. זו מפלגה הומופובית, גזענית וקיצונית. אצל סמוטריץ’, אבי מעוז ובן גביר, השנאה ללהט"בים עומדת במרכז האג’נדה. הם תקפו אותי הרבה מאוד פעמים, הרבה יותר ממה שמפלגות חרדיות תקפו אותי. לאורך השנים, היו להם את היציאות הכי חשוכות. אבל זה לא מרתיע אותי. אני חושב שהם מפסידים בקרב הזה. גם בתוך הציבור שלהם יש הרבה שלא מסכימים לתפיסה נגד להט"בים".
הורוביץ, בן 57, הוא עורך דין במקצועו, אבל התפרסם לאחר שבנה לעצמו שם כעיתונאי בתחום יחסי החוץ. את הקריירה שלו החל בגלי צה"ל, ובהמשך שימש כעורך חדשות החוץ בעיתונים "חדשות" ו"הארץ" ובערוץ 10. במיוחד זכורה הפינה המחויכת שלו בתוכנית "לונדון וקירשנבאום", שהפכה את פניו למוכרים בכל בית בישראל וזיכתה אותו בפופולריות ציבורית. במקביל, נודע כפעיל חברתי.
לכן, כשב־2009 הצטרף למרצ, איש לא הופתע. הוא התגלה כחבר כנסת נמרץ שעסק בעיקר בנושאי דת ומדינה, סביבה וזכויות קהילת הלהט"ב. ב־2019 הוא הדיח את תמר זנדברג לאחר שזכה ב־54% מהקולות לראשות מרצ, והיה ללהט"ב המוצהר הראשון שעומד בראש מפלגה בישראל. כשהוקמה ממשלת בנט־לפיד, הוא קיבל את תפקיד שר הבריאות.
איך התרשמת מבנט כראש ממשלה?
"התרשמתי לטובה. לא העליתי בדמיוני שאהיה איתו, בטח לא שהוא יהיה ראש ממשלה ואני שר בממשלה שלו. אבל זה עבד טוב. הוא בן אדם ענייני, סקרן, משקיען, חרוץ. מהיום הראשון עבדתי איתו מאוד צמוד. לא תמיד הסכמנו וגם היו לנו ויכוחים, היו פעמים שעלינו לטונים גבוהים, גם בנושאים אידיאולוגיים יש בינינו הבדלים גדולים - אבל עבדנו מצוין יחד, כי הוא ענייני, וגם אני".
הניסוי של ממשלה רחבה, וקואליציה משותפת ליהודים ולערבים - נכשל?
"בשום אופן לא. הניסוי היה מוצלח בצורה בלתי רגילה. בכל שבוע, לפני ישיבת הממשלה, יש פגישה של ראשי מפלגות הקואליציה במשרד של ראש הממשלה. בישיבות האלה השתתף גם מנסור עבאס. זו פעם ראשונה שבפורום שלטוני כל כך בכיר בישראל משתתף נציג ערבי. זה הופך את כל השיח לאחר. אתה לא יכול לדבר על עניינים מדיניים־ביטחוניים או החברה הערבית, באופן שבו דיברו עליהם בעבר. זה לא רק שהוא בחדר, הוא שותף לדיון. הוכחנו שאפשר לעבוד ביחד.
"מעבר לזה, הוכחנו שיכולים לשבת אנשים עם דעות מנוגדות ממש ועדיין לעבוד יחד. אתן לך כדוגמה את מתן כהנא: אני סוציאליסט, הוא אולטרה־קפיטסליסט. אני בעד זכויות עובדים, הוא נגד ועדי עובדים. הוא בעד התנחלויות ואני נגד. הוא ימין ואני שמאל. אבל הוא איש ענייני, ישר, חרוץ, שמבצע את תפקידיו עם ראש פתוח. אפשר לדבר איתו, גם אם לא מסכימים. מבחינתי זה היה ניסוי מרשים ביותר".
אתה חבר הקבינט המדיני־ביטחוני, ומרצ זו מפלגה שחרתה על דגלה את עקרון שתי המדינות ואת קידום תהליך השלום עם הפלסטינים. זה משהו שנידון בקבינט?
"הרבה מאוד, אבל לא בהקשרים של קידום משא ומתן. השמעתי בקבינט קול אחר". עם שובו מקבלת הפנים לנשיא ארצות־הברית, הוסיף הורוביץ: "לדעתי ביידן צדק כשאמר, עכשיו בשדה, שפתרון שתי המדינות הוא הנכון ביותר לישראלים ולפלסטינים. אני מסכים איתו מילה־במילה, ואני מקווה שיקדם זאת. בעיניי יש הזדמנות, עם ביידן ועם לפיד, להתקדמות".
בנט לא נפגש עם אבו־מאזן וגם סירב לשוחח איתו. רק עכשיו, כחלק מהלחצים שהפעילו האמריקנים לקראת ביקור ביידן, לפיד שוחח עם ראש הרשות.
"אבו־מאזן הוא שותף של ישראל וגם בנט וגם לפיד יודעים את זה היטב. זו טעות גדולה לא לדבר איתו או לנסות להחרים את הרשות. בפועל, אני חושב שיש בזה גם צביעות - ישראל מקיימת קשרים עמוקים ביותר עם הרשות, אבל יש איזה ספין שהימין מפזר לאורך השנים שהרשות היא אויב. אני חושב שגם בנט, וגם שקד ואחרים, נפלו בספין של עצמם. הם יודעים שיש יחסים, הם יודעים שהכסף עובר והם יודעים שיש בינינו תיאום ביטחוני הדוק, אבל לאורך שנים אמרו שהרשות היא אויב ובכך סינדלו את עצמם. ברור שבנט היה צריך להיפגש עם אבו־מאזן וטוב ששר הביטחון גנץ נפגש איתו; גם אני נפגשתי עם אבו־מאזן כי זה בן הברית הכי חשוב של ישראל. בסוף, הסכסוך שלנו הוא לא באבו־דאבי, הוא גם לא בוושינגטון, הסכסוך בג'נין ובחברון ובשכם וברמאללה. אז מה, לא נדבר איתם? אגב, בדעה הזו תומכת גם הצמרת הביטחונית של מדינת ישראל".
ובכל זאת, ישבת בממשלה שהלבינה את המאחז אביתר.
"היה ברור, כשהקמנו את הממשלה, שהסכם עם הפלסטינים לא יהיה בממשלה הזאת. כולם ידעו את זה. המאמץ שלנו בממשלה היה מכוון לשמור על האופציה של פתרון שתי המדינות כאופציה קיימת על ידי צמצום של מאחזים. גם באביתר היה לחץ שלנו שלא לאזרח את המקום הזה בשום צורה, ולפנות אותו. אני בא מהמקום הציוני. אם אני רוצה מדינה יהודית ודמוקרטית, אני לא יכול לשלוט על מיליוני פלסטינים".
אבל ברגע שאתה נכנס לממשלה שיושבים בה אנשים מהימין הפוליטי, הדגל המרכזי של המפלגה שלך – היפרדות בהסכמה מהפלסטינים - יורד.
"לא. הבוחרים שלנו רצו מאוד בממשלה הזאת ותומכים מאוד בממשלה הזאת, כי הם הבינו את הצורך שהיה להקים אותה. הם גם ראו שגם בממשלה הזאת, שהיו בה הרבה אילוצים, הגענו להישגים יפים. למשל, מה שאני עשיתי עם הגדלת תקציב הבריאות, והפיכתו לחברתי, זו רוח מרצ מובהקת. שנים לא היה דבר כזה בממשלה".
עניין נוסף שהורוביץ עסק בו כשר בריאות הייתה, כמובן, מגפת הקורונה. ימים בודדים לאחר השבעת הממשלה פרץ הגל הרביעי, ובממשלה החליטו לקדם את מתן חיסון הבוסטר ולא ללכת לסגר. בהתחלה מספר הנדבקים זינק, אבל כעבור כמה שבועות ההחלטה הוכיחה עצמה, כשמספר הנדבקים היומי ירד דרמטית. את הגל החמישי, גל האומיקרון, כבר צלחה הממשלה בקלות יחסית.
"לבנט ולי היו דיונים יומיומיים בעניין", אומר הורוביץ. "הגענו להסכמה בגישה של 'בלימה רכה', ללא סגרים. חשבתי, עוד לפני כניסתי לתפקיד, שהסגרים הרסניים. כשנכנסתי למשרד הבריאות ראיתי גם עד כמה".
ואיזה ציון אתה נותן לעצמך?
"אני לא אוהב לתת ציונים לעצמי, אבל חושב שעשיתי יפה מאוד. גם בהנהגת המפלגה, לאורך שנים מאוד מאתגרות של בחירות אחרי בחירות, וגם במשרד הבריאות, שבו עשיתי מהפכות. וזה כשהייתה לי קורונה על הראש וממשלה שלא היה לי בה רוב פוליטי. אני חייב לומר, שהתקופה הזו הייתה מרגשת. כהומו הרגשתי שאני עושה דברים למען הקהילה שלי, ובתור אזרח הרגשתי שאני פועל למען אזרחי ישראל".
"שנאת להט"ב היא במרכז האג'נדה של סמוטריץ' ובן גביר, הם תקפו אותי הרבה יותר מאשר המפלגות החרדיות. היו להם את היציאות הכי חשוכות, אבל הם מפסידים בקרב הזה, גם בתוך הציבור שלהם"
לא רק הקורונה הטרידה את כהונתו במשרד הבריאות. הורוביץ נכנס לתפקידו זמן קצר לאחר שפרץ משבר המתמחים לרפואה בבתי החולים, שדרשו לקצר את המשמרות שלהם מ־26 שעות ל־16 שעות. באוקטובר האחרון הודיע על מתווה שיקצר את התורנויות ל־18 שעות בעשרה בתי חולים בפריפריה, במקצועות מסוימים. את המתמחים זה לא סיפק, וממילא גם את המתווה הזה הורוביץ לא הצליח ליישם, לאחר ששיחותיו עם משרד האוצר הגיעו למבוי סתום.
"העניין הזה לא נפתר", מודה הורוביץ. "האוצר חזר בו מההסכם איתי ועם שרת הכלכלה, אורנה ברביבאי. הוא פשוט מתנגד לממן את תוספת התקנים הנחוצים שיאפשרו לקצר את התורנויות. זה תקוע, ונמצא עכשיו בבתי משפט. זה מאוד מכעיס אותי ומאוד מאכזב".
דיברת על ההצלחות שלך במשרד הבריאות ונתת לעצמך ציון "יפה מאוד". אבל כאן, באירוע אסטרטגי של משרד הבריאות, נכשלת.
"בנושא הזה אני שר הבריאות הראשון שהסכים להיכנס ולהוביל את מאבק המתמחים, אחרי שבמשך לפחות עשר שנים אף אחד לא עשה זאת. לצערי נותרתי בנושא הזה בלי הרבה גיבוי".
גם בנושא האלימות כלפי צוותים רפואיים, לא נראה שהצלחת לטפל.
"זו מכת מדינה שקיימת כבר שנים. עשיתי שני דברים – העברתי החלטת ממשלה מתוקצבת להצבת שוטרים קבועים בכל בתי החולים, והעליתי את שכר המאבטחים, כדי שנוכל לגייס יותר מהם. במקביל, יחד עם משרד המשפטים, העברנו חקיקה להחמרת הענישה לתוקפי צוותים רפואיים. משרד הבריאות הוא לא משטרה. אני לא יכול לשים שוטר על כל אחות".
על חלומך לעמוד בראש עיריית תל־אביב, ויתרת?
"התמודדתי לפני כמעט עשר שנים, ואני כבר לא שם. אני יו"ר מרצ, שר הבריאות, ואני מתכוון להמשיך במסלול הזה בכנסת ובממשלה. לא בעיריית תל־אביב".
במי תבחר לראשות מרצ?
"כשאראה מי המועמדים אחליט".
כרגע, היחיד שהכריז שמתמודד לתפקיד, הוא סגן הרמטכ"ל לשעבר, ח"כ יאיר גולן. הוא לא בדיוק עשוי מהדנ"א הקלאסי של מרצ.
"יאיר גולן בהחלט איש ראוי. ליבו במקום הנכון ואנחנו גם חברים. זה בן אדם שאני מעריך. אני לא אומר שאני תומך בו או לא. אפעל לזה שיהיו כמה שיותר מועמדים".
היית רוצה שזהבה גלאון תחזור?
"הייתי רוצה שאנשים טובים יתמודדו, אני לא נכנס עכשיו לשמות".
מי היית רוצה שיהיה ראש הממשלה הבא?
"יאיר לפיד. אני איש שמאל, ואני חושב שלפיד – אומנם אנחנו לא באותן דעות – קרוב אלינו מכל האחרים. אני מעריך אותו וחושב שיהיה ראש ממשלה מצוין. נעשה הכול כדי לשחזר את הקואליציה הנוכחית, ושלפיד יעמוד בראשה".
אתה מרגיש שאתה צריך להתנצל בפני מצביעי מרצ – על השריון של זועבי, על הכניסה לממשלה, על המצב בסקרים?
"לא. מאז שהודעתי שאני לא ממשיך בתפקיד אני מוצף בהודעות נרגשות. אפילו מנסים לשכנע אותי שאחזור בי. אני מקבל הרבה הכרת תודה. השקעתי מאמץ גדול במרצ, ואני חושב שזה ייזכר כתקופה טובה למפלגה".
