שורדת השבי חנה קציר בת ה-78 הובאה אחר הצהריים (שלישי) למנוחות בקיבוץ ניר עוז. שבועיים אחרי ששוחררה חלה הידרדרות במצבה הרפואי של קציר, כבר בחודש דצמבר אשתקד. כרמית פלטי קציר, בתה של חנה, סיפרה בהלוויה כי אמה חזרה מעזה "צלולה וחדה" ו"התמודדה בגבורה עם זוועות השבי", אך "גופה וליבה נשברו מהשלכותיו הנוראיות, ובפרט מהפקרת החטופים ובנה אלעד".
הלווייתה של חנה קציר בניר עוז
חנה קציר היא שורדת השבי הראשונה שהלכה לעולמה - שבועיים בלבד לאחר שציינה את יום הולדתה.
כרמית נשאה דברים בהלוויה בשמה ובשם אחותה אביטל, והוסיפה: "האמת חייבת להיאמר. ב-7 באוקטובר הבית הזה נפרץ, הבית הזה חולל, בבית הזה קראו לעזרה - ועזרה לא הגיעה. בבית הזה אבא נרצח, מהבית הזה אמא נחטפה לעזה. סליחה אמא שהייתם שם לבד, סליחה שלא יכולנו להגיע, סליחה שמדינת ישראל כשלה בלהגן עליכם ועדיין לא לוקחת אחריות על המחדל הכי גדול בתולדותיה".
"49 ימים היית בגיהינום", ציינה כרמית, "אבל שרדת אותו וחזרת ממנו חלשה ורזה וחולה כל כך. חזרת ממנו אחרת. שמחת החיים המופלאה שלך, היכולת להתלהב מכל דבר קטנטן, הנאיביות והידיעה המוחלטת שהעולם הוא מקום טוב ושאנשים רוצים להיטיב - כל אלו נפגעו. תיארת לנו מה עבר עלייך בעזה, מול איזה רוע מפלצתי שאף אדם לא צריך לפגוש התמודדת. אני אומרת את המילים האלו ולא מאמינה שמדינת ישראל בוחרת להשאיר עד עכשיו 100 אנשים, ממש כמוך, בשבי".
בהמשך הדגישה כרמית כי "אירועי 7 באוקטובר ו-445 הימים שבעקבותיו גבו שלושה קורבנות מבני משפחתנו. אני קוראת לממשלת ישראל ולעומד בראשה לחתום עוד היום על הסכם שישיב את כל החטופים לבתיהם ולמשפחותיהם".
בקיבוץ ניר עוז חזרו על סיפורה של חנה קציר. ב-7 באוקטובר 2023 מחבלי חמאס פרצו לביתה. היא ובעלה רמי נעלו את הבית והממ"ד, וניסו להזעיק עזרה שלא הגיעה. המחבלים חטפו את חנה ולאחר מכן רצחו את רמי, והבית נבזז ועלה באש. בנה של חנה, אלעד קציר, נחטף גם הוא ונרצח בשבי.
"חנה הוחזקה ברצועה בתנאים קשים ביותר, שגרמו לפגיעה קשה במצבה הפיזי והנפשי", אמרו בניר עוז. "לאחר 49 ימי שבי היא שוחררה במסגרת הסכם להשבת החטופים, על אף שהג'יהאד האיסלאמי הודיע קודם לכן כי היא אינה בין החיים. עם חזרתה, גילתה חנה על דבר הירצחו של רמי בעלה וחטיפת בנה אלעד.
"חנה התמודדה באומץ ובנחישות עם השלכות השבי, תוך גילוי כוחות גוף ונפש מעוררי השראה. ב-6 באפריל גופתו של אלעד חולצה במבצע צבאי, ולמשפחה נודע כי הוא כאמור נרצח בשבי.
"חנה הייתה דמות משמעותית ואהובה בקיבוץ, והאבל היום הינו כבד וגדול עבור כולנו. בצעירותה עבדה חנה בבתי הילדים, פינקה דורות של ילדים בחיבוקים ובתה מתוק, ובהמשך ניהלה את מחסן הבגדים (הקומונה) לצד חברתה הטובה, ברכה לוינסון ז"ל", סיכמו בקיבוץ.
