זר לא יבין זאת: מאות אלפי לבבות של ישראלים כואבים בימים אלה מהעובדה שלא יוכלו לעלות להר מירון בל"ג בעומר, יום הילולת רבי שמעון בר יוחאי, להלן רשב"י. עבורם, ל"ג בעומר זה מירון ומירון זה ל"ג בעומר. אי אפשר אחרת. מירון זה הרבה יותר מעוד מקום תפילה, זה מקום שמעורר, מרפא, מרגש ומשמח לבבות רבים – מצרך כל כך חשוב וחיוני בימים אלו.
כל מי שהיה במירון בל"ג בעומר יכול להבין על מה מדובר: אנשים ממלאים דליים של שמחה בריקודים הסוחפים, מבקשים בקשות, מתפללים, וממלאים את הנשמה לכל השנה כולה. על פי הערכות מדי שנה מגיעים למירון קרוב לחצי מיליון ישראלים מכל גווני הקשת – מחרדים של מאה שערים ועד לחובשי כיפות לבנות מקרטון. והכמות רק הולכת וגדלה.
אבל בשנים האחרונות, שרשרת אירועים בלתי צפויים מביאים לשיבוש העלייה המסורתית: ב-2020 הקורונה גרמה לחוגגים להישאר בבית והר מירון הפך למבצר מאובטח וקשוח. שנה לאחר מכן התרחש האסון המחריד שבו נהרגו 45 חוגגים בשל לקויים מחפירים. עוד שנה חלפה ומסקנות הביניים של הוועדה הביאו לצמצום דרמטי של כניסת חוגגים. רק בשנה שעברה המקום חזר לעצמו, לשמחתם של החוגגים, תוך שמירה קפדנית על הנחיות בטיחות. והנה, גם השנה, שוב, התגלגלנו לאירוע לא צפוי והמקום נסגר למגינת לב כולנו.
הרב של מירון, אלעזר שטרן, מכהן בתפקידו קצת יותר משנה, אחרי פטירת אביו המנוח, הרב מאיר. כששאלתי אותו השבוע מה בדיוק קורה עם מירון בשנים האחרונות, מבט של עצב עלה על פניו. "אולי רשב"י רוצה שנחגוג בצורה פנימית יותר", ענה לי ושקע בהרהורים. ומה הרב עונה לפונים אליו המבקשים עצה איך להרגיש מירון בל"ג בעומר ומנועים מלבוא בצל איסור העלייה? "העלייה חשובה, אבל היא לא העיקר", אמר, וביקש להדגיש: "העיקר זה ללמוד בתורתו של הרשב"י".
נראה שהרב השלים עם המציאות הנפיצה שבה אנחנו חיים, שמשתקפת דרך המצב במירון בשנים האחרונות, ונתן הצעה נוספת: לכו תרקדו עם הילדים שלכם בתהלוכות שנערכות בתל-אביב, בחדרה, בחולון ובכל פינה בישראל. גם שם תוכלו לחגוג עם רשב"י ש"רוקד" עם הילדים. הרב דיבר כמובן על התהלוכות היפהפיות שיזם הרבי מליובאוויטש, שבהם משתתפים כל שנה אינספור ילדים ישראלים והוריהם.
ואחרי העצות החשובות והיפות, צריך גם לומר: סגירתו הדרמטית של מירון במצב שנוצר היא צעד נכון של מניעת סיכון חיי אדם. אבל באותה מידה, היא חרפה מהדהדת שמקימה קול זעקה: איך הגענו למצב אבסורדי כזה? העובדה שהתגלגלו לסגירת ההר ביום כל כך חשוב בלוח השנה היהודי היא עוד פרס לאויב שנהנה כל רגע מהפאניקה הישראלית ומשיבוש חיי השגרה שלנו.
סגירת ההר ביום כזה צריכה להציף שוב את השאלה הקשה: מתי ישראל תיקח חזרה פיקוד על הצפון, אחרי חודשים ארוכים שבהם חיזבאללה מנהל לנו את הלו"ז ומשבש את חיי כולנו?
לא, אין הרבה ברירות כרגע, וזה הצעד הכי מציל חיים שיש, אבל אסור להיכנע לשגרה המעיקה הזו. סגירת ההר ביום כזה צריכה להציף שוב את השאלה הקשה: מתי ישראל תיקח חזרה פיקוד על הצפון, אחרי חודשים ארוכים שבהם חיזבאללה מנהל לנו את הלו"ז ומשבש את חיי כולנו? האם מישהו הכניס את נטרול חיזבאללה לתוך יעדי המלחמה, או שזה בסדר שצפון המדינה הפך לג'ונגל מופקר ומטווח?
סגירת אתר ציון הרשב"י לקהל החוגגים היא הראי המעודכן, העצוב והמדויק ביותר לכל המצב בצפון שהופקר לגורלו, והנחמה פורתא היא שיש בזה מן אחוות אחים עם אחינו במטולה, בקריית שמונה ואזורים נוספים שפונו ולא ראו את ביתם מאז שמחת תורה, וכמעט שכחנו מהם: הם לא יכולים לחזור לקן שלהם, גם אנחנו לא יכולים לחזור לקן שלנו. כולנו בגלות.
אז מירון אין לנו גם השנה, לפחות ננסה לרקוד עם רשב"י בתהלוכה בתל אביב ובכל מקום אחר בארץ, ולהתפלל לסיומה של המלחמה ולהכרעת כוחות הרשע בצפון ובדרום.
מנחם כהן הוא עורך בתקשורת החרדית
