אחרי העימות, ג'ו ביידן היה בין האנשים היחידים באמריקה שלא הבינו שהקמפיין שלו גמור, מחוסל, קאפוט, בר מינן, תוכי מת. כוח משחית, אבל הוא גם משכר, מסנוור. קרוביו ומקורביו לא רצו או יכלו לראות את מה שראו כולם בעימות הנשיאותי: האיש החד הזה, אחד הנשיאים המוצלחים ביותר מבחינת חקיקה ויכולת פוליטית, אינו כשיר עוד להיות המועמד לנשיאות. כעת, אחרי שהמפלגה הדמוקרטית הראתה לנשיא ביידן את הדלת – צריך גם לכתוב את המובן מאליו: מי שאיננו כשיר בגלל בריאותו וגילו להיות המועמד, לא יכול לשמש כנשיא.
ביידן לא חושב שאיננו כשיר. הוא סבור שאיבד את תמיכת המפלגה, שלא בצדק. שהוא נבגד בצורה המכוערת ביותר, בידי מי שחזרו לשלטון רק בזכותו
רק שביידן לא חושב שאיננו כשיר. הוא סבור שאיבד את תמיכת המפלגה, שלא בצדק. שהוא נבגד בצורה המכוערת ביותר, בידי מי שחזרו לשלטון רק בזכותו. איך אפשר לדעת מה ביידן חושב? דרך רון קליין, כמובן. היועץ הבכיר והקרוב ביותר של ביידן שנים רבות, ראש הסגל שלו לשעבר, כתב כך בטוויטר: "כעת, כאשר התורמים והנבחרים דחפו החוצה את המועמד היחיד שאי פעם ניצח את טראמפ, זה הזמן לסיים עם סיפורי הפנטזיות הפוליטיים ולהתאחד סביב המועמדת היחידה שניהלה קמפיין ארצי – סגנית הנשיא המצוינת שלנו, קמלה האריס! בואו נתעשת וננצח בנובמבר!".
זו איננה הצהרה של אדם שמבין כי ביידן סובל מבעיית כשירות כנשיא – אלא של מי שסבור שהתבצע במפלגה פוטש מכוער. קליין מסכים כעת לחשוק שיניים, כדי להציל את השלטון. הרבה מתק שפתיים ודבש חנופה יפזרו במפלגה כעת, כדי לנסות ולרכך את רושם הפיכת החצר. לכולם, גם לביידן, יהיה אינטרס להפוך את הנשיא שפרש מהמרוץ לאורקל זקן ומכובד, פורץ דרך. השראה. התהליך החל כבר אמש.
רגע תקדימי
אנחנו חוזים ברעידת אדמה. ברגע תקדימי בפוליטיקה האמריקנית. נשיאים אחרים החליטו לא לרוץ לכהונה נוספת – לינדון ג'ונסון הוא דוגמה חשובה. אבל אף אחד מהם לא פרש בגלל טענות של חוסר כשירות רפואי, ועוד אחרי שניצח בפריימריז. המנגנון של המפלגה הדמוקרטית התגלה בחדלונו: הוא בחר להתאחד סביב מסורת (שבמסגרתה הנשיא המכהן, אם הוא רוצה בכך, כמעט תמיד יקבל את מועמדות המפלגה).
העידן שבו אנחנו חיים איננו של מסורות פוליטיות כבודות, דילים של חדרים אפופי סיגרים, אלא של מרד. שבירה. טראמפ מבטא את השבירה הזו, עוד מ-2016, אז חיסל אחד אחרי השני את כל מועמדי הממסד הרפובליקני. הפעילים הדמוקרטים היו צריכים להבין שאי אפשר להסתיר, למרוח מייק-אפ, להציב טלפרומפטרים בכל מקום ולקוות שכך יינצל העולם החופשי. עבורם, טראמפ הוא האדם שישמיד את ארה"ב הליברלית. ובכל זאת – הם בחרו בחשיבה חיובית ובהנדסה פוליטית. אין הרבה מה לומר להגנתם, לבד מכך שחלה הידרדרות חריפה במצבו של ביידן בחודשים האחרונים. דוגמה טובה היא ביקורו בישראל באוקטובר, מיד אחרי התקפת חמאס. מי ששוחחו איתו, מהממשלה, ממשלת נתניהו, טענו שהוא היה חד ובקיא. בגיל 82, כל חודש יכול לשנות הכול.
לא היה שום דבר מכובד במאבק שותת הדם שהתפתח במפלגה הדמוקרטית. זה היה קרב פתטי של ביידן ואנשיו נגד המובן מאליו. אף מועמד דמוקרטי לא ינצח בבחירות כאשר ה"ניו יורק טיימס" אומר שאיננו כשיר עוד להיות נשיא. אף מועמד לא ינצח כאשר חלק גדול ממפלגתו מורד בו – ולא על רקע דעותיו, אלא יכולותיו השכליות. כאשר הוא לא מצליח לגייס כסף כדי לממן את הקמפיין.
ועדיין - סיום מכובד
ובכל זאת, המכתב ששיגר הנשיא ביידן היה סיום מכובד לקריירה מפוארת של נבחר ציבור אמריקני. אחד שתמיד היה שם. לקראת בחירות 2020 פרסמתי את פרוטוקול הפגישה הסודי של ביידן עם גולדה מאיר, חודש לפני מלחמת יום הכיפורים. כבר אז הוא היה סנאטור חשוב בארה"ב. ביידן היה ונותר סמל לארה"ב כמעצמת-על, מהימים המפוארים, אלה שהולכים ודוהים, שבהם אמריקה ידעה היטב כיצד להשתמש בכוח – ולעצב את המפה הגלובלית. חשוב מכך: ביידן שמר על תדמיתו כאדם הגון, שמחובר לתודעה האמריקנית. הכהונה שלו כנשיא הייתה אפקטיבית להפליא. הוא העביר שורה של דברי חקיקה היסטוריים, לעיתים יחד עם הרפובליקנים, והניע מחדש את הכלכלה אחרי החורבן שהותירו הקורונה וממשל טראמפ. ביידן מעולם לא הצליח להתגבר על הקפיצה הדרמטית בעלות המחיה ובאינפלציה בשנתיים הראשונות לכהונתו, אך כל הנתונים כרגע נראים חיוביים (לדוגמה, קצב עליית השכר גבוה יותר מעליית המדדים). אלה כבר טיעונים שביידן עצמו לא יצטרך להשמיע; אלה הבעיות של קמלה האריס.
מה שקרה למפלגה הדמוקרטית מזכיר את הבדיחה ביידיש על האיש שמתהפך על משכבו בגלל חובו הגדול לגביר של העיירה. חוב כה גדול, שהוא מייסר אותו. שאין לו דרך להשיב. ואז מפציע בתודעתו הרעיון, והוא הולך לביתו של הגביר ומודיע בקול גדול: אני לא אחזיר את החוב. אין לי. עכשיו – אתה זה שלא תישן בלילה. ביידן כרגע הודיע לדמוקרטים - זה לא עליי. רציתם מועמד אחר? קיבלתם. זה עליכם. אתם לא תישנו בלילה. ויותר נכון: היא.
החלטה מובנת לבחירת יורשת
קמלה האריס הומלכה בידי ביידן כעשרים דקות לאחר שמכתבו התפרסם לתקשורת, בציוץ נפרד. זו הייתה החלטה מובנת מאליה; כל אחת אחרת הייתה קולעת את המפלגה הדמוקרטית למלחמת אזרחים בלתי נגמרת. אך האריס היא גם היחידה שממשיכה את הממשל הנוכחי, חלק ממנו, ויכולה להשתמש בסמלי הנשיאות בקמפיין – יתרון ענק. בני הזוג קלינטון, העמותות הפוליטיות שתמכו בביידן וגורמים אחרים בעלי עוצמה כבר הביעו בה תמיכה. מועמדותה לנשיאות, אם אכן תאושרר בידי הוועידה, היא עוד רגע היסטורי במערכת בחירות שלא מפסיקה לספק דרמות: בפעם הראשונה אישה לא לבנה, בת של מהגרים מהודו ומג'מייקה, שרצה לנשיאות ארה"ב.
צילום: אביגיל עוזילפי כל סקר שהתפרסם עד כה, ובפרט אחרי ניסיון ההתנקשות, דונלד טראמפ היה ועודנו הפייבוריט המובהק לניצחון בבחירות הכלליות. אך אנחנו חיים בזמנים מטורפים. בבחירות האלה כבר היו יותר דרמות מברוב מערכות הבחירות בעשורים האחרונים – ואנחנו עוד לא באוגוסט. ארה"ב אוהבת סיפור טוב, חדש. קמלה האריס והממסד הדמוקרטי יעשו הכול כדי לנסות לספר את הסיפור הזה. הסקרים נגדם, אבל הבחירות מתחילות עכשיו.
פורסם לראשונה: 23:04, 21.07.24
