משלחת חמאס, בראשות סגנו של יחיא סינוואר חליל אל-חיה, תצא היום (שבת) לקהיר כדי לקבל ממצרים את ההצעה הישראלית החדשה בנוגע לציר פילדלפי. אותה הצעה כוללת מפות חדשות לפריסת הכוחות הישראליים בציר, וככל הנראה גם את צמצומם ואת הרחקתם מאות מטרים מהגבול בין רצועת עזה למצרים. בישראל אומרים כי הסכמת חמאס לצאת לקהיר, והסכמת מצרים להציג לו את ההצעה, היא "צעד ראשון" - אך עדיין לא מעידה על כך שארגון הטרור יגיע לפסגה מחר.
בלינקן בירושלים, השבוע
4 צפייה בגלריה
"א-סיסי לא יסכים לעולם לנוכחות ישראלית בפילדלפי". בלינקן והנשיא המצרי
(צילום:AFP / HO / EGYPTIAN PRESIDENCY)
למרות שהסכמת חמאס לצאת לקהיר היא סימן חיובי, ספק רב אם ארגון הטרור - שעומד עד כה על נסיגה ישראלית מלאה מציר פילדלפי - יסכים להצעה. בכירי הארגון אמרו הבוקר כי עמדה זו לא השתנתה, וכי על צה"ל לסגת גם מציר נצרים ולאפשר חזרת עזתים לצפון הרצועה "ללא הגבלה". אם חמאס יסכים להשתתף בפסגה מחר בקהיר, ינהלו הצדדים משא ומתן פעם נוספת - כאשר משלחת מכל צד תתפוס חדר, ומתווכים מצרים וקטארים ילכו הלוך ושוב ויעבירו הצעות ביניהם.
בינתיים, בימים האחרונים משדרים בישראל, במצרים ובקטאר כי הדרך לעסקה עוד רחוקה. למעשה, מאז הפסגה בקטאר - שהסתיימה בהודעות אופטימיות ובתחושה שהעסקה אכן קרובה - חלף קצת יותר משבוע, והתחושה החיובית התחלפה בפסימיות מרה. בכלי התקשורת בעולם כבר החלו לתהות מדוע ארצות הברית שידרה כאילו ההסכם קרוב - בעוד הפערים בין ישראל לחמאס נותרו גדולים בסוגיות מהותיות.
בוושינגטון פוסט פורסמה הלילה כתבה שבה נכתב כי בעוד הגורמים שמעורבים במשא ומתן "חלוקים על דברים רבים", יש ביניהם בכל זאת מכנה משותף אחד: ארה"ב, שחקנית מפתח בשיחות, הגזימה באופטימיות עד כמה הצדדים קרובים לחתימה.
מאז הפסגה בקטאר, ולמעשה גם לפניה, הקפידו בכירים אמריקנים להגיד - בתדרוכים אנונימיים וגם בקולם - כי ההסכם מתקרב. כך למשל, הנשיא ג'ו ביידן אמר כי "אנחנו קרובים מאי פעם", ומזכיר המדינה אנתוני בלינקן טען שראש הממשלה בנימין נתניהו קיבל את ההצעה האמריקנית החדשה. בוושינגטון פוסט ציינו גם את התדרוך שקיים בכיר בממשל ביידן עם עיתונאים ב-16 באוגוסט, שבה אמר כי ההצעה האמריקנית "סגרה כמעט את כל הפערים", והביע אופטימיות לקראת השיחות שהיו צפויות בהמשך.
בפועל, כידוע, לאורך השבוע האחרון רק גברה הפסימיות סביב ההיתכנות של העסקה, חרף ההצהרות האמריקניות. למעשה, ולאור ניסיון העבר, גם ההצהרה אתמול של דובר המועצה לביטחון לאומי בבית הלבן ג'ון קירבי - שלפיה הייתה התקדמות בשיחות האחרונות בקהיר - התקבלה בספק רב. בוושינגטון פוסט צוין כי אותה התקדמות הייתה "קטנה". גורם מצרי אף טען בפני העיתון כי "מצרים לעולם לא תסכים לשום נוכחות צבאית ישראלית לאורך פילדלפי", וציין כי כשהנשיא א-סיסי מחליט על משהו - "זה לעולם לא משתנה". אבל, ראוי לציין שבניגוד לכך, מצרים החליטה להציג לחמאס את ההצעה הישראלית החדשה סביב פילדלפי, מה שמעיד אולי על פשרה שנעשתה. קהיר, נזכיר, סירבה להציג לארגון הטרור את ההצעה הישראלית הקודמת.
לפסימיות הזו יש להוסיף את העובדה כי המתווה הנוכחי מדבר על עסקה בשלבים של שישה שבועות כל אחד: שחרור של 33 חטופים חיים ומתים בשלב הראשון, כולל פריסה מחודשת של כוחות צה"ל מחוץ לאזורים מיושבים; הפסקת אש כוללת, נסיגה ישראלית מלאה ושחרור יתר החטופים החיים בשלב השני; תחילת שיקום רצועת עזה, ושחרור שאר גופות החטופים הישראלים בשלב השלישי. בין לבין, ובכל שלב, ישוחררו מבתי הכלא הישראליים מאות מחבלים.
נתניהו, כפי שהשתקף גם בשיחתו אתמול עם שורדות השבי ובני משפחות חטופים, לא מאמין ככל הנראה שבמתווה הזה ישוחררו יותר מ-12 חטופים חיים - על אף שעל הנייר בסיומו אמורים להשתחרר כולם. הסיבה לכך נעוצה, ככל הנראה, בכך שפרטי השלב השני - שתכליתו למעשה הפסקת המלחמה - לא סוכמו. נתניהו, כנראה, מעריך שהפרטים הללו גם לא יסוכמו במהלך המו"מ שאמור להתנהל לגביהם בשלב הראשון, ולכן מנסה למקסם את מספר החטופים החיים שישוחררו במהלכו. ואם לישראל אין כוונה להסכים לסיום המלחמה במתווה שעל הפרק, שכולל נסיגה מלאה מרצועת עזה - אזי שהחטופים שלא ישוחררו בשלב הראשון לא ישוחררו בעסקה, שלא תגיע לשלב השני שלה. לכל אלה יש להוסיף את המחלוקות סביב מסדרון נצרים, ציר פילדלפי, סוגיית הווטו הישראלי על זהות המחבלים שישתחררו ועוד.
אז מה המקור לאופטימיות של ארה"ב?
בוושינגטון פוסט התייחסו לעמדת ראש הממשלה, ותהו מדוע בלינקן - שמסעו במזרח התיכון הסתיים ללא בשורה - יצא בהצהרות שנתניהו הסכים להצעה החדשה. בישראל מעריכים שמזכיר המדינה האמריקני עשה זאת כמעין "תרגיל" שיסנדל את ראש הממשלה, או לכל הפחות כדי להציג לעולם הסכמה בין ארה"ב לישראל; בפועל, מזכיר המדינה הואשם כי התמיכה שהעניק לנתניהו, שמתנגד לעסקה, דווקא פגעה במשא ומתן. אבל, גורם שמכיר את פרטי הפגישה טען בפני הוושינגטון פוסט כי בלינקן יצא ממנה כשהוא באמת ובתמים משוכנע שנתניהו מחויב להצעה החדשה.
4 צפייה בגלריה
"צה"ל מעריך שהאתגרים ניתנים לניהול". שר הביטחון בציר פילדלפי, השבוע
(צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)
לדברי הגורם, בפגישה ניכר היה שנתניהו לחוץ להבטיח את שחרור החטופים, ולצד זאת מודאג גם מהמתקפה שצפויה מאיראן או חיזבאללה (או שתיהן) - אם השיחות ייכשלו. לדברי הגורם, ראש הממשלה אמר לבלינקן שאי אפשר לטפל באף אחד מהדברים הללו ללא הפסקת אש. אם אכן כך היה, הדבר שופך מעט אור על האופטימיות ששידרה ארה"ב.
בכל מקרה, נתניהו - שבעצמו אמר כי ישראל הסכימה להצעה האמריקנית - מהר מאוד השמיע התבטאויות שמהן התפרש כי סירב לה. "לא ניסוג מציר פילדלפי חרף הלחצים", אמר. "אם נצא משם - יהיה לחץ אדיר שלא נחזור לשם - אבל לא יהיה לחץ כזה אם נישאר שם". בלינקן סירב להתייחס לסתירות שבין ההצהרות ביום הפגישה לבין המציאות, וטען כי נתניהו חתם על "תוכנית מפורטת" שכולל "לוח זמנים מאוד ברור ומיקומים לנסיגת הכוחות הישראליים מעזה".
לאור זאת, לא מפתיע שגורמים ישראלים, מצרים וקטארים אמרו לוושינגטון פוסט שהם אינם שותפים לאמון של בלינקן בנתניהו, ומעריכים שראש הממשלה מתכוון להמשיך במלחמה. ב-CNN צוין כי אין כל אינדיקציה כי עמדתו של נתניהו, שלפיה הוא מוכן ל"עסקה חלקית" - שמשמעותה ביצוע השלב הראשון בלבד - השתנתה בחודשים האחרונים.
ובעוד הפסימיות שולטת בשיח לפי שעה, גורם אמריקני בכיר אף טען ב-CNN כי בעוד נתניהו מסרב, צה"ל דווקא תומך בהפסקת אש שתשיב את החטופים. "כל האתגרים שעומדים בפניהם לא מושלמים, אבל ניתנים לניהול", אמר. עם זאת, הוא הודה כי "קל להיות פסימי, כי השיחות נמשכות הרבה זמן. הצדדים היו יכולים לסגור את ההסכם כבר הרבה פעמים - אבל לא עשו זאת".
אז מדוע, מלבד הפגישה בין נתניהו לבלינקן, האמריקנים כל-כך אופטימיים? ראשית, עצם הסכמת חמאס לשלוח משלחת לקהיר מעידה שאכן הייתה הצלחה מסוימת בשיחות האחרונות - אחרי שבוע וחצי של ניסיונות; שנית, המלחמה תופסת חלק גדול מסדר היום בארה"ב, ובעיצומו של קמפיין בחירות ממשל ביידן רוצה להציג אופטימיות לציבור - ופתרון שנמצא באופק; ושלישית, האמונה שאף צד (מלבד סינוואר) לא מעוניין במלחמה כוללת בין ישראל, איראן וחיזבאללה - ושהדרך היחידה למנוע אותה היא הסכם.
