ישראל עסוקה במקביל במלחמה הגדולה בדרום, בקטנה בצפון ובעוד אירועי ביטחון ביהודה ושומרון, בסוריה ובים האדום. לא חסר דבר על צלחתנו. ודווקא כשאנחנו עוסקים במיידי ובדחוף, חובה להשקיף גם אל העתיד ולזכור שללא תמיכה בינלאומית לא נוכל להגן על עצמנו לאורך זמן בכל הזירות הללו. חרף הציפייה של כמה יהודים בתוכנו, במאה ה-21 לא ייתכן "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב". אפילו לא לרגע אחד. לא ניתן להתקיים ללא תמיכה, ללא גיבוי, ללא השתייכות לאחד מהמחנות הגאו-פוליטיים שמפצלים את הגלובוס.
בתוך תמונת הידידות והגיבוי שאנו מקבלים מארה"ב מופיעים סימני אזהרה ונשמעים קולות אזעקה. האחרון שבהם הוא מחקר שערכו אוניברסיטת הרווארד וחברת הסקרים "האריס פול", שהעלה כי 51% מהאמריקנים בגילאי 24-18 סבורים שהפתרון לסכסוך הוא "שישראל תיגמר ותועבר לידי חמאס והפלסטינים". הוא מחזק סקרים קודמים שהעלו תוצאות דומות ומתחבר להפגנות הענק בערים אמריקניות ובקמפוסים של אוניברסיטאות מובילות, שמשתתפיהן מדקלמים "מהים עד הנהר, פלסטין תהיה חופשית", לעיתים אגב גילויים חמורים של תקיפה והטרדה של סטודנטים יהודים. הגל הזה נשען על יסודות אנטישמיים הקיימים בארה"ב בכל עת. הם לא ילכו לשום מקום.
מנגד ניצב בינתיים הנשיא ג'ו ביידן, שמגן על ישראל בחירוף נפש ומאפשר לה להתמודד במערכה הצבאית-מדינית-כלכלית שנכפתה עליה. העניין הוא שביידן יש רק אחד. אמריקה כבר לא מייצרת מדינאים כאלה. הוא מוקף - בבית הלבן, בממשל, בקונגרס, במפלגה הדמוקרטית ובדעת הקהל - בקולות שדורשים לשקול, להסתייג ואפילו לעצור את ישראל. אסור להישאר אדישים לקולות האלה, ולכן הקרב על הקמפוסים הוא כל כך עקרוני וחשוב, שהרי שם צומח דור העתיד של ארה"ב, ואפילו של העולם. הסטודנטים של היום יהיו המנהיגים של מחר. אם השקפותיהם על ישראל בכלל ועל הסכסוך בפרט יישארו כמו היום, צפויה לנו חזית קשה.
עלינו לבנות עכשיו את "פרויקט אמריקה" - תוכנית אסטרטגית, ארוכת טווח, שמסתכלת לפחות 20 שנה קדימה, ותהיה באחריות משרד ראש הממשלה, שממילא מנהל כבר שנים את תיק ישראל-ארה"ב. התוכנית צריכה לתכלל את כל משרדי הממשלה והרשויות הממלכתיות המטפלות ביחסים בין המדינות ולהתבסס על שותפות עם החברה האזרחית האמריקנית באמצעות שני שחקנים ראשיים: ארגון הפדרציות היהודית בצפון אמריקה ו"המועצה הישראלית-אמריקנית", ארגון הגג של הקהילה הישראלית בארה"ב.
יחד עם שני הארגונים האלה יש לזהות את הדגשים ונקודות הכובד כדי להשפיע על הקשרים ועל דעת הקהל, ולשם כך יהיה צורך בתקציב משמעותי, בשונה מהתקציב הדל של משרד החוץ. "פרויקט אמריקה" יחייב להגדיל משמעותית את מערך הנציגים והשליחים של ישראל בארה"ב ולפתח תוכניות חדשות להתחברות עם קהלים חדשים ועם אוכלוסיות צעירות.
יש לקחת בחשבון את השינויים הדמוגרפיים והאתניים בארה"ב. היא מטפחת סולם ערכים חדש, מתעמתת עם עברה, עושה חשבון נפש, מסתייגת מכל מה שלשיטתה מריח מקולוניאליזם ודורשת בכל הכוח לכפות "גיוון, שוויון והכלה" שהפכו לערכי הברזל שלה. ארה"ב כזו עלולה להתנער מישראל. היא לא תראה בה עוד בת-ברית שראויה למיליארדים מקופתה המידלדלת ולא תעניק לה גיבוי צבאי ומדיני ללא תנאי.
ד"ר נחמן שיצילום: ג'ורג' גינסברגישראל צריכה לחפש דרך להגיע לכוחות האתניים העולים, לשכנע אותם בצדקת דרכה, להרחיק אותנו מהשיוך הקולוניאליסטי ולשבור המשוואה שלפיה שחורים=פלסטינים. "פרויקט אמריקה" יצטרך לשים דגש על ההיסטוריה היהודית הייחודית, על מסע התלאות שלנו בדרכנו לעצמאות והכרה, על תרומתנו ההיסטורית לערכים הליברליים שהם מנת חלקו של המערב.
הדגש, כאמור, הוא על הקמפוסים - המדגרה שמטפחת שנאת ישראל ובה גדלים פירות הבאושים של כספי הנפט הערבי שהושקעו בה בארבעת העשורים האחרונים. אם לא נגיע אליהם עכשיו, יתגשם החזון האיום של עם לבדד ישכון. כל מי שמטיף לו עכשיו בטיפשות ובחוסר ידע יבין רק אז כי "לבד", משמעו דרום אפריקה עד שנות ה-90: בידוד, חולשה, לחץ בינלאומי ולבסוף כניעה.
- ד"ר נחמן שי היה שר התפוצות ודובר צה"ל
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו opinions@ynet.co.il
