שופט בית המשפט העליון בדימוס, גבריאל בך, הלך לעולמו היום (שישי) בגיל 94. בך היה אחד התובעים במשפטו של הפושע הנאצי אדולף אייכמן, וניהל לצידו של גדעון האוזנר את המשפט ההיסטורי. בין השנים 1962-1960 הופקד על איסוף חומר הראיות נגד אייכמן. הוא מונה בשנת 1982 לשופט בבית המשפט העליון, ונשאר בתפקיד עד הגיעו לגיל 70 - במרץ 1997.
בך נולד ב-13 במרץ 1927בהלברשטט שבגרמניה. הוא ברח עם משפחתו מגרמניה להולנד בשנת 1938, שבועיים לפני ליל הבדולח, ובשנת 1940, סמוך לפני הפלישה הגרמנית להולנד, ברח עם משפחתו ועלה לישראל. החל משנת 1943 היה חבר בארגון "ההגנה". בין השנים 1953-1951 שירת בפרקליטות הצבאית בצה"ל, וסיים את שירותו הצבאי בדרגת סרן. בשירות המילואים התקדם לכהונת שופט בבית הדין לערעורים, בדרגת אלוף משנה.
בשנת 1953 החל לעבוד בפרקליטות המדינה. בהמשך, ובעקבות משפט אייכמן שבו כאמור נטל חלק, פעל רבות למניעת חוקי התיישנות על פשעי מלחמה נאציים ולהרשעת מפקדי מחנות ההשמדה. לצד זאת, הוא יצר קשרי ידידות עמוקים עם מנהיגים גרמנים וברוחו האופטימית תרם רבות לטיפוח קשריה של ישראל עם "גרמניה האחרת". במיוחד ראה לעצמו שליחות לנסוע להרצות בפני ילדים ונוער גרמני על שואת העם היהודי ולקחיה.
בין השנים 1982-1969 כיהן בתפקיד פרקליט המדינה. מהרשות השופטת נמסר כי "בעת כהונתו כפרקליט המדינה, הוא טיפל באופן אישי בתיקים רבים שהסעירו את המדינה, ובכלל זה, בתיקים מורכבים שנגעו לביטחון המדינה, בתיקי הצווארון הלבן הראשונים, בתיקי רצח ואלימות, בעתירות תקדימיות לבג"ץ ונשלח לשליחויות חסויות בחו"ל".
בשנת 1982 מונה כשופט בבית המשפט העליון, ונחשב לשופט ליברלי והומני. "הוא תמיד ראה לנגד עיניו את סיפורם האישי של המתדיינים בפניו", נמסר מהרשות השופטת. "גישתו התאפיינה תמיד במתינות, בחוש פרופורציה, תוך הקפדה על ההגינות, הצדק וטוהר המידות, השמירה על ערכי הדמוקרטיה ועל שלטון החוק וההגנה על החלשים בחברה. ההגינות והאנושיות, כמו גם המבט מגובה העיניים אל כל אדם, היו התכונות האופייניות שזיכו אותו באהבה ובאהדה רבה מקיר לקיר".
במרץ 1997 פרש בך מכס השיפוט, ובשנים שלאחר מכן כיהן כיושב ראש של ועדות ציבוריות, בהן הוועדה למינוי התפקידים הבכירים בשירות הציבורי, הוועדה לבחירת היועץ המשפטי לממשלה, הועדה לבחירת מקבלי פרס אמ"ת, הועדה לתכנון שטרות הכסף של בנק ישראל, כיהן כחבר במועצת "יד ושם" וכן כסגן נשיא של בית הדין הציוני העליון.
"לאורך כל שנות פעילותו, וגם לאחר פרישתו מבית המשפט העליון, ראה בך חשיבות רבה והיה פעיל בהסברת עמדותיה ואתגריה של ישראל ברחבי העולם", נמסר עוד. "הוא ייצג את ישראל בפורומים בינלאומיים, הופיע בתכניות טלוויזיה במדינות שונות דבק בשליחותו להעלות את התודעה של השואה, וכן להציג את הישגיה וערכיה של מדינת ישראל".
בשנת 1997 הוענק לו תואר "יקיר ירושלים", ובשנת 2005 הוענק לו תואר "אביר איכות השלטון" על מפעל חיים.
