אחרי שבחודש מרץ נחשפה בתחקיר "7 ימים" שיטת הסחר האכזרית בנשים אתיופיות מירדן לישראל, נאלצות הקורבנות להתמודד עם מצוקה חדשה: רשות האוכלוסין מקשה עליהן לקבל אשרת שהייה - והן חוששות ששוב יגורשו למקום שבו יתעללו בהן.
בחודשים האחרונים הגיעו לישראל מירדן לפחות 46 נשים אתיופיות, במה שנראה כמו דפוס חדש של סחר בנשים. הן הגיעו מחבל תיגראי שבאתיופיה כדי לעבוד במשק בית, רובן על רקע המלחמה, שכתוצאה ממנה מיליונים נעקרו מבתיהם. הן הוחזקו שם בתנאי עבדות, הרעבה, לעיתים נחשפו לפגיעות מיניות ופיזיות מתמשכות וקשות ביותר. לאחר שגופן ונפשן רוסקו הן הועברו לישראל, רובן לירושלים או לגדה המערבית.
חלקן ביקשו לברוח, אחרות נזרקו לאחר שלא הייתה בהן תועלת יותר. בחלק מהמקרים לא היה להן מושג שהן עברו את הגבול לישראל, וחלקן נפלו פה קורבן לפגיעה נוספת. הערכת אנשי המקצוע והצוותים בשטח היא שיש עוד רבות נוספות. עכשיו נאלצות הקורבנות להתמודד עם מצוקה חדשה: רשות האוכלוסין וההגירה מסרבת לחדש את אשרת השהייה שלהן בישראל, אלא אם יחדשו את הדרכונים שלהן בשגרירות אתיופיה.
"רשות האוכלוסין מנצלת את הפגיעה שלהן ומתנה את המשך השיקום שלהן בזה שהן ייגשו לשגרירות אתיופיה, שמי שעומד בראשה הוא בדיוק מי שעומד מאחורי רצח המשפחות שלהן", אמרה אלכסנדרה רוט, מנהלת הקו החם של המוקד לפליטים ולמהגרים. לישראל הן מגיעות רק עם הבגדים שעליהן, ללא מסמכים מזהים, טלפונים או רכוש. רובן במצב נפשי ופיזי ירוד.
אחת מהן היא נ', שברחה לירדן כדי לעבוד במשק בית לאחר שהייתה עדה לרצח משפחתה, ועברה מסכת עינויים. "עבדתי בין 15 ל-20 שעות ביממה, וישנתי על מזרן קטן במחסן מעופש ומלא ביתושים", סיפרה. "אם הבית ובתה היו מכות ומקללות אותי. אפשרו לי לאכול רק פעמיים ביום לחם עם יוגורט".
היא חושפת את הפצעים המזוהמים שעל גופה הצנום: "יש לי פציעות שלא החלימו ממכות שקיבלתי. יום אחד אם הבית ציוותה עליי להיכנס לרכב והשאירה אותי במבנה במקום שלא הכרתי, שם חיכה לי גבר שפגע בי באופן קשה. אחרי כמה ימים הוא השאיר אותי באמצע הדרך, במקום חשוך. כשעלה הבוקר מישהו אמר לי שאני בירושלים".
לדבריה של רוט, שמכירה באופן אישי את מרבית הנשים, חלק מהקורבנות שהגיעו לארץ שוהות במקלט לקורבנות סחר שמופעל על ידי משרד הרווחה. "הן נמצאות בסיטואציה הכי פגיעה", היא אמרה. "הדרכון שלהן נלקח ברגע שהן נחתו בירדן, אז הן נכנסו לישראל בלי מסמכים. הן קודם כל צריכות שיקום וטיפול רפואי. מדובר בנשים שזכאיות לאשרה כי הן הוכרו כקורבנות סחר. אבל גם אם לא היו קורבנות סחר, הן זכאיות אשרה והגנה מתוקף זה שהן פליטות מלחמה".
בשבוע שעבר פורסם דוח של מחלקת המדינה האמריקנית, ולפיו זו השנה השלישית ברצף שבה מדינת ישראל אינה עושה די כדי להיאבק בתופעת הסחר בבני אדם. "ההתנהלות מול קורבנות הסחר מתיגראי יכולה להוביל להידרדרות במצבן", הדגישה רוט. "במקום להתמקד בשיקום, הן צריכות להתעסק בבירוקרטיה. זה חוטא להתחייבויות של המדינה ולשיקום קורבנות של סחר בבני אדם".
ביחידה הממשלתית לתיאום המאבק בסחר בבני אדם בחטיבה החברתית במשרד המשפטים מכירים את הנושא, ומסרו כי הוא "מטופל במישור הבין-משרדי, ותוך תשומת לב למיצוי ושמירה על זכויות הנשים שהוכרו כקורבנות סחר בבני אדם השוהות בישראל". מרשות האוכלוסין וההגירה נמסר כי הנושא נמצא בבדיקה.
