כמעט שנה וחצי אחרי שרוסיה פלשה לאוקראינה, אולנה זלנסקה, רעייתו של הנשיא האוקראיני וולדימיר זלנסקי שמבקרת בישראל, אמרה בריאיון ל-ynet ול"ידיעות אחרונות" כי קייב מצפה לקבל סיוע נוסף מישראל כדי להתמודד מול הרוסים בשדה הקרב - אך הוסיפה ש"מדובר בהחלטה שלכם, אנחנו לא יכולים ללחוץ עליכם".
"אני חושבת שישראל צריכה להחליט אם היא נותנת לאוקראינה מספיק סיוע", אמרה זלנסקה. "רק מדינה שנותנת מעט או הרבה צריכה להחליט אם זה מספיק. אנו יודעים שיש פוטנציאל גדול מאוד כי יש בישראל טכנולוגיות שאנו צריכים נואשות, וזה התפקיד של החברה הישראלית להחליט אם לתת לנו אותה או לא. זאת החלטה של הממשלה מה לתת לנו ומה לא. אבל כן, אנחנו בהחלט מצפים לעוד סיוע ישראלי כי אנחנו יודעים שיש הרבה אפשרויות, במיוחד בתחום ההגנה האווירית ומערכות נגד טילים שאנו זקוקים להם בדחיפות. אנו מקווים שישראל תוכל לסייע לנו בתחומים האלה".
10 צפייה בגלריה
"זקוקים לסיוע בתחום ההגנה האווירית ומערכות נגד טילים". צבא אוקראינה תוקף באזור חרסון
(צילום: EPA)
זלנסקה מבקרת בישראל כאורחת של רעיית נשיא המדינה יצחק הרצוג, מיכל הרצוג, והערב (רביעי) היא תשוב לארצה בתום ארבעה ימי ביקור אינטנסיביים. אתמול היא נפגשה עם רעייתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שרה נתניהו, והעלתה בפניה את בקשות הסיוע של אוקראינה מישראל.
"מה שאני יכולה לדבר עליו זה מה שכבר נעשה", אמרה זלנסקה בריאיון. "יש הסדר בין הממשלות שלנו שישראל תספק לאוקראינה מערכת התרעה מוקדמת להתקפות אוויריות שכבר נמצאות בבדיקה בעיר גדולה באוקראינה. ביקשתי שזה יקרה מהר יותר כי אנחנו צריכים את זה בדחיפות. זה מאוד חשוב שנדע לאן הטילים הרוסיים מכוונים כי האוקראינים סובלים כל יום ומצפים לזה. כן, יש לנו תקווה לעוד סיוע ישראלי".
עוד סיפרה זלנסקה שאוקראינה מבקשת מישראל סיוע נוסף בתחום ההתמודדות עם אסון הפצצת סכר נובה קחובקה הענקי בחרסון. "פיצוץ הסכר גרם לטרגדיה אנושית גדולה באוקראינה. אנו זקוקים לציוד לשאיבת מים, מי שתייה, מומחים לטיפול במגפות, סיוע בתחום החקלאות, טיהור מים ושיטפונות. אנחנו לא יכולים ללחוץ עליכם ולא לוחצים, אבל מצפים שתעזרו כי יש לכם אפשרויות. יש לנו ציפיות גדולות מישראל".
עוד אמרה זלנסקה כי אוקראינה אסירת תודה על הסיוע שקיבלה מישראל עד כה, בעיקר בתחום ההתמודדות הנפשית עם טראומות. ישראל סייעה להכשיר 2,000 פסיכולוגים, כמו גם בהכשרות בתחום טיפול באירועי חירום וכן שיקום של חיילים אוקראינים שסובלים מפציעות גפיים קשות וזקוקים לפרוטזות. זלנסקה התלהבה במיוחד ממרכזי החוסן בישראל שמסייעים בין השאר לתושבי שדרות להתמודד על הרקטות מעזה. "אנו רוצים לאמץ את מודל מרכזי החוסן של ישראל וכבר עובדים ומכשירים אנשי צוות שיוכלו לספק עזרה מיידית אחרי אירועי חירום", אמרה.
פוטין: "חברים שלי אומרים 'זלנסקי אינו יהודי, הוא חרפה לעם היהודי'"
(צילום: רויטרס)
זלנסקה התייחסה לדבריו של נשיא רוסיה ודלימיר פוטין, שאמר כי בעלה אינו יהודי, ואמרה כי "זה מחפיר להזכיר את האתניות של מישהו מסיבות פוליטיות. בוודאי שהוא יהודי. זה הכול וזה לא נושא לדיון".
זלנסקה, שביקרה במוזיאון יד ושם, נשאלה על הדמיון בין השואה למלחמה באוקראינה. "אני לא רוצה לעשות השוואה", אמרה. "כל טרגדיה היא ייחודית, כל טרגדיה היא נוראית. אוקראינה גם שרדה טרגדיה, אבל יש להכיר בכל טרגדיה וצריך לעשות צדק. אנחנו לא הולכים לספור את הקורבנות. אני מקווה שהטרגדיה באוקראינה תוכר ככזאת. אני מקווה שלא ימותו עוד אנשים כי אנשים מתים כל יום, והם אנשים צעירים.
"יש נקודות שניתן להשוות בין המלחמה הזאת למלחמת העולם השנייה, למשל מחנות ריכוז. זאת פעולה מחפירה שמבצעים הרוסים בשטח אוקראינה. לא יכולתי להאמין שבמאה ה-21 נראה מעשים מזעזעים כאלה בעולם, ויש סימנים לרצח עם. יש מקרי אונס ופשעי מין שמבוצעים על ידי חיילים רוסים, אנחנו מוצאים גם קברים המוניים בשטחים הכבושים. מצאנו 400 גופות, כולל של ילדים עם סימני עינויים. נסיק מסקנות בהמשך, מסקנות היסטוריות. אבל יש סימנים שרבים מהם מצביעים על מקרים דומים".
תיעוד מרחפן: כך נראות ההצפות בחרסון בעקבות פיצוץ הסכר
(צילום: רויטרס)
זלנסקה הוסיפה כי לאוקראינה ידוע עד כה על 208 מקרים של אלימות מינית של חיילים רוסים כלפי אזרחים אוקראינים שנחקרים על ידי התביעה הכללית במדינה. "זה נושא שהוא טאבו והקורבנות לא רוצים לדבר עליו. יש מקרים לא רק של פשעים נגד נשים וילדות, אלא גם נגד גברים וילדים. זה מוכיח שהפשע נעשה ביודעין ובמכוון. זה לא רק אונס, אלא עינויים בעלי אופי מיני. במקרים רבים אנשים שומרים על שתיקה. הקורבן המבוגר ביותר שידוע לנו היא אישה בת 84 והצעירה היא ילדה בת ארבע".
"זה דבר נורא ואיום, אבל אנו מבינים שזו מדיניות מכוונת", המשיכה זלנסקה. "אחרי הטבח בבוצ'ה - כשהחיילים הרוסים חזרו לרוסיה - הם קיבלו עיטורים, רוסיה שיבחה אותם. אנחנו צריכים לדבר על זה בכל פורום בינלאומי. ברור שקשה מאוד להעניש כל פושע - אבל צריכים להעניש את הפושע המרכזי והראשון - פשע התוקפנות של ממשלת רוסיה. בלי הפשע המקורי הזה לא היו עוד פשעים. אין פשע שנעשה ללא הסכמת ממשלת רוסיה, והיא אפילו משבחת את המבצעים. כל גורמי זכויות האדם והתובע הכללי שלנו פועלים לייצור קואליציה של מדינות לטריבונל צבאי כדי להעמיד לדין פושעי מלחמה שביצעו פשעים, כולל פשעים בעלי אופי מיני".
- איך נראה היום שלך?
"אני לא חושבת שהיום שלי שונה מיום של כל אישה אוקראינית, מלבד הפעילויות שאני עושה כאשת הנשיא. כולנו קמים בבוקר עם הטלפון הנייד ביד כדי לחפש חדשות איפה הטילים פגעו. לצערנו אנחנו קוראים חדשות רעות, כמו הידיעה על פגיעת טיל רוסי בעיר שבה נולדתי, קריווי רייה , שבה נהרגו 11 בני אדם. אני יודעת איך מרגישים כשרואים תמונות ומנסים להבין מה קרה. עד שאתה מקבל אישור רשמי אתה לא יודע. ראיתי בתמונות שזה בניין שהייתי עוברת לידו פעמים רבות.
"אני הולכת לעבודה כאישה הראשונה ומקדמת פרויקטים בתחומי בריאות נפש ושיפור המזון שמוגש לילדים בבתי הספר. אני מקיימת שיחות טלפון רבות עם נשים ראשונות בכל העולם. אני נואמת באירועים. אני לא טסה הרבה לחו"ל ולכן הרוב מתבצע בווידאו. הענקתי הרבה ריאיונות והוזמנתי לנאום בכנסים שבהם אנשים רוצים לשמוע קול אוקראיני. קיימתי כבר 100 ריאיונות. לפעמים אני רואה את בעלי במשרד. החיים מתנהלים בנפרד, הוא נמצא במשרד ואני בבית עם הילדים. אם יש מזל כשאנחנו נפגשים אנחנו אוכלים צהריים, אבל בעצם חיים בין העבודה לבית. אף אחד מאיתנו לא יכול להרשות לעצמו פנאי או בידור כרגע".
- מה את לומדת מהניסיון הישראלי לחיות תחת טילים וטרור?
"בכנות, מהימים הראשונים של המלחמה ישראל היתה עבורנו דוגמה של נחישות ומקור להשראה ותקווה, כי אנו רואים שזה אפשרי לחיות תחת מתקפות ולפתח את המדינה. ניסינו ללכת בעקבות הדוגמה הישראלית ובמשך הזמן אוקראינה הפכה לדוגמה בעצמה למדינות רבות. אני זוכרת את הרחובות ריקים ואת התחושה האפוקליפטית בקייב באביב, אבל כבר במאי השמש הפציעה והעיר התחילה להתמלא שוב בחיים. בקיץ העיר התמלאה באנשים והעיר חיה. לפעמים אתה לא יכול לדעת שיש מלחמה כי הכלכלה עובדת ואנשים עובדים. בהתחלה אנשים חשבו שהכלכלה תקרוס והבנקים ייסגרו, אך התחלנו לעמוד ועכשיו גם אנחנו דוגמה לאיך לשרוד בנסיבות מלחמה. המורים ממשיכים ללמד, הילדים לומדים ומקיימים טקסי סיום במקלטים ובהריסות בתי הספר. ילדים למדו אונליין ועבורם ללמוד במלחמה זה כמו סגר מתמשך. שליש מהילדים יכולים ללכת לבתי הספר ורובם לומדים במקלט כי יש מתקפות כמעט כל יום. אנו מתרגלים לזה אם אפשר, אבל לא רוצים לחיות ככה. אנחנו יודעים שאי אפשר לעצור, כל אחד צריך להמשיך. זה סוד ההצלחה שלנו - לא לעצור".
זלנסקה סיפרה על אחד הרגעים הכי קשים שהיו לה מתחילת המלחמה: "זה היה רגע דרמטי שבו לא הצלחתי לעצור את הדמעות. קיימתי אירוע לזכר הילדים שמתו במלחמה, ובאירוע היו הורים ואחד מהם אבא, קצין משטרה שכל משפחתו נהרגה. הם ניסו להתפנות מחרסון כשהרוסים התקדמו והאיש איבד הכול. זה היה מאוד מרגש עבורי לפגוש מישהו שאיבד הכול. הרגשתי מאוד מדוכאת מהסיפור הזה. הרוסים ירו על הרכב. המבוגרים נהרגו במקום אך הילדים נשארו בחיים זמן רב ושמעו אותם בוכים, אך לא אפשרו לפנות אותם והם נהרגו. אני לא מבינה איך האבא שנושא נשק יכול להחזיק את הזעם שלו".
