צה"ל יקים ועדה שתבחן את אופן ההכרה וההוקרה באזרחים ובחטופים שהשתתפו בלחימה או בסיטואציות מיוחדות. הקמת הוועדה מגיעה על רקע הריגתם בשוגג של אלון שמריז, יותם חיים וסאמר טלאלקה, לאחר ששרדו שבועות ארוכים בשבי חמאס ברצועת עזה. משפחתו של שמריז ביקשה כי צה"ל יכיר בו כחלל צה"ל, ונענתה בסירוב.
מצה"ל נמסר כי "מלחמת 'חרבות ברזל' הציבה בפני מדינת ישראל סוגיות מורכבות וכואבות, ביניהן בנושא שכול, זיכרון וגבורה. הרמטכ״ל, רב-אלוף הרצי הלוי, דן בפניות שהגיעו לצה"ל בנושא וקבע כי "תקום ועדה שתבחן את אופן ההכרה וההוקרה באזרחים ובחטופים שהשתתפו בלחימה או בסיטואציות ייחודיות. הוועדה תכונס כשהמצב המבצעי יאפשר זאת, יחד עם נציגי משרד הביטחון".
מלבד הריגתם של החטופים בשוגג, אירעו מקרים נוספים שבהם אזרחים קפצו לזירות עוד לפני שהוקפצו למילואים כדי להילחם במחבלים שפלשו לישראל - ונפלו כשהם מגינים על אזרחים.
ריאיון עם יונתן שמריז, אחיו של אלון
(צילום: ירון ברנר)
לאחר שבצה"ל שללו ממשפחתו של שמריז מכפר עזה את ההכרה, היא החליטה להגיש ערר. אתמול, לאחר שעברו 30 יום לנפילתו של שמריז, כתב אחיו יונתן כי "צה"ל דחה גם את הערעור שלנו. מצחיק שאפילו חמאס הכיר באלון כחייל מילואים פעיל. זה מה שקורה כשאנשים בינוניים נמצאים בתפקידי מפתח. זה סיפור חיינו במדינת ישראל".
לדברי יונתן, "לאלון אין מצבה עד שלא יוכר כחלל צה"ל וגיבור ישראל. כמו שהבטחתי לו על קברו, אני אעשה הכול כדי ששמו יהיה סמל ושהאחראים ל-7 לאוקטובר ישלמו. אנחנו קמים עכשיו מהאפר, מהתחתית של התחתית, אבל אנחנו קמים. אנחנו מתחילים מסע שיהיה קשה, יש שיגידו בלתי אפשרי. אבל אנחנו מסתכלים על המטרה, וכשמסתכלים על המטרה הכול מתבהר ושום דבר לא חשוב. האחראים ישלמו. האחראים לא יוכלו לתקן. אנחנו נתקן".
שורת כשלים הובילה לאסון
ממצאי תחקיר הטרגדיה חשפו כי 38 מטרים ושני מבנים עם זווית פתוחה אך צרה ביניהם הפרידו בין הקלע מגדוד 17 של קורס מ"כים לבין שלושת החטופים שאותם זיהה ברחוב הסמוך. הוא זיהה אותם בעודו מתצפת מבית שבו שהה הכוח בשעה 9:42, בבוקר שישי שמשי עם ראות טובה. יחד עם זאת, התברר בתחקיר, בין הקלע עם כוונת הטריג'יקון שמגדילה פי ארבעה את מה שהעין רואה לבין שלושת החטופים היה עץ גבוה, שענפיו ועליו חסמו מעט את קו הראייה של הקלע.
השלושה עברו באזור שהוגדר "אדום" עבור הלוחמים שאבטחו את הבית עם הכוח, ובו היה גם מפקד הגדוד, סא"ל ל'. שטח זה אסור לשהיית אזרחים עזתים, וכל מי שנראה בו נחשד מיידית עבור החיילים כמחבל עוין. הקלע ירה לעבר השלושה והרג שניים מהם, אך אחד מהם הצליח לחמוק הצידה, כנראה לעבר מבנה סמוך. הקלע צעק בשלב זה "מחבלים" ומפקד הגדוד חדל אותו, אך לא יצא מהמבנה להסתערות כפי שהעריכו תחילה בצה"ל.
המג"ד כן נערך להמשך פעולה, בזמן ששני לוחמים אחרים במבנה, עם נשק רגיל ומקלע נגב, זיהו את החטוף השלישי מהחלון שלהם. או אז הם ירו לעברו אש קטלנית שגרמה למותו על אף שצעק בעברית, גם את שמו. בצבא מעריכים שהשניים לא שמעו את הצעקות "חדל" של המג"ד, וגם לא את הצעקות בעברית "הצילו" של החטוף השלישי. רק כאשר הכוח יצא לסרוק את השטח וזיהה את ההרוג השלישי כבעל חזות מערבית, החליט הכוח לבדוק את זהות הגופות.
בצבא ציינו לרעה בתחקיר את הפער ביכולת השליטה בכוח שבמבנה, שכן היה ניתן לפחות למנוע את הריגתו של החטוף השלישי, אם הקצינים במבנה היו מבינים שהשלושה אינם חמושים ולא מהווים סכנה מיידית לכוח. רק בשלב מאוחר יותר סיפר הלוחם-קלע שירה ראשון כי ראה דגל לבן בידיו של אחד החטופים, אך הוא לא נופף בו לדבריו. מצילומים של מקורות חוזי שונים של צה"ל, שנותחו ואובחנו בדיעבד, צולמו השלושה למשך 30-20 שניות עומדים עם הדגל הלבן בנקודה שאליה נפתחה האש הראשונה.
הטרגדיה החלה חמישה ימים קודם לכן, כאשר לוחמי סיירת גולני הרגו את החוטפים מבלי שידעו שהם החוטפים, בטווח של קילומטר בקו אווירי מזירת האסון. כוח מהסיירת הגיע לפשוט על מבנה שבו לפי החשד היו מחבלים בלב שג'אעיה, ליד הקסבה. כוח הסיירת החליט לעבור קודם, משיקולים מבצעיים, סמוך לשעה 5:00 בבוקר, במבנה צמוד, מבלי שהלוחמים ידעו שבמבנה שלידו נמצאים ארבעה מחבלים שמחזיקים בשלושה חטופים.
תחילה שלחו הלוחמים מגולני כלב שבדק את המבנה בן שתי הקומות. הכלב רץ במבנה והפתיע את המחבלים שירו לעברו באמצע גרם מדרגות, והרגו אותו כשמצלמת גו-פרו על אחורי ראשו מתעדת את המתרחש. או אז נכנסו הלוחמים באש חיה לתוך המבנה, חיסלו את ארבעת המחבלים - אבל לא השלימו את טיהור המבנה, מאחר שכוח הנדסי שהיה עם לוחמי גולני חשד שהמבנה ממולכד.
בחסות המהומה נמלטו שלושת החטופים, כאשר זמן קצר לפני כן המחבלים עוד הספיקו לנהל חילופי אש במבנה ולהשליך רימונים לעבר לוחמי סיירת גולני. חלק מהלוחמים שמעו צעקות "הצילו" בעברית, אבל היו בטוחים שהמחבלים צעקו זאת כהטעיה ופיתוי, בדומה לצעקות של החטוף השלישי חמישה ימים לאחר מכן. לאחר שהלוחמים מגולני יצאו מהמבנה הם ביקשו ממסוק קרב מסוג אפאצ'י שיתקוף את הבית עם כמה טילים, שגם מהם לא נפגעו ככל הנראה החטופים.
אבל איש לא שם לב באזור הצפוף ורווי הסמטאות, בין 5:00 ל-6:00 בבוקר, ששלוש דמויות לא חמושות, מוכות טראומה, מזדחלות ללא חולצה - כשהם מקווים להגיע אל החופש. במקביל, באותו היום ובקרבת מקום, כוח הנדסי אחר איתר פתק מנייר עליו נרשם "הצילו" בעברית. הפתק נלקח מפתח פיר - ואף אחד בצה"ל לא ידע לקשור אותו לחטופים, וגם לא לאירוע ההיתקלות של סיירת גולני. כולם סברו שמדובר בהטעיה נוספת של חמאס.
מהתחקיר המלא עולה כי שלושת החטופים צעדו במשך חמישה ימים במרכז השכונה העוינת, בשטח לחימה, עברו בין כמה בתים ריקים, ניזונו משאריות מזון וממעט מים. "הם התנהלו כגיבורים, עם תושייה מדהימה ומעוררת כבוד", אמרו קצינים שנחשפו לממצאים. בשלב מסוים הם התמקמו בבית וריססו על בדים את הכתובות SOS ו"הצילו". ביום חמישי, יום לפני שנהרגו שלושת החטופים ואחרי שכבר עזבו את הבית, כוח צה"לי איתר את אותן כתובות שהשאירו על השלטים בחזית המבנה, אך התעלם מכך, ושוב עלה חשד כי השלטים נכתבו על ידי פעילי חמאס לטובת פיגוע משיכה. למחרת כאמור נהרגו השלושה מאש צה"ל.
רק שלושה ימים אחרי הבוקר שבו נהרגו החטופים החליטו בצה"ל לחזור לזירת ההיתקלות של סיירת גולני במרכז השכונה ל"ניקוי המרחב", ולהוצאת גופת הכלב של עוקץ שנהרג בהיתקלות. הסיבה לכך, כפי שדווח ב-ynet, היא אסון אחר: למחרת ההיתקלות המוצלחת מבחינת הכוח של סיירת גולני אירע הקרב הקשה שבו נהרגו תשעה לוחמים, בהם מג"ד 13 של גולני, סא"ל תומר גרינברג ז"ל. האירוע הקשה העסיק מאוד את הכוחות במרחב, ולכן ניתנה עדיפות נמוכה לאיסוף הכלב ומצלמת הגו-פרו שהייתה עליו, ובה הוקלטו צעקות החטופים, בעברית, בזמן הקרב עם המחבלים. הם לא נראו בסרטון אך קולותיהם נשמעו וזוהו בבירור, אבל מאוחר מדי.
פערים נוספים שנחשפו בתחקיר המלא: הדרג הפיקודי שפעל בשג'אעיה ידע שיש כנראה חטופים בשכונה הגדולה והעוינת, שבה התנהלו מדי יום קרבות מטווחים קרובים, הפעלות של מחבלים מתאבדים וחיסול כולל של כ-900 מחבלים בכשבועיים וחצי של תמרון עם כמה חטיבות במקביל. יחד עם זאת, המפקדים לא העבירו את המידע ללוחמים בקצה ולא תדרכו אותם מה לעשות אם יראו חטופים, או יחשדו שהם רואים חטופים או כאלה שאינם חמושים בזמן שהם סורקים יעדים או מאבטחים מבנים. הרמטכ"ל הלוי ציין כי הכוח מקורס מ"כים הגיב היטב ביחס למה שראה וחשב שהוא רואה בזמן אמת, אך עליו היה לנהוג אחרת מול קריאות בעברית, ופשוט להמתין עוד שנייה ולצעוק שאלה בעברית באופן שהיה גורם לחטופים להשיב בעברית - ובכך היו מבינים החיילים שלא מדובר בהטעיה.
ליקוי נוסף נמצא בטיפול בשלטי ה-SOS שאותרו יום לפני האסון: המידע והצילומים הועברו לאוגדה הרלוונטית, אך הם נשללו לאחר שנבדקו. "הפקודות שניתנו אחרי הירי של הקלע לא היו טובות, אך הן ניתנו תוך רעש והמולה של טנקים שנעו ליד", אמרו בצבא. גדוד 17 של קורס מ"כים פעל בנוסייראת אך הוצא מהלחימה ברצועה, "לטובת השלמת ההכשרה של הקורס" – כך לפי צה"ל. בצבא לא השיבו לשאלה אם יש קשר בין הכוח שירה על החטופים לכוח מאותו הגדוד שירה בימים הראשונים של המלחמה על ארבעה מחבלים עירומים ליד זיקים.
"הלוחמים לא פעלו מתוך זדון, אך הרמטכ"ל ששוחח עם המשפחות קבע שניתן היה למנוע את תוצאות האירוע", הוסיפו בצבא. "חלק מהלוחמים היו עם אטמים באוזניים, אחרי ימים ארוכים של לחימה קשה במרחב מאוים. אנחנו לא מתחקרים אירועים חריגים תוך כדי לחימה, ולא מוציאים כך מפקדים ולוחמים שעסוקים בלחימה לתחקירים, אך פה היה צורך חיוני ומהיר לעשות זאת כדי שאירועים כאלו לא יחזרו על עצמם ביתר הגזרות ברצועה".
לפי הסיכום של הרמטכ"ל הלוי, "מדובר באירוע קשה עם תוצאות קשות מאוד. צה"ל כשל במשימת חילוץ החטופים באירוע זה. כל שרשרת הפיקוד חשה אחריות לאירוע הקשה, מצירה על תוצאה זו ומשתתפת בצערן של שלוש משפחות החטופים. הרמטכ"ל קבע שניתן היה למנוע את הפגיעה בחטופים. לצד זאת, הוא הבהיר כי לא התקיים זדון באירוע, והלוחמים ביצעו את הפעולה הנכונה למיטב הבנתם את האירוע באותו הרגע".
