אתמול (יום ב') היינו בהדלקת נרות אצל חברים. ג', חברה טובה שלי, נראתה לי קצת הפוכה ואני לא נותנת למצוקה של מישהו מולי לעבור לסדר היום, אז תפסתי אותה בפינת המטבח. פתאום, הבחורה עם הפאסון, התחילה לבכות. "אני ממש מיואשת" אמרה לי, "הבן שלי סובל מהצקות איומות בבית ספר. שני ילדים בכיתה שלו בריונים אלימים בני 15, מציקים לו, יורדים עליו שהוא נמוך, מקללים את המורה, מפריעים בשיעורים, ממש עושים טרור. והבן שלי סובל נורא".
אז מה הבעיה להעיף אותם, אני שואלת. "זהו, שאי אפשר", היא עונה. "המנהל אומר לנו שאם הם יסתובבו בחוץ ויקרה להם משהו, יפלו או ייפצעו, ההורים שלהם יתבעו את בית הספר".
אז זו סיבה להשאיר אותם בכיתה ולהרוס לכולם, שאלתי.
"כן, המנהל טוען שאין לו כלים לטפל במצב. הוא עשה מה שיכול - זימן את ההורים, איים, כעס, הטיף. אבל נאדה".
הרמתי טלפון למכר שמנהל בית ספר והוא אישר שהאלימות משתוללת גם אצלו ושידי המורים כבולות. ההורים נקראים לבית הספר, לפעמים מקשיבים ומטפלים, במקרים אחרים גם הם חסרי אונים, ולעיתים קרובות, בטיפשותם, הם דווקא מגינים על הילדים האלימים שלהם.
אז אני מגלגלת את הכדור לכנסת ושואלת: מה הבעיה לחוקק חוק שכשמוציאים תלמיד מהכיתה בגלל התנהגות פרועה, הוא והוריו הם האחראים הבלעדיים על ביטחונו ושלומו? בית הספר לא צריך להיות הבייביסיטר של ילדים אלימים, ובטח שלא צריך להיות אחראי למה שיקרה להם בחוץ. לא תעשו כלום – האלימות תגבר ותלך. האחריות עליכם.
הסיפור הזה הוא רק דוגמה אחת לרפיסות הטיפול בפוגעים בשלום הציבור ובסדר הציבורי. יש שפע דוגמאות להפקרת המרחב הציבורי שלנו לכל דאלים גבר, לבריונות ולמופקרות. והגיע הזמן שהמנהיגים שלנו יפסיקו עם ההתרפסות ועדינות הנפש לכאורה ויתחילו לפעול ביד חזקה נגד כל מי שפוגע בציבור שוחר החיים המתוקנים והסדר.
הגבלות על מתנגדי החיסונים
בשבוע שעבר זכתה פרופ' גליה רהב ב-42 אלף שקל בתביעת דיבה שהגישה נגד מתנגדת חיסונים שכתבה ש"צריך לשרוף את פרופ' רהב". שמחתי שהיא תבעה ושהאישה הבזויה הזאת נאלצה להתנצל ולשלם. אבל מרתיח אותי שפרופ' רהב ורופאים רבים אחרים, וכן אנשי משרד הבריאות, נאלצים להיות חשופים לקללות ולאיומים ואולי לסכנה בנפש ממש. חייבים לאתר את בריוני המקלדת האלה והמדינה היא זו שצריכה לתבוע אותם על פגיעה, גם אם מילולית, במשרתי ציבור.
ובכלל, אני מאמינה שיש פתרון לסוגיית מתנגדי החיסונים. כנראה שאי אפשר לכפות חיסונים בכוח (זה לא נעשה בשום מקום בעולם עד כה), אבל אפשר ליצור תנאי חיים שיהיו כל כך לא נוחים, שרוב מהססי החיסונים יפנימו סוף-סוף שאין להם ברירה אלא להתחסן. כל מה שצריך זה שממשלת ישראל תחליט להנהיג צעדים תקיפים. למשל:
מי שלא חוסן בשלוש מנות (או חלה והחלים) - לא יוכל להיכנס לשום מקום ציבורי. לא לקניונים, לא למשרדים ציבוריים, לא לבנקים או לכל מוסד ציבורי אחר, לא למופעים, לא למסעדות. כלום. כמובן שגם העובדים בכל המוסדות הללו, ובכלל זה מורים וגננות, לא יוכלו להיכנס למקום העבודה שלהם אם לא יתחסנו. וילדים לא-מחוסנים לא יהיו רשאים להגיע לבתי ספר. הם ייאלצו לשבת בבית ולצפות בזום בשיעור שיתנהל בכיתה בלעדיהם.
הטיפול בגברים אלימים
ודוגמא נוספת לאוזלת יד, מתחום אחר: למה אישה מוכה צריכה לעבור למעון לנשים מוכות והגבר נשאר בסבבה שלו בבית? זה הרי צריך היה להיות בדיוק הפוך: גבר אלים כלפי אשתו וילדיו – יוּצַא מהבית ויוּכנַס למתקן סגור שבו יעבור על פי חוק טיפול באי-אלימות. אני אמנם מודעת לכך שזה כמעט משול לבית סוהר ומצריך חקיקה מאוד מסובכת כדי לעשות את ההבחנה, אז אני מוכנה להתפשר על לא פחות מצו הרחקה אוטומטי של הגבר הזה, לא רק מביתו ומשפחתו אלא מהעיר כולה. חוק אחד פשוט יוכל לאפשר להעיף את החלאות האלה מהבית, עוד בטרם משפט.
אפס אכיפה מול בריוני הרחובות
ויש סוגיות שהחוק כאילו מכסה אותן, אבל פשוט אין אכיפה – וזה בכלל מרתיח נורא. דוגמאות יש בשפע:
חוליגנים וונדליסטים – ממש ברגע זה מסתובב איזה מניאק שהקטע שלו זה לפגוע, לקלל, לשבור משהו, להטריד נשים. וחוליגנים כאלה יש בערים שלנו בשפע.
בריוני האופניים החשמליים – ממש ברגע זה יש איזה פרחח צעיר על אופניים חשמליים שנוסע על המדרכה, פוגע בך, כמעט דורס אותך, מקלל, יורק עלייך, ואם את אישה אז בכלל בכיף שלו לנסות להחליק לך בחזה ולברוח מיד.
מטנפי הרחובות – ממש ברגע זה יש איזה טינופת שזורק פחית בירה ריקה לכביש; או כזאת שסיימה להחליף לילד שלה בגן הציבורי ומשאירה את החיתול המטונף על הספסל; ויש כמובן משוטטי לילה שמנפצים את בקבוקי הבירה בגן המשחקים ועל ה-ז.. שלהם שהילדים למחרת ייפצעו; וזורקי השקיות, הכוסות החד-פעמיות, קופסאות הסיגריות – ככה לרחוב, בכיף שלהם.
בריוני הכבישים – וברגע זה ממש יש איזה נהג מכונית, קטנוע או אופניים חשמליים – שעושה בכביש מה שבא לו. שמרביץ חארקה, שנוסע נגד כיוון התנועה, שמתעלם מרמזורים, שצופר כמו משוגע, שחונה אפוא שבא לו.
ג'ודי ניר מוזס שלוםלהמשיך? כולכם הרי יכולים להוסיף עוד המון דוגמאות כאלה. ומה המשותף לכולם? שאף אחד לא מטפל בהם. שאין אכיפה.
אז כמובן שצריך גם חינוך והסברה, אבל קודם כל אכיפה. צריך עוד ועוד שוטרי רחוב ופקחים. ושימו לב שאני לא מדברת על איזו ניידת שתחלוף לשנייה ברחוב. אני מדברת על שוטרי מקוף, כמו בניו יורק ובטוקיו ובלונדון. שיסתובבו כל הזמן, בכל המוקדים המוכרים לשמצה, במקומות בעיתיים, בצירים שמועדים לבריונות. וצריך שיעופו פה קנסות בהמוניהם לכל רוכב קורקינט או קטנוע שאיזו מצלמה עירונית זיהתה אותו חוצה צמת באדום. ויש עוד אמצעים כאלה.
אז למה, למען השם, למה אף אחד כאן לא עושה כלום כדי לעצור את זה? חקיקה הולמת ואכיפה ביד חזקה זה לא עניין של שמאל או ימין. אין לנו ארץ אחרת חברים. תפנימו כבר.
