הגל השישי של הקורונה עוד לא דעך, אבל אין צורך להעפיל אל סוכת המציל כדי לראות איך הגל הבא כבר עושה את דרכו אלינו. פרויקטור הקורונה, פרופ' סלמאן זרקא, התריע אתמול (רביעי) כי מדינת ישראל מצפה לגל שביעי של תחלואה לקראת הבחירות בתחילת נובמבר - נתון שעולה בקנה אחד עם ניסיון העבר המלמד כי 14 שבועות, פחות או יותר, מפרידים בין גל אחד למשנהו.
לבחירתה של הממשלה להמשיך לטמון את הראש בחול ולהתנהל כאילו אין מגפה, יש מחיר שכולם מודעים לו: בחיי אדם, בימי עבודה ולימודים ובתחלואה כרונית. הבעיה היא שמה שאנחנו יודעים עכשיו על נזקי המחלה הוא רק קצה הקרחון. היקפו המלא של הנזק - על היבטיו הבריאותיים, הכלכליים והחברתיים - והשפעות המגפה על חיינו ועל חיי ילדינו יתבררו לנו רק בעוד שנים רבות. דבר אחד ברור: בניגוד לתקוות ולתחזיות האופטימיות, הנגיף לא מגלה שום כוונות להיעלם מהשטח, ובינתיים הוא כאן על מנת להישאר.
עידן הקורונה חשף את אוזלת היד של המערכות החיוניות ובראשן מערכת הבריאות הציבורית, שמתנהלת כבר שנים על אדי חמצן, מכוח האינרציה כמעט, בגלל מחסור שיטתי ומכוון של משאבים, ללא התאמה לצרכים המודרניים וכמעט ללא תכנון עתידי. ביום-יום המערכת הזו בקושי מצליחה להחזיק את הראש מעל המים, ואין לה שום יכולות, עתודות או משאבים להתמודד עם משברים רפואיים חריגים.
אם בשגרה היא מתקשה לספק את צורכי האוכלוסייה, מצבי משבר קיצוניים כמו הקורונה, ואפילו אתגרים בנאליים בהרבה, כמו "סתם" עונת שפעת קשה, סוחטים אותה עד הקצה ופוגעים אנושות ביכולתה לספק שירותי רפואה באיכות סבירה. פעוט שממתין שנה לתור במכון להתפתחות הילד ואינו מאובחן ומטופל בזמן, או אדם שהגידול הסרטני שלו מתגלה כשהוא כבר מפושט בגלל חוסר זמינות של רופאים או של שירותי הדמיה - משלמים מדי יום את מחיר הבחירה הלא מוסרית של המדינה להפקיר את בריאות תושביה, ואת רווחתם הגופנית והנפשית.
במציאות הפוליטית והכלכלית בישראל, הסיכוי לחולל מהפכה ולתקן את כל שהוזנח בתחום הזה במשך עשרות שנים שואף לאפס. לא בכדי נחשב תיק הבריאות לאחד הפחות נחשקים בממשלה. אפילו יוזמה נקודתית, כמו קיצור המשמרות הלא אנושיות של המתמחים, התפוגגה ללא זכר. מערכת הבריאות שלנו נחשבת לאחת היעילות ביותר בעולם. כלומר, היא נותנת תשומות טובות בהשקעה יחסית נמוכה, אולם מחיר היעילות הזו הוא שחיקה קשה ודעיכה מתמשכת.
שרית רוזנבלוםצביקה טישלרהמשבר העולמי של השנתיים וחצי האחרונות והאיום החדש של נגיף אבעבועות הקוף, שמתפשט בעולם וגם בישראל באין מפריע, מבהירים באופן חד-משמעי, שמשהו חייב להשתנות. הקורונה היא רק יריית הפתיחה במלחמה הביולוגית שמצפה לנו. נגיף אלים וקטלני עתידי, שיזנק מחיות לבני אדם, הוא לא פחות מסוכן לביטחון המדינה מפצצת גרעין איראנית. לכן, מדינת ישראל חייבת לתעדף ולהכין את עצמה ביתר שאת למצבי חירום בריאותיים, שייאלצו אותה להתמודד עם מספרים חסרי תקדים של חולים ועם מצבי תחלואה מורכבים וקשים.
אתגרי עידן הפוסט-קורונה הם אותם אתגרים ותיקים ומוכרים שהמערכת נדרשת להם מאז ומתמיד, אבל ברקע הקדימון הוויראלי שנחשפנו אליו, חייבים להפסיק לדבר עליהם ולהתחיל לעשות: לאמץ את המלצות ועדת גמזו לפתרון המחסור ברופאים ובאחיות, כך שיענה על הצרכים בשגרה ובחירום; להקים ולשמר מערך לאומי לזיהוי מוקדם של התפרצויות; להקים מפעל חיסונים כחול-לבן, שיקטין את התלות של מדינת ישראל במדינות אחרות; להתאים כבר היום את מערכת החינוך ללימודים בתנאי הדבקה מוגברים ולהתקין בגנים ובכיתות מערכות פשוטות לסינון אוויר כדי להבטיח את בריאות התלמידים. יישום ההמלצות הללו יאפשר לנו להיות מוכנים למצבי חירום, אבל עוד קודם לכן, יאפשר לכולנו לקבל שרותי רפואה טובים יותר בשגרה.
- שרית רוזנבלום היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
