בסוף, הכול עניין של עמוד שדרה.
באוגוסט 2020 נכנס בני גנץ, אז שר הביטחון בממשלת נתניהו, לניתוח גב מורכב. ההליך הרפואי, שבוצע תוך הרדמה מלאה, נועד לטפל בפציעה ישנה שגרר איתו הרמטכ"ל לשעבר משירותו הצבאי, ושבאותה תקופה הלכה והחמירה. שלוש שעות אחרי שהתעורר מהניתוח גילה גנץ – ביחד עם כל עם ישראל – שנתניהו חתם על הסכמי אברהם ההיסטוריים. הייתה זו לא רק מכה כואבת לאגו, אלא גם המחשה כיצד יכול נתניהו לפעול מאחורי גבו של שותפו הפוליטי הבכיר ביותר.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
פחות משלוש שנים אחר כך, וגנץ בן ה-63 כבר גומע בריצה נטולת כאבים מרחקים של עשרה קילומטרים ויותר, אחרי שהחלים לחלוטין מהפציעה ההיא. גם המשקל הכבד שהונח על כתפיו מתוקף כהונתו באחד התפקידים השוחקים ביותר בעולם, שר הביטחון הישראלי, הושל לאחר קדנציה של שנתיים וחצי. בחודשים האחרונים, כחבר כנסת מהמניין, נראה יו"ר המחנה הממלכתי קליל מתמיד. "בני תמיד עשה ספורט, אבל עכשיו הוא חזר לזה בכל הכוח ויש לו גם יותר זמן פנוי, ורואים את זה עליו", אומר אדם שמכיר אותו היטב. "גם אם תיתקל בו במסדרונות הכנסת תראה אותו הרבה יותר נינוח".
לגנץ יש עוד סיבות טובות לדלג בימים אלה. בכל סקרי המנדטים שפורסמו בחודש האחרון (למעט אלו בערוץ 14) קיבלה המפלגה שלו את מספר המנדטים הגדול ביותר, תוך שהיא עוקפת לא רק את יש עתיד של יאיר לפיד אלא גם את הליכוד. הסקר שבוצע בידי פרופ' קמיל פוקס ופורסם בערוץ 13 ב-9 באפריל, שבועיים אחרי הודעת נתניהו על פיטורי גלנט, אף העניק למחנה הממלכתי שיא של 29 מנדטים, לעומת 21 ליש עתיד ו-20 לליכוד. באותו סקר גנץ גם הביס את נתניהו בשאלת ההתאמה לראשות הממשלה: 51 אחוז לעומת 34.
על הנייר, הסקר הזה ודומיו הופכים את גנץ לראש הממשלה הבא. אלא שכרגע לא נראות בחירות באופק, וגם בסביבתו יודעים שהסקרים האחרונים הם במקרה הטוב אופציות שאולי ימומשו במועד ההנפקה, וממש לא כסף בבנק. "הסקרים הם רק בושם", מדקלם גורם במפלגתו את האמרה הידועה. "זה נחמד, אבל זה לא שיש בחירות מחר".
שורה של גורמים נוספים בסביבת גנץ מתעקשים שהמספרים המחמיאים ממש לא גורמים להם לחגוג. "אנחנו לא מנתחים את הסקרים בישיבות וכאלה", אומרת בכירה במפלגה. "אפילו להפך, כותבים בקבוצת הוואטסאפ: 'חברים, זכרו שאלה רק סקרים. זה רק נותן לנו את החיזוק שאנחנו עושים את הדבר הנכון'. אנחנו מרגיעים, שאף אחד לא יתלהב".
"בני לא איש שונא", מנתח רונן משה, יועצו האסטרטגי של גנץ. "לא משחק ב'המחנה שלי והמחנה שלהם'. הוא הדמות היחידה במערכת שלא רוצה לנצח את מלחמת האחים, אלא למנוע אותה"
אותה בכירה מודה גם שהצמיחה בסקרים היא לא תוצאה של פעילות מאומצת. "אין פה מהלך אסטרטגי או עבודה מאחורי הקלעים", היא אומרת. "פשוט נוצרה מציאות שבה מה ששידרנו כל הזמן – ממלכתיות, אחדות – זה מה שנכון עכשיו. אנחנו לא קיצוניים לפה או לשם, ופתאום אנשים מגלים את המקום הזה".
"אולי אני יורה לעצמי ברגל", מצטרף אחד מיועציו של גנץ. "אבל זה לא שיש פה אסטרטגיה גדולה או יועצים מתוחכמים. מכניסתו לפוליטיקה ועד עכשיו, דף המסרים של בני, השפה שלו, הערכים שלו, תפיסות העולם שלו – לא השתנו. אם תסתכל על נאום הכניסה שלו לפוליטיקה תראה שהטרמינולוגיה זהה, ונותרה כך עד היום. בחלק מהזמן זה היה לו לרועץ, כי הוא נתפס כמי שאין לו סכין בין השיניים, אחד שהכול בא לו בקלות, איש עדין ותמים שביבי כל הזמן עובד עליו. אבל מה שקורה כרגע, זה שסט התכונות של גנץ מתלבש בול על הסנטימנט הציבורי".
בסוף, הכול עניין של עמוד שדרה.
ביום שלישי, יום הזיכרון, השתתף גנץ כנציג המדינה בטקס האזכרה בבית העלמין הצבאי בראשון-לציון. על מצבות השיש הונחו מכתבים ששלחו תלמידים למשפחות השכולות, ולאחר תפילות היזכור, קדיש ואל מלא רחמים, עלה גנץ לשאת דברים. הוא דיבר ישירות אל המשפחות השכולות, הגדיר עצמו כמפקד שכול, ומסר תנחומים אישיים למשפחתו של סמל ראשון מתן גוטליב ז"ל, שנהרג תחת פיקודו בצוק איתן. "אנו ניצבים כאן, על רגבי המולדת הספוגים בדם בנינו ובנותינו, שנפלו על משמרתם", ספד.
בניגוד למקומות אחרים, גנץ לא נתקל בהפרעות או במחאות. הוא היה האיש הנכון במקום הנכון. בסיום נאומו לקח את הדרך הארוכה חזרה אל רכבו, התהלך באיטיות בין המצבות, לחץ ידיים, חיבק ונישק. "בטלוויזיה הוא נראה יותר גבוה", אמרה מישהי לבני משפחתה. "גם ביבי נראה יותר גבוה".
את גובהו הנוכחי בסקרים חייב גנץ לאיש אחד: יריב לוין. הרפורמה האגרסיבית שמוביל שר המשפטים, ושקרעה את החברה הישראלית לשניים, מיצבה את יו"ר המחנה הממלכתי במקום טוב באמצע; אמצעי גישור שבעזרתו ניתן יהיה לחצות, אולי, את התקופה הפוליטית הסוערת.
כבר למחרת הכרזת לוין על הרפורמה, היה גנץ ראש המפלגה הראשון שקרא להידברות כאשר הציע לנתניהו להקים צוות "חוצה מפלגות ומחנות פוליטיים" שיגבש מתווה מוסכם לתיקונים במערכת המשפט, תוך שהוא אינו שולל חקיקה של פסקת התגברות ושינוי של הרכב הוועדה לבחירת שופטים. באותם ימים לא היו לסחורה הזו קונים רבים, אך ככל שהמחאה הציבורית החריפה, וככל שהצדדים נדחקו להליך ההידברות בבית הנשיא, מיצב עצמו גנץ כמבוגר האחראי בזירה.
"בני הפך לכלי קיבול של האירוע", מנסח זאת יועץ לשעבר של גנץ. "הוא לא נכנע ורץ מהר לחבק את המחאה בתדר הקיצוני שלה, כמו יאיר לפיד, אלא נשאר באמצע, כי בני הוא לא איש של קצוות, לא איש של הכרעות גדולות".
"לאורך השנים האחרונות כל צד רצה לנצח ולהחרים את הצד השני", מנתח רונן משה, יועצו האסטרטגי של גנץ. "בהתחלה זה היה לנצח בבחירות, אחר כך לנצח ב'מלחמת האחים'. פתאום הציבור, אחרי מה שראה בתקופה האחרונה, כשזה הגיע לדיבורים על פיצול למדינת ישראל ומדינת יהודה, אומר 'רגע, צריך את המנהיג שיודע לחבר את כולנו, שלא שונא'. בני לא איש שונא. כשבועז ביסמוט גורש מבית כנסת בתל-אביב, בני גינה זאת. הוא לא החרים את טקס המשואות, הוא יקיים ביקור אבלים אצל ח"כ חרדי, ובכללי הוא לא משחק את המשחק של 'המחנה שלי והמחנה שלהם'. בנוסף לתכונות האופי וליכולות שלו בדגש על ביטחוני-מדיני, הוא הדמות היחידה במערכת שלא רוצה לנצח במלחמת האחים, אלא למנוע אותה. היום הציבור מבין שרק הגישה הזו תאפשר את המשך קיומה של מדינת ישראל ותמנע חורבן בית שלישי".
"יש לבני גרף לימוד. בעבר הוא היה משאיר לעצמו פניות בסגנון 'בוא תצטרף לממשלה', ואז היו עושים לו סיבובים על הראש. היום הוא מיד שם את זה על השולחן בישיבת סיעה ומנטרל את הספינים"
"בכל מה שנוגע למחאה, גנץ הראה שהוא בכל זאת השתפשף כפוליטיקאי", מצטרף לניתוח חבר כנסת לשעבר בכחול לבן. "הוא מבין שהוא נוסק עכשיו בזכות הסנטימנט של המחאה, ומשכיל לרכוב על הסנטימנט הזה. בתחילת דרכו כפוליטיקאי הוא לא היה מסוגל למנף דברים מהסוג הזה, היה 'פרווה'. אנחנו, כחברי כנסת במפלגתו, היינו לוחצים עליו לקבל החלטות שיש בהן רווח פוליטי, גם אם הן קצת נוטות הצידה מהאידיאולוגיה שלו, והוא פשוט לא היה שם. היום אני חושב שגנץ לא מזדהה עם כל מה שאנשים אומרים במסגרת המחאה, אבל גם מבין שבלעדיה אין לו סיכוי, ולכן הוא משתמש בה".
גם מובילי המחאה מבינים שהצמיחה של גנץ בסקרים מבטאת את הרצון הנרחב לפתור את המשבר הפוליטי והחברתי, אך הם רחוקים מלשתף איתו פעולה. "אין בינינו ממשק", אומר אחד ממובילי המחאה, "הוא לא נאם בהפגנות בקפלן, למרות שאנשיו התעקשו על כך. ברגע שאני שם אותו בהפגנה אני נותן לו מעמד של מישהו שמייצג אותנו, והוא לא. בעיקרון אנחנו לא סומכים על אף אחד מהפוליטיקאים וגם לא מבינים למה הם ממשיכים לשבת בבית הנשיא אחרי שהליכוד לא גנז את החקיקה. בכל מקרה, אני לא מתרגש מהסקרים לגבי גנץ. הוא בסך הכול מגרש חניה".
ניתוח של הנתונים מגלה שגנץ הוא אכן מקום נוח לעצור בו בין בחירות לבחירות, בעיקר על רקע הוואקום המפלגתי בימין המתון ובציבור הדתי. לאחר התאיידותן של דמויות כמו איילת שקד ונפתלי בנט, הפך גנץ למי שמושך אליו את מצביעי הימין הרך ואת חובשי הכיפות, שאינם מזדהים עם הקיצוניות של בן גביר וסמוטריץ' וגם אינם מסוגלים לתמוך בנתניהו. קבוצה נוספת של קולות נודדים מגיעה מקרב מצביעי ליכוד, שמאוכזבים מהאופן שבו קודמה הרפורמה המשפטית ומבקשים להוריד את גובה הלהבות ברחוב. בתוך הקבוצה הזו ניתן למצוא יוצאי ברית-המועצות לשעבר, שרואים ברפורמה דהירה מסוכנת לדיקטטורה, אותו משטר שממנו נמלטו בשנות ה-90 לישראל הדמוקרטית.
אבל גם בחתך הזה, אנשי המחנה הממלכתי מעריכים שכאשר יתקרבו הבחירות הבאות, יקומו מפלגות חדשות שיפנו לקהל המאוכזבים. "להגיד לך שכל המנדטים שנהרו אליו בסקרים זה גם אנשים שישימו בקלפי את הפתק שלו? סביר להניח שלא", אומר אחד מאנשי המפלגה.
בעוד כל הגורמים סביב גנץ מסכימים שמבחינה אידיאולוגית האיש לא זז במילימטר, חלקם טוענים שהטירונות המואצת שעבר אצל נתניהו שיפרה אותו, ופיתחה אצלו איזה קילר אינסטינקט פוליטי שלא היה קיים שם קודם. לדברי אחד מהם, לאחר הבחירות האחרונות, שמיקמו את גנץ באופוזיציה עם 12 מנדטים בלבד, "הוא רצה לקחת את הזמן, להתארגן. הוא התכוון להיות רק יום אחד בשבוע בכנסת, לתחזק את הסיעה ולא יותר מכך. מהר מאוד הוא הבין שזה לא מספיק ושלמרות היעדר הסמכויות שהבחירות השאירו לו, הוא צריך להישאר בתודעה".
גנץ הפך לאורח קבוע במהדורות החדשות, ונהנה גם מסיקור חיובי, בניגוד לתקופה שבה סוקר בעיקר בשל מריבות עם נתניהו והושפל פוליטית. "האופן שבו מציגים אותו היום עושה לו הרבה טוב", אומר אותו גורם. "בנוסף הוא כל הזמן בחוץ. פוגש פרופסורים, כלכלנים, מסתובב בעיירות פיתוח. מעבר לזה הוא גם הרבה יותר מהיר. מקבל החלטות יותר מהר, יותר חד, יותר סומך על עצמו".
את גנץ מקיפה כוורת שמורכבת מאנשים שליוו אותו מהצעד הראשון בפוליטיקה – כמו אשת סודו וראש המטה שלו כשר ביטחון מעיין ישראלי, והיועץ האסטרטגי המנוסה רונן משה. בשנה וחצי האחרונות הצטרף לצוות גם עו"ד רונן אביאני, מומחה למשאים ומתנים קואליציוניים, שמשמש כנציג המשפטי של גנץ לדיונים בבית הנשיא. גם ברית פרץ-גלאור, הדוברת לשעבר ומי שעבדה גם עם נפתלי בנט, נמצאת בתמונה.
"יש לבני גרף לימוד בהיבט של היכולות הפוליטיות", אומר גורם בסביבתו. "בעבר למשל הוא היה מקבל מלא פניות בסגנון 'בוא תצטרף לממשלה' ומשאיר אותן לעצמו, ואז היו עושים לו סיבובים על הראש. היום בכל פעם שמציעים לו להצטרף לממשלה הוא מיד שם את זה על השולחן בישיבת סיעה ומנטרל את הספינים".
מהמיומנות שרכש לעצמו ניתן להתרשם גם כשמביטים באופן שבו הוא שולט בח"כים של רשימתו, שכוללת גם את הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט ואת איש הליכוד לשעבר גדעון סער ואנשיו. גיוסו של איזנקוט, בניגוד לציפיות, לא הניב לגנץ זינוק משמעותי בבחירות, וגם החבירה לתקווה חדשה של סער הסתיימה בהחמצה אלקטורלית. אבל העובדה שהמפלגה מצליחה להתנהל כמקשה אחת, הופכת בימים אלה לנכס. "בקמפיין הבחירות כולם אמרו שהמחנה הממלכתי זה סלט פירות", אומר אחד מאנשי גנץ. "יכול להיות שבבחירות זו הייתה מגרעת, כי אנשים העדיפו להצביע למפלגה עם זהות יותר ברורה. אבל עכשיו, כשהמציאות הישראלית התרככה, יש משהו מאוד מושך בתבלין של הביחדנס הזה, במפלגה שיושבים בה גם זאב אלקין וגם אלון שוסטר".
אחת לשבוע מתכנסים גנץ, איזנקוט וסער למה שהם קוראים "משולשת", פגישת תיאום שיצוקה להם כבטון בלו"ז. "זו שלישייה מאוד מפוכחת, ובין שלושתם קשה שהם יפספסו משהו", אומר גורם במפלגה. "כל אחד מנוסה מזווית קצת אחרת. גדי, למשל, מכיר את ביבי לא פחות מגנץ. החיבור עם גדעון, וגם עם אלקין, מאוד עוזר, בגלל הניסיון וההיכרות עם הליכוד והטריקים של נתניהו".
"גנץ מצליח עכשיו להכיל את סער ואת איזנקוט, אבל בהמשך זה ייצור לו אתגרים", מנבא יועץ פוליטי ותיק שמכיר את גנץ היטב. "מה יקרה בבחירות הבאות? כמה מקומות יקבל איזנקוט עבור אנשיו? כמה עצמאות תישמר לחבורה של סער? מעבר לזה, לקראת הסיבוב הבא גנץ צריך לקחת בחשבון שנתניהו, וגם שחקנים ישנים-חדשים בזירה כמו בנט ושקד, אפילו יוסי כהן, מתחילים לראות בו איום ולא הזדמנות".
למרות הניתוח הזה, משיחות עם בכירים בליכוד וביש עתיד מסתמן שגנץ עדיין לא מעלה שם את מד הלחץ. "בליכוד לא מתרגשים", אומר גורם במפלגה. "קיימת הבנה שיש פה טלטלה פנים-חברתית שמשפיעה עלינו, שדברים זזים, אבל מסתכלים על זה כתזוזה לטווח הקצר. כל המגמה של הסקרים כעת היא מגוחכת, כי אין בחירות בקרוב. גם לחשוב שתוך כמה חודשים 12 מנדטים עברו מהימין למרכז, זה לא רציני. אין לזה היתכנות סטטיסטית".
ובכל זאת, מדובר על אנשי ליכוד שאומרים בסקרים שהם בעד גנץ.
"אני יודע איך מתנהג איש ליכוד בסקרים טלפוניים. התשובות שלו זה בשביל להתריס, או בשביל לשלוח לנו מסר".
גם לדברי אחד מבכירי הליכוד, "אנחנו לא מזהים זליגת מנדטים לטובת גנץ. מה שכן מזהים זה שציבור גדול שהצביע ימין בפעם הקודמת, מסרב להצביע לליכוד בסקרים משום שהוא כועס מהסיטואציה שנוצרה. חלק כועסים כי הרפורמה לא מתקדמת בקצב שציפו לו, וחלק בגלל שהמצב הפך להיות לא נוח ועם הרבה מאבקים ברחובות.
"לעומת זאת, חד-משמעית מזהים זליגה במחנה השמאל לכיוון גנץ, וזה נובע מכך שהוא מציג עמדה של אחדות ופיוס, ולא עמדה קיצונית כמו לפיד או מפלגת העבודה. בסוף אין שאלה שבתקופה הזו, הרוב הדומם – 80 אחוז מהאוכלוסייה – מעוניינים בשקט ובפיוס ולא במלחמות ברחובות. אני מניח שגנץ זיהה את הסנטימנט הזה כמו שצריך והוא לוחץ שם חזק".
אני שומע פרגון?
"גנץ הוא גנץ, לטוב ולרע. הוא איש טוב ופוליטיקאי סביר. אבל היום הציבור מחבב את הקו הזה".
כשבליכוד רואים שגנץ, שמקדם פשרה יותר מכל פוליטיקאי אחר, הופך למגנט מנדטים בסקרים - זה לא גורם לכם לחשב מסלול מחדש בנוגע לרפורמה?
"יש אצלנו כמה אנשים שהתחילו לדבר על כך, ובזמן האחרון רואים את זה באופן בולט גם מצידו של נתניהו, שלוחץ מאוד להביא פתרון. גם בליכוד מזהים את הסנטימנט הזה".
באופן פרדוקסלי, גם ביש עתיד לא נבהלים מכך שגנץ עקף בסיבוב את לפיד וממצב את עצמו כמפלגה הגדולה באופוזיציה. "בקמפיין האחרון החלום של לפיד היה שגנץ ימשוך קולות מהימין", אומר גורם במפלגה. "גנץ התחבר עם גדעון סער אבל המצב בין הגושים נשאר משחק סכום אפס. בהרבה היבטים מה שקורה עכשיו, מגשים את החלום של לפיד, גוש המרכז תפח לממדים עצומים".
הנסיקה של גנץ בסקרים משפיעה על האופן שבו לפיד מתייחס למהפכה המשפטית?
"המשימה המרכזית של יש עתיד היא לגרום לזה שאנשים יבינו שהממשלה רעה מאוד ושחובה לעצור את המהפכה המשפטית. זה נכון גם לגבי השיחות בבית הנשיא. יאיר אומר לצוות, 'אל תתרגשו מהסקרים, בואו נעשה מה שנכון למדינה'. אנחנו משתדלים להישאר עם העיניים על המטרה, ויותר קל לעשות זאת כשאין בחירות".
אבל זה יכול לתת מומנטום שיהפוך אותו לראש המחנה.
"לפיד נמצא יותר זמן בפוליטיקה. הוא ראה את אבי גבאי עם 26 מנדטים בסקרים, את בנט ואת סער עם מעל 20 מנדטים. כל פעם בא איזה כוכב, שתמיד מגיע בתקופה שבה אין בחירות. אז לפיד לא מתרגש כי הוא מכיר את התופעה הזו".
האם גנץ יחליט לממש את האופציות שלו כבר כעת, כשהן בשיאן, ולא להמתין לבחירות? בראיון שהעניק השבוע לנחום ברנע "בידיעות אחרונות", קרא גבי אשכנזי, שותפו הפוליטי של גנץ עד לא מזמן, להקים ממשלת חירום לשנה, עם נתניהו. "עדיף להיות לידו מאשר להשאיר אותו לבד", הסביר אשכנזי.
"חבירה לנתניהו לא נמצאת על הפרק כרגע", אומרים בסביבתו של גנץ. "איזה אפקט יש לזה, חוץ מלהלבין את נתניהו? הדבר הנכון לעשות הוא להמשיך להישאר במקום, ולתת לכל השאר לטעות. להשאיר את גנץ כאלטרנטיבה, גם לימין וגם לשמאל".
