הם גדלו בשכנות בתל אביב, למדו באותו גן ילדים וישבו כיסא לצד כיסא כל תקופת לימודיהם בבית הספר היסודי, בחטיבת הביניים ובתיכון. אתמול (רביעי), סגן ר' וסגן א' גם ניצבו על אותו מגרש מסדרים בבסיס חיל האוויר בחצרים, וקיבלו שניהם את כנפי הטיס הנכספות - לאחר שגם את קורס הטיס סיימו באותו מחזור.
"אחרי שהכרנו בגן הילדים, ההורים שלנו מאוד התחברו, והמשפחות עשו מאז הכול יחד - חגים, חופשות וארוחות שישי", שחזר ר' בשיחה עם "ידיעות אחרונות". "נוצר מצב שתמיד היינו יחד באותה מסגרת ובאותה כיתה. זה עזר לנו מאוד בקשרים החברתיים לאורך השנים, ואפילו ימי הולדת עשו לנו ביחד תמיד, כי נולדנו בהפרש קטן זה מזה ותמיד גרנו במרחק שתי דקות הליכה".
במסגרת החברות האמיצה ביניהם פיתחו השניים גם תחביבים משותפים כמו משחקי כדורסל בתיכון ותחרויות ריצה, ואחרי ששניהם סיימו את התיכון בהצטיינות, היה ברור להם שהם רוצים לשרת כלוחמים בצה"ל. הם ניגשו יחד למיונים ולגיבושים, בין השאר גם לשייטת 13 ולמסלול העילית "תלפיות", והגיבוש ששניהם עברו היה לקורס הטיס. "אבא שלי נווט קרב", הסביר א', "ואבא של ר' היה חובל, דוד שלו נווט ואמא שלו שירתה בחיל האוויר. למרות זאת, זה לא היה חלום ילדות שלנו להיות טייסים. רצינו רק שירות משמעותי כלוחמים".
בקורס הטיס הם שירתו בצוותים נפרדים - א' במגמת טיס מסוקים ור' בניווט קרב - אך נפגשו כמעט מדי שבוע בבסיס ובשטח. "ידעתי תמיד שא' מהווה פינה שקטה ובטוחה עבורי לאורך הקורס ואני עבורו", נזכר ר'. "כשהיה לנו קשה, מספיק היה מבט בעיניים אחד לשני, שירים אותנו בטירוף ויעודד. החברות עזרה לנו מאוד להתגבר על הקשיים, וכמובן שאת שנת התואר הראשון בקורס עשינו לגמרי ביחד".
"הוא יודע עליי הכל", הוסיף א'. "שיתפנו זה את זה בחוויות בתקופה הזו, התראינו רבות במאהל בשבועות הניווטים. יש בינינו הבנה מלאה ואת אותו מילון מושגים. הוא יותר מאח תאום עבורי. אם כילדים הייתה בינינו תחרות, עם השנים כשהתבגרנו היא הפכה למפרגנת וממנפת. ר' למשל ביצע לפניי את המיון הטיסתי בקורס, אז הוא ידע לתת לי עצות טובות להצליח בו".
בתום שלוש השנים בקורס היוקרתי והמפרך, משוכנעים א' ור' שמלבד החברות הבלתי ניתנת להפרדה שלהם, מה שהניע אותם להצלחה בקורס הטיס הם הערכים המשותפים שקיבלו שניהם מהבית - שאיפה למצוינות ולהישגיות, מוטיבציה גבוהה ושיתוף פעולה עם החברים מסביב.