ההכרזה על שיקלי כפורש מימינה
(צילום: ערוץ כנסת)
חבר הכנסת עמיחי שיקלי, שהוכרז על-ידי ועדת הכנסת כפורש מסיעת ימינה, הגיש היום (שני) לבית המשפט המחוזי בירושלים את ערעורו על ההחלטה שמונעת ממנו להתמודד בבחירות הבאות במסגרת מפלגה קיימת.
בבקשה שהגיש, טען שיקלי שמרד בקואליציה ואף נעדר מההצבעות על תקציב המדינה, כי "בנוסף לטענות כי ההחלטה הייתה ידועה מראש למרות שהייתה אמורה להתקבל רק לאחר ניהול הליך מעין שיפוטי, מעלה הערעור גם שאלות כבדות משקל שאליהן מתבקש בית המשפט להתייחס להתייחס, כמו למשל: למי חייב חבר כנסת אמונים – לציבור ששלח אותו או לראש המפלגה שלו?".
הערעור של שיקלי נפתח בשאלה "האם חברי הכנסת זכאים להצביע בכנסת בהתאם לדעתם, אמונתם, מצפונם, מצע מפלגתם והבטחתם לציבור בוחריהם, או שהינם בסך הכל מריונטות המופעלות על ידי ראשי הסיעות שלהם?". בערעור, שהוגש באמצעות עורכי הדין אלון פומרנץ ושמרית כרמי נעמת ממשרד ליפא מאיר ושות', מתוארים "הכשלים הרבים" שלטענת שיקלי נפלו בהחלטה להפרישו.
בין היתר, טוען שיקלי כי השאלות החוקתיות המהותיות שמציב הליך הפרשתו, ואשר דורשות כעת את הכרעת בית-המשפט המחוזי, הן "האם לפי השיטה הדמוקרטית של מדינת ישראל הרשות המחוקקת מורכבת מ-120 חברי כנסת המבטאים את רצון ציבור הבוחרים, או שבעצם ממספר מצומצם של ראשי סיעות אשר על פי רצונם והחלטותיהם האישיות יישק דבר? האם חבר הכנסת הוא נאמן של הציבור או נאמן של המפלגה? האם תפקידו הוא להיות חייל ממושמע הסר למרותו של ראש הסיעה, אחרת יוכרז כפורש וצפוי למצוא עצמו מחוץ לחיים הציבוריים? והאם המחוקק התכוון לתת בידי ראשי הסיעות סנקציה דרמטית כזאת נגד חברי סיעתם על מנת לכפות משמעת סיעתית?".
לטענת עורכי דינו של שיקלי, "לימוד הרקע החקיקתי של סעיף 6א בחוק יסוד הכנסת בו נעשה שימוש על-מנת להפריש את חבר הכנסת, מובילים למסקנה ברורה שלפיה המחוקק לא התכוון להעניק לחברי הכנסת סמכות לפעול כפי שפעלו בעניינו. כך, החוק מציב תנאים שרק בהתקיימם ניתן להכריז על חבר-כנסת כפורש, כאשר אחד מהם הוא שחבר הכנסת קיבל תמורה בתמורת להצבעת אי אמון בממשלה – אולם אין חולק ששיקלי לא קיבל כל תמורה בעד ההצבעות הספורות בהן הצביע שעניינן אי-אמון בממשלה".
לטענת שיקלי, ההליך של ועדת הכנסת "פגום מראשיתו ועד סופו, והונע והודרך משיקולים פוליטיים בלבד". לדבריו, "למרות שמדובר בהליך מעין שיפוטי ועוד בעניין תקדימי בעל השלכות ציבוריות חוקתיות יוצאות דופן, הדיון התקיים בחופזה, מבלי שניתנה אפשרות אמיתית להתגונן ולהתכונן". בערעור נכתב כי "מדובר היה במשחק מכור מראש - הן מבחינת האופן הבהול שבו זומן הדיון, תוך שיהוי חמור ביחס למעשים שיוחסי לשיקלי, הן מבחינת פרק הזמן הבלתי-הגיוני שניתן לשיקלי על מנת לפנות לייצוג משפטי ולהיערך לדיון, הן מבחינת חברי הוועדה שהגיעו עם דעה קדומה מובהקת, והן מבחינת האופן החפוז בו נערך הדיון".
