במבט ראשון הוא נראה כמו עוד קצין שנלחם בעזה. בחור גבה קומה עם זקן של כמה ימים, עטוי ציוד קרב שלא ירד ממנו מאז שנכנס בתחילת השבוע עם חייליו לג'יבאליה. רק כשאמר את שמו התברר מיהו: רס"ן (מיל') איתן פונד, כיום סגן מפקד גדוד הסיור של חטיבת בית הספר למכ"ים ולמקצועות החי"ר, שקיבל את עיטור המופת על לחימתו בצוק איתן. כשנחטף חברו סגן הדר גולדין ז"ל לתוך מנהרה ברפיח, איתן לא חשב פעמיים. הוא זינק פנימה, חמוש באקדח בלבד, והתקדם כמה מאות מטרים בניסיון להצילו.
כוחות צה"ל בג'באליה
(צילום: יואב קרן , דובר צה"ל )
7 צפייה בגלריה
"מקיימים את הצוואה של הנופלים, הלכה למעשה". מימין: איתמר. משמאל: איתן. במרכז: עוד תקיפה בג'באליה
(צילום: יואב קרן )
הדר גולדין מלווה אותו מאז במחשבותיו. וגם עכשיו, כשציין את יום הזיכרון בתוך עזה, חשב עליו. אבל לא רק עליו. "רוב הגדוד שלנו הם בוגרי סיירת גבעתי, היחידה של הדר ושלי בצוק איתן, ורובם הכירו אותו. כולנו הולכים לאותה משימה – להחזיר את הדר ואת שאר השבויים, ולנצח. זה קשור האחד לשני. החזרת החטופים והניצחון. בצוק איתן פספסנו בגדול וזה הזמן לתקן. לא הבאנו אז את כל החיילים הביתה. לא השמדנו מספיק את המנהרות. לא הכרענו את חמאס. זה הזמן להחזיר את כל החטופים ולהשמיד את חמאס".
איך ציינתם את יום הזיכרון?
"עשינו פה טקס. היה לנו צפירה, הגיע המח"ט, דיבר, גם המג"ד דיבר בקשר. אבל כשאתה נמצא כאן אתה לא באמת צריך את יום הזיכרון. אתה זוכר תמיד. אתה חווה אובדנים, אתה חווה פצועים, אנחנו מקיימים את הצוואה של הנופלים הלכה למעשה בזה שאנחנו פה".
ואיך התחושה להיות בתוך עזה ביום העצמאות?
"זה יום עצמאות מועצם. אנחנו חלק מהעצמאות החדשה של מדינת ישראל".
"לא זבנג וגמרנו"
בשביל גדוד הסיור של ביסלמ"ח, שמספרו 6828, זה כבר סבב הלחימה השלישי ברצועה. עכשיו הם נלחמים תחת פיקוד צק"ח (צוות קרב חטיבתי) של 460, חטיבת ההכשרה של חיל השריון, הפועלת בצפון הרצועה במסגרת אוגדה 98. מפקד הגדוד, סא"ל (מיל') איתמר איתם, הוא בנו של השר לשעבר, תא"ל (מיל') אפי איתם, איש הציונות הדתית. בן 42, שירת כמו ארבעת אחיו באגוז וגדל בנוב שברמת הגולן. בזקנו העבות הוא נראה כמו הרצל. מישהו כתב ברשת X (טוויטר לשעבר) שאם היו מבקשים מבינה מלאכותית ליצור תמונה של יהודה המכבי, היא הייתה מציירת את איתמר איתם.
"הגדוד שלי התגייס כבר ב-7 באוקטובר ובמשך שלושה חודשים נלחם במרכז הרצועה, בזייתון ובשג'אעיה", אמר איתמר. "אחרי שלושה חודשים יצאנו. הייתה לנו עוד גיחה קצרה של חלק מהגדוד בחאן יונס ועכשיו אנחנו פה להשלים את המשימה שהתחלנו בה".
"זה ייקח עוד זמן", הוסיף. "צריך נחישות, צריך אורך רוח, ואסור להתייאש או להתבלבל. את חמאס צריך להשמיד. זה לא זבנג וגמרנו. את האיום על יישובי העוטף ועל ילדינו אנחנו צריכים לפרק. בשביל זה צה"ל קיים. אם הוא לא יודע לעשות את זה, אין לו זכות קיום".
זה ייגמר מתי שהוא?
"כשאתה שואל את השאלה הזאת אתה מתכוון ל'וגר זאב עם כבש?'"
אני שואל אם אפשר להשמיד את חמאס. הרי חזרתם למקומות שצה"ל כבר היה בהם.
"האם אנחנו יכולים לדאוג שלא יהיה איום צבאי משמעותי כל כך כמו שפגשנו? אני חושב שאנחנו חייבים. ואני בטוח שאנחנו מסוגלים. כנ"ל בצפון. וכנ"ל בכל הגזרות".
איך ציינת את יום הזיכרון?
"ביום הזיכרון עשינו את הדבר הכי חשוב שעושים ביום הזיכרון: יצאנו להתקפה, כבשנו פה את המרחב ודיברנו קצת עם האנשים בקשר. בסיטואציה שאנחנו נמצאים בה לא באמת צריך להסביר. האנשים פה איבדו חברים, גם בגדוד יש לנו נפגעים שאנחנו נושאים את זכרם ואת המורשת שלהם. ועכשיו, ביום העצמאות, אנחנו יוצאים לעוד מתקפה. כמו שנשבענו להקדיש את כל כוחותינו ואף את חיינו להגנת המולדת ולחירות ישראל, אותה שבועה מהטירונות שלי, לפני 22 שנה, אנחנו ממשיכים את המשימה הזאת. נשמיד את האויב ונביא לניצחון. אני חושב שאין חגיגה גדולה מזאת. טנקים, חיל האוויר, חי"רניקים והנדסה זו חגיגה גדולה. אין חגיגה טובה מזאת ליום העצמאות כולל זיקוקים שעשינו פה. לחירות ישראל".
אתה יכול להגיד כמה מילים על הסמג"ד שלך?
איתמר: "איתן הוא חלוץ הלחימה בתת קרקע. לוחם ותיק ובעל ניסיון, איש אמיץ. כולם פה גיבורים אחד אחד".
אתמול חצה הגדוד את ציר טנצ'ר החוצה את הרצועה, והוא מתקדם בג'באליה לכיוון מחנה הפליטים. אני צועד עם איתן כשברקע סימפוניה של ירי נשק קל, מקלעים וטנקים. "הגדוד שלנו כרגע בהתקפה, אמר איתן, שמשמש באזרחות כמנהל אגף אסטרטגיה בעיריית נתיבות. "ההתקדמות מאוד איטית. אנחנו גדוד חי"ר, אבל יש לנו גם פלוגת שריון, פלוגת הנדסה, דחפורים, עוקץ, זיקים באוויר. אנחנו גם מפעילים מטוסי קרב. זה לא הצבא של פעם, שאתה רואה חי"רניקים רצים ותופסים ג'בלאות. מערכת צבאית רב זרועית בגדוד חי"ר".
איתמר הגדיר אותך כחלוץ לחימת התת-קרקע. מה השתנה בהיבט הזה מאז שרצת לתוך המנהרה בצוק איתן?
"אני חושב שהם מבינים שהם לא יכולים להתחבא שם. שלא משנה איפה הם יהיו, יש לנו את העוז להיכנס ולהוציא אותם. ולהוציא גם את החטופים שלנו משם. זה לא אומר שאנחנו רצים ונכנסים למנהרות. נכנסים באופן שקול ומדוד אלא אם יש אירוע קיצון כמו שהיה בצוק איתן. יש יחידות מיוחדות, משימה מוגדרת, אמצעים מיוחדים. אז מצד אחד נזהרים מאוד ומצד שני לא מפחדים".
לך יצא להיכנס למנהרות בסבב הזה?
"לא. וטוב שכך".
השף שמכין סושי גם בעזה
לקראת יום הזיכרון, ולא רק, ישנם מי שסופרים כמה חיילים וקצינים נפלו מכל מגזר: דתיים, מתנחלים, תל-אביבים וכדומה. שאלתי את איתמר אם זה משהו שמעסיק אותם. "לא רק שזה לא מעסיק אותנו, אני חושב שזה עיסוק קצת בזוי. תסתכל על הגדוד שלי, אתה לא יכול לדעת מתחת לקסדה מי דתי ומי לא דתי. יותר מזה: יש פה חיילים שנראים חילונים ואחר כך אני פוגש את ההורים שלהם בכותל ומגלה שהם חרדים עם פאות. ולהיפך. אז מיהו חילוני, מיהו דתי, מי בא מאיפה ולאן הוא הגיע – אני חושב שזה עיסוק בזוי. יש פה נציגות אדירה של עם ישראל. תסתכל פה מסביבך: יש פה אברך בישיבה, יש פה שף שעלה מצרפת, יש פה אנשי הייטק, יש פה מהנדסים, יש פה חרדי לשעבר ויש לנו עולים. יש לנו פה מהכל. להתחיל לספור זה לא נכון".
וכשאתה מדבר על חרדים – בקרוב אמור לעלות חוק הפטור מגיוס. מה אתה חושב על זה, כאדם דתי וכמפקד בצבא?
"אני פה. אני חושב שצריך להיות פה. אני חושב שזו מצווה חשובה".
השף שעליו דיבר איתמר הוא יורם, 29, שעלה מצרפת בגיל 18 כחייל בודד ושירת בגדוד נצח יהודה. "אחרי שלושה חודשים של לחימה יצא לנו לנוח קצת, ועכשיו חזרנו להילחם, הוא אמר. יורם אינו עובד במסעדה, אלא מבשל באירועים פרטיים. "ההתמחות שלי זה באוכל יפני, שוסי".
הכנת פה סושי לחיילים?
"כן. אני עושה סושי מקבנוס. לוקח טורטיה, שם קטשופ, שם קבנוס, מגלגל את זה וזהו".
גדוד 196 של חטיבה 460 נלחם גם הוא בג'באליה. זהו גדוד הפיקוד והקצונה של חיל השריון, ולוחמיו הם חניכי קורס מפקדי טנקים, צוערי קורס קציני השריון והמפקדים בקורסים הללו, שנקראים בעגה הצבאית "גננים". אחד מהם, סגן יובל יפה ז"ל, נפל בהיתקלות עם מחבלים באזור כיסופים ב-11 באוקטובר.
"נלחמנו בעזה עם הקורס הקודם, ויצאנו כדי להשלים את ההכשרה ולשלוח מפקדים לחטיבות הסדירות", סיפר המג"ד, יעלי. "עכשיו אנחנו פה עם הקורס הנוכחי, והם צפויים להיות בעזה שלושה שבועות. מעבר לכך שזקוקים לנו כאן ככוח לוחם, יש לזה ערך עצום מבחינת ההכשרה. החניכים מתפקדים כאנשי הצוות בטנק – תותחן, טען ונהג, והגננים מפקדים על הכוחות. בעבר היינו צריכים להגיד לחניכים ולצוערים: בוא נדמיין את שדה הקרב. עכשיו הם חלק משדה הקרב".
